גלולת זמן NEW ORDER
הנה חומר שליקטתי מהאתר הנפלא מומה שנסגר לצערי הרב.. ניו-אורדר היא אחת הלהקות האלקטרוניות הבולטות שהוקמו בשנות ה-80. הלהקה, שנבנתה על שרידי ג´וי דיוויז´ן, עזרה להגדיר את המושג המוכר לנו כיום כשיר פופ. עם עיבוד ייחודי לשירים, ועם קולו היבש של גיטריסט וסולן הלהקה, ברנרד סאמנר, השפיעה ניו-אורדר באופן מכריע על התפתחות הבריט-פופ, המוסיקה האלקטרונית ואפילו הדאנס של שנות ה-90. אחרי שג´וי דיוויז´ן הוציאה את הסינגל “Love Will Tear Us Apart” ורגע לפני הפריצה הגדולה לאמריקה, הרגיש איאן קרטיס, סולן הלהקה, אבוד מתמיד והחליט לשים קץ ללהקה ולחייו. לאחר מספר חודשי שתיקה, החליטו שלושת חברי הלהקה הנותרים, הגיטריסט ברנרד סאמנר (לשעבר אלברכט), הבסיסט פיטר הוק והמתופף סטיבן מוריס, לחזור ולעבוד יחד. סאמנר עבר לתפקד גם כסולן. חברתו לחיים של מוריס, הקלידנית ג´יליאן גילברט, צורפה להרכב, ולהקת ניו-אורדר יצאה לדרך. בתחילת דרכה עוד דבק בלהקה הצליל של ההרכב הקודם. הסינגל הראשון של ניו-אורדר, “Ceremony” יצא במרץ 81´, שנה לאחר התאבדותו של קרטיס. הוא נכתב עוד בתקופת ג´וי דיוויז´ן ונשמע בהתאם. גם עם צאת האלבום Movement, מספר חודשים לאחר מכן, עדיין ניכר חסרונו של קרטיס בצליל של הלהקה. במהלך 82´ ו-83´ ניכרה ההתאוששות המוסיקלית של ניו-אורדר במספר סינגלים שהוציאה הלהקה ובראשם”Blue Monday” המיתולוגי. שיר זה, ששילב מקצבים מרקידים עם השירה המונוטונית של סאמנר, הביא את הצליל של הלהקה היישר לרחבות הריקודים. עד מהרה נמכר הסינגל בלמעלה משלושה מיליון עותקים ברחבי העולם והפך לתקליטון ה-12 אינץ´ המצליח ביותר בתולדות הפופ הבריטי. כך הצליחה ניו-אורדר לברוא את עצמה מחדש ולעצב את הסאונד שהפך לסימן ההיכר שלה: העגמומיות קיבלה פן אופטימי, והשפעת האלקטרו הניו-יורקי של תחילת שנות ה-80 והאלקטרוניקה המינימליסטית של קראפטוורק הורגשו מאוד. Power Corruption and Lies, שיצא חודשים ספורים אחרי “Blue Monday”, היה המשך מוסיקלי ישיר של הסינגל, והביא את ניו-אורדר לעבודה משותפת עם המפיק האמריקאי ארתור בייקר. מאוחר יותר סיפר בייקר כי בערב שסיים את הקלטת הסינגל “Confusion”, הוא ניגן אותו במועדון מקומי של מוסיקה שחורה, והקהל הנלהב סירב להאמין שהקטע שייך להרכב לבן, לא כל שכן בריטי. שנתיים מאוחר יותר, בשנת 85´, יצא האלבום Low Life, שהפך לאחד מרגעי השיא של מוסיקת שנות ה-80. האלבום, שנחשב לאלבום המגובש ביותר של הרביעייה, שילב רגעי פופ טהורים עם ריפי גיטרה עצבניים וניחן בהשפעות אלקטרו חזקות, ובשירה זועמת של סאמנר. זהו גם האלבום היחיד בו הופיעו תמונותיהם של חברי הלהקה על גבי עטיפת האלבום. ב-86´ הוציאו ניו-אורדר את אלבומם Brotherhood, שלא היה ממוקד כמו האלבום הקודם, אך עדיין הכיל מספר קטעים מצויינים כמו ”Bizarre Love Triangle”, “Weirdo” ו-“Promise”. ב-87´ יצא האלבום הכפול, Substance, אוסף הסינגלים של ההרכב, שכלל את יצירת הפופ המושלמת ביותר של ההרכב, “True Faith". רובם המכריע של שיריה המצליחים של ניו-אורדר לא הופיעו באלבומי האולפן, אלא שוחררו באופן עצמאי כסינגלים. הוצאת האוסף חיפתה על העובדה שניו-אורדר יצאה באותו זמן להפסקה של שלוש שנים, עד להוצאת אלבום האולפן החמישי שלה Technique. לקראת צאת טכניק ב-89´, הלהקה חשה צורך להפוך את הצליל שלה למעודכן יותר, בעקבות השתלטות האסיד האוס על עולם המוסיקה, ואחרי שאומת הדאנס שהתחנכה על ברכי ניו-אורדר הפכה את הסאונד של הלהקה עצמה למיושן. הלהקה אימצה כמה מאפיינים טכנואידים, והפכה את טכניק לאלבום בעל אוריינטציית דאנס. הסינתזה בין הצליל המקורי של ההרכב לבין המוסיקה האלקטרונית הובילה ליצירת מספר שירים שהפכו לקלאסיקות, כמו "Vanishing Point", וגם “Round and Round” ו-“Dream Attack”. בארבע השנים שעברו בין טכניק ואלבום הבא של הלהקה, החלו חברי ההרכב לחפש את עצמם בפרוייקטים עצמאיים. Republic, שיצא ב-93´, היה אלבום הפופ הרך ביותר שהוציאה ניו-אורדר . מאז הוצאתו העמיק כל אחד מהארבעה את הקריירה העצמאית שלו. הוק הקים עוד לפני כן את הרכב הנפל Revenge ובהמשך את Monaco, מוריס וגילברט הקליטו יחד תחת השםThe Other Two , כהמשך למערכת היחסים הזוגית שלהם, וסאמנר הקים את Electronic יחד עם ג´וני מאר מהסמית´ס. פרט ליריית פתיחה מוצלחת, לא הצליח שיתוף הפעולה המבטיח בין השניים להצדיק את הציפיות שניבנו סביבו. במהלך שנת 2000 יצא הסינגל הראשון של ניו אורדר מזה 7 שנים, שנכלל בפסקול הסרט "החוף". שנה אחר כך יצא Get Ready, אלבום האולפן הראשון מאז ריפאבליק. האלבום כלל סינגלים שזכו לרמיקסים מידי טובי הדי.ג´ייאים (בדרוק, לי קומבס, ג´ון קריימר). בנוסף, התארח בגט רדי מנהיג להקת הסמשינג פמפקינז, בילי קורגן. קורגן השתתף בהקלטת השיר "Turn My Way" ואף הופיע עם הלהקה.
הנה חומר שליקטתי מהאתר הנפלא מומה שנסגר לצערי הרב.. ניו-אורדר היא אחת הלהקות האלקטרוניות הבולטות שהוקמו בשנות ה-80. הלהקה, שנבנתה על שרידי ג´וי דיוויז´ן, עזרה להגדיר את המושג המוכר לנו כיום כשיר פופ. עם עיבוד ייחודי לשירים, ועם קולו היבש של גיטריסט וסולן הלהקה, ברנרד סאמנר, השפיעה ניו-אורדר באופן מכריע על התפתחות הבריט-פופ, המוסיקה האלקטרונית ואפילו הדאנס של שנות ה-90. אחרי שג´וי דיוויז´ן הוציאה את הסינגל “Love Will Tear Us Apart” ורגע לפני הפריצה הגדולה לאמריקה, הרגיש איאן קרטיס, סולן הלהקה, אבוד מתמיד והחליט לשים קץ ללהקה ולחייו. לאחר מספר חודשי שתיקה, החליטו שלושת חברי הלהקה הנותרים, הגיטריסט ברנרד סאמנר (לשעבר אלברכט), הבסיסט פיטר הוק והמתופף סטיבן מוריס, לחזור ולעבוד יחד. סאמנר עבר לתפקד גם כסולן. חברתו לחיים של מוריס, הקלידנית ג´יליאן גילברט, צורפה להרכב, ולהקת ניו-אורדר יצאה לדרך. בתחילת דרכה עוד דבק בלהקה הצליל של ההרכב הקודם. הסינגל הראשון של ניו-אורדר, “Ceremony” יצא במרץ 81´, שנה לאחר התאבדותו של קרטיס. הוא נכתב עוד בתקופת ג´וי דיוויז´ן ונשמע בהתאם. גם עם צאת האלבום Movement, מספר חודשים לאחר מכן, עדיין ניכר חסרונו של קרטיס בצליל של הלהקה. במהלך 82´ ו-83´ ניכרה ההתאוששות המוסיקלית של ניו-אורדר במספר סינגלים שהוציאה הלהקה ובראשם”Blue Monday” המיתולוגי. שיר זה, ששילב מקצבים מרקידים עם השירה המונוטונית של סאמנר, הביא את הצליל של הלהקה היישר לרחבות הריקודים. עד מהרה נמכר הסינגל בלמעלה משלושה מיליון עותקים ברחבי העולם והפך לתקליטון ה-12 אינץ´ המצליח ביותר בתולדות הפופ הבריטי. כך הצליחה ניו-אורדר לברוא את עצמה מחדש ולעצב את הסאונד שהפך לסימן ההיכר שלה: העגמומיות קיבלה פן אופטימי, והשפעת האלקטרו הניו-יורקי של תחילת שנות ה-80 והאלקטרוניקה המינימליסטית של קראפטוורק הורגשו מאוד. Power Corruption and Lies, שיצא חודשים ספורים אחרי “Blue Monday”, היה המשך מוסיקלי ישיר של הסינגל, והביא את ניו-אורדר לעבודה משותפת עם המפיק האמריקאי ארתור בייקר. מאוחר יותר סיפר בייקר כי בערב שסיים את הקלטת הסינגל “Confusion”, הוא ניגן אותו במועדון מקומי של מוסיקה שחורה, והקהל הנלהב סירב להאמין שהקטע שייך להרכב לבן, לא כל שכן בריטי. שנתיים מאוחר יותר, בשנת 85´, יצא האלבום Low Life, שהפך לאחד מרגעי השיא של מוסיקת שנות ה-80. האלבום, שנחשב לאלבום המגובש ביותר של הרביעייה, שילב רגעי פופ טהורים עם ריפי גיטרה עצבניים וניחן בהשפעות אלקטרו חזקות, ובשירה זועמת של סאמנר. זהו גם האלבום היחיד בו הופיעו תמונותיהם של חברי הלהקה על גבי עטיפת האלבום. ב-86´ הוציאו ניו-אורדר את אלבומם Brotherhood, שלא היה ממוקד כמו האלבום הקודם, אך עדיין הכיל מספר קטעים מצויינים כמו ”Bizarre Love Triangle”, “Weirdo” ו-“Promise”. ב-87´ יצא האלבום הכפול, Substance, אוסף הסינגלים של ההרכב, שכלל את יצירת הפופ המושלמת ביותר של ההרכב, “True Faith". רובם המכריע של שיריה המצליחים של ניו-אורדר לא הופיעו באלבומי האולפן, אלא שוחררו באופן עצמאי כסינגלים. הוצאת האוסף חיפתה על העובדה שניו-אורדר יצאה באותו זמן להפסקה של שלוש שנים, עד להוצאת אלבום האולפן החמישי שלה Technique. לקראת צאת טכניק ב-89´, הלהקה חשה צורך להפוך את הצליל שלה למעודכן יותר, בעקבות השתלטות האסיד האוס על עולם המוסיקה, ואחרי שאומת הדאנס שהתחנכה על ברכי ניו-אורדר הפכה את הסאונד של הלהקה עצמה למיושן. הלהקה אימצה כמה מאפיינים טכנואידים, והפכה את טכניק לאלבום בעל אוריינטציית דאנס. הסינתזה בין הצליל המקורי של ההרכב לבין המוסיקה האלקטרונית הובילה ליצירת מספר שירים שהפכו לקלאסיקות, כמו "Vanishing Point", וגם “Round and Round” ו-“Dream Attack”. בארבע השנים שעברו בין טכניק ואלבום הבא של הלהקה, החלו חברי ההרכב לחפש את עצמם בפרוייקטים עצמאיים. Republic, שיצא ב-93´, היה אלבום הפופ הרך ביותר שהוציאה ניו-אורדר . מאז הוצאתו העמיק כל אחד מהארבעה את הקריירה העצמאית שלו. הוק הקים עוד לפני כן את הרכב הנפל Revenge ובהמשך את Monaco, מוריס וגילברט הקליטו יחד תחת השםThe Other Two , כהמשך למערכת היחסים הזוגית שלהם, וסאמנר הקים את Electronic יחד עם ג´וני מאר מהסמית´ס. פרט ליריית פתיחה מוצלחת, לא הצליח שיתוף הפעולה המבטיח בין השניים להצדיק את הציפיות שניבנו סביבו. במהלך שנת 2000 יצא הסינגל הראשון של ניו אורדר מזה 7 שנים, שנכלל בפסקול הסרט "החוף". שנה אחר כך יצא Get Ready, אלבום האולפן הראשון מאז ריפאבליק. האלבום כלל סינגלים שזכו לרמיקסים מידי טובי הדי.ג´ייאים (בדרוק, לי קומבס, ג´ון קריימר). בנוסף, התארח בגט רדי מנהיג להקת הסמשינג פמפקינז, בילי קורגן. קורגן השתתף בהקלטת השיר "Turn My Way" ואף הופיע עם הלהקה.
