The Ancient Mariner
New member
חלק ב'
האם רווחתם של העניים קטנה בתקופת הגלובליזציה? ה Human Development Report מ-1997 מציע תשובה מעודדת לשאלה הזאת- ב-50 שנה האחרונות ממדי העוני העולמי ירדו יותר מב 500 שנה האחרונות. (6) אבל ה Human Development Report מ-1999 מציע תמונה עגומה יותר, התל"ג לנפש של המדינות הכי פחות מתפתחות קטנה ב-10 אחוזים מ 1990 ל 1997, מ 277$ ל 245$ לשנה. רוב מדינות אלו נמצאות באפריקה הסאב סהרית, ובאזור זה באופן כללי, עוני גדל בשנים האחרונות עם תל"ג לנפש שנפל באותן שנים מ 542% ל 518$ בשנה. ה Human Development Report מ-2001 מערב את הגישה המעודדת והגישה העגומה גם יחד. מאזן את הנפילה בהכנסה הממוצעת (שכבר ככה הייתה נמוכה) בשנים 1975-1999 באפריקה הסאב-סהרית עם הגדילה - כמעט הכפלה - של ההכנסה הממועצת של מדינות מתפתחות באותה תקופה. לפי המחקר שנעשה למשרד הנורבגי לענייני חוץ, מצביע על תמונה דומה. כאשר ההכנסות הממוצעות במדינות העניות ביותר המכילות חמישית מאוכלוסיית העולם גדלה יותר מפי 2, כאשר מותאם לכוח קנייה, בין 1968 ל 1998 מ-551$ ל 1137$; אבל ב-26 המדינות העניות ביותר - 12 מהם באפריקה הסאב סהרית - הכנסה ממוצעת לנפש נפלה. בגלל גדול אוכלוסייתה, הצמיחה הכלכלית בסין משחקת תפקיד חשוב בגדילה הממוצעת בהכנסות במדינות המתפתחות. הכנסה היא רק מדד אחד לרווחה, וזה יעזור לשקול גם כמה אחרים. תוחלת חיים הוא מדד חשוב. בין 1962 ל 1997 תוחלת חיים גלובלית ממוצעת גדלה מ 55 ל 66.6 שנים. יותר מכך, הגדילה המשמעותית של תוחלת החיים התרחשה במדינות המתפתחות, כך שהייתה קטינה משמעותית בחוסר השוויון של תוחלת חיים בין המדינות העשירות לעניות - ב 1960 תוחלת החיים במדינות המתפתחות הייתה 60% מזאת במדינות המתועשות, ב-1993 היא הייתה 82%. (ושוב לשים לב כי מדובר בממוצעים ארציים, שמסתירים הבדלים בתוך ארצות). עד 1987 תוחלת חיים גדלה בממוצע בכל האזורים בצורה חדה. לאחר מכן, באפריקה הגדילה הייתה קטנה יותר כאשר איידס היה הגורם העיקרי לכך, וכמו כן תוחלת חיים במזרח אירופה נפלה בהשפעה של נפילת הקומוניזם. תת-תזונה הוא עוד מדד יעיל. לפי the Food and Agriculture Organizationn מספר האנשים שאינם ניזונים כיאות צנח מ 960 מיליון ב 1969-1971 ל 790 מיליון ב 1995-1997. המספרים יכולים להראות נמוכים, אבל קחו בחשבון את הגדילה באוכלוסיה ותקבלו שאחוז האנשים שאינם ניזונים כיאות צנח מ 37% ל 18%. (6) ה Human Development Index (מדד הכולל בתוכו מספר מדדים כמו הכנסה, תוחלת חיים וחינוך) של המדינות המתפתחות, וכמו כן של המדינות הכי פחות מתפתחות, עלה בצורה קבועה בין השנים 1960 ל 1993, מה שמצביע על כך שרווחת עניי העולם במונחים של הכנסה, תוחלת חיים וחינוך - השתפרה. (7) הבנק העולמי מעריך כי מספר האנשים החיים מתחת לקו העוני העולמי במספרים אבסולוטים עלה מעט מאז 1987 (8). במונחים של אחוזים גלובליים כמות האנשים החיים מתחת לקו העוני העולמי קטנה. אפשר לטעון אבל כי החיים מתחת לקו העוני העולמי הם כל כך אומללים, שזה גרוע שבמונחים אבסולוטים ישנם יותר אנשים מתחת לקו העוני, בדיוק כמו שניתן לטעון שהעובדה שכמות האנשים החיים מעל קו העוני גדלה, שזה טוב שיש יותר אנשים אשר חיים מעל קו העוני. נשארה רק עוד שאלה אחת - האם יש קשר סיבה ותוצאה בין גלובליזציה לבין עוני? ברמה התיאורטית ישנן סיבות להאמין כי סחר חופשי יגרום לצמיחה ברווחה עולמית. ניתן למצוא תמיכה לתפישות אלו במחקר של ה OECD המראה כי כאשר תאגידים נכנסים למדינות זרות הם באופן כללי משלמים יותר מאשר ההכנסה הארצית הממוצעת (9). אך מידע בנוגע להכנסה ממוצעת איננו מוריד דאגות בנוגע לעוני כל עוד אי השוויון בין מדינות הולך וגדל. וראינו כי האם אי השוויון גדל בתקופת הגלובליזציה או לא זו שאלה שנויה במחלוקת. וגם אם היה לנו את כל המידע, זה עדיין יהיה קשה לשפוט לאיזה כיוון בנתונים תרמה גלובליזציה את חלקה. Peter Linder ו Jeffery Williamson חקרו את הקשר בין גלובליזציה לבין אי שוויון ל Nationat Bureau of Economic Research שבקמברידג', מסוצ'וסטס. הם מקבלים את הגישה כי חוסר שוויון בין מדינות גדל בשני העשורים האחרונים, אבל על-פי תפישתם, אבל, גלובליזציה לא גרמה לגדילה הזאת. ההיפך הוא הנכון, אלמלא גלובליזציה הפער היה אפילו גדול יותר. המחקר שלהם הצביע על כך שבמדינות עולם שלישי תל"ג לנפש גדל הכי הרבה במדינות שהיו פתוחות לחלוטין למסחר, גדל בצורה קטנה במדינות שהיו פתוחות מעט למסחר, ולמעשה נפל במדינות שהיו עיונות למסחר. הם מסכמים את מסקנתם באמירה כי
האם רווחתם של העניים קטנה בתקופת הגלובליזציה? ה Human Development Report מ-1997 מציע תשובה מעודדת לשאלה הזאת- ב-50 שנה האחרונות ממדי העוני העולמי ירדו יותר מב 500 שנה האחרונות. (6) אבל ה Human Development Report מ-1999 מציע תמונה עגומה יותר, התל"ג לנפש של המדינות הכי פחות מתפתחות קטנה ב-10 אחוזים מ 1990 ל 1997, מ 277$ ל 245$ לשנה. רוב מדינות אלו נמצאות באפריקה הסאב סהרית, ובאזור זה באופן כללי, עוני גדל בשנים האחרונות עם תל"ג לנפש שנפל באותן שנים מ 542% ל 518$ בשנה. ה Human Development Report מ-2001 מערב את הגישה המעודדת והגישה העגומה גם יחד. מאזן את הנפילה בהכנסה הממוצעת (שכבר ככה הייתה נמוכה) בשנים 1975-1999 באפריקה הסאב-סהרית עם הגדילה - כמעט הכפלה - של ההכנסה הממועצת של מדינות מתפתחות באותה תקופה. לפי המחקר שנעשה למשרד הנורבגי לענייני חוץ, מצביע על תמונה דומה. כאשר ההכנסות הממוצעות במדינות העניות ביותר המכילות חמישית מאוכלוסיית העולם גדלה יותר מפי 2, כאשר מותאם לכוח קנייה, בין 1968 ל 1998 מ-551$ ל 1137$; אבל ב-26 המדינות העניות ביותר - 12 מהם באפריקה הסאב סהרית - הכנסה ממוצעת לנפש נפלה. בגלל גדול אוכלוסייתה, הצמיחה הכלכלית בסין משחקת תפקיד חשוב בגדילה הממוצעת בהכנסות במדינות המתפתחות. הכנסה היא רק מדד אחד לרווחה, וזה יעזור לשקול גם כמה אחרים. תוחלת חיים הוא מדד חשוב. בין 1962 ל 1997 תוחלת חיים גלובלית ממוצעת גדלה מ 55 ל 66.6 שנים. יותר מכך, הגדילה המשמעותית של תוחלת החיים התרחשה במדינות המתפתחות, כך שהייתה קטינה משמעותית בחוסר השוויון של תוחלת חיים בין המדינות העשירות לעניות - ב 1960 תוחלת החיים במדינות המתפתחות הייתה 60% מזאת במדינות המתועשות, ב-1993 היא הייתה 82%. (ושוב לשים לב כי מדובר בממוצעים ארציים, שמסתירים הבדלים בתוך ארצות). עד 1987 תוחלת חיים גדלה בממוצע בכל האזורים בצורה חדה. לאחר מכן, באפריקה הגדילה הייתה קטנה יותר כאשר איידס היה הגורם העיקרי לכך, וכמו כן תוחלת חיים במזרח אירופה נפלה בהשפעה של נפילת הקומוניזם. תת-תזונה הוא עוד מדד יעיל. לפי the Food and Agriculture Organizationn מספר האנשים שאינם ניזונים כיאות צנח מ 960 מיליון ב 1969-1971 ל 790 מיליון ב 1995-1997. המספרים יכולים להראות נמוכים, אבל קחו בחשבון את הגדילה באוכלוסיה ותקבלו שאחוז האנשים שאינם ניזונים כיאות צנח מ 37% ל 18%. (6) ה Human Development Index (מדד הכולל בתוכו מספר מדדים כמו הכנסה, תוחלת חיים וחינוך) של המדינות המתפתחות, וכמו כן של המדינות הכי פחות מתפתחות, עלה בצורה קבועה בין השנים 1960 ל 1993, מה שמצביע על כך שרווחת עניי העולם במונחים של הכנסה, תוחלת חיים וחינוך - השתפרה. (7) הבנק העולמי מעריך כי מספר האנשים החיים מתחת לקו העוני העולמי במספרים אבסולוטים עלה מעט מאז 1987 (8). במונחים של אחוזים גלובליים כמות האנשים החיים מתחת לקו העוני העולמי קטנה. אפשר לטעון אבל כי החיים מתחת לקו העוני העולמי הם כל כך אומללים, שזה גרוע שבמונחים אבסולוטים ישנם יותר אנשים מתחת לקו העוני, בדיוק כמו שניתן לטעון שהעובדה שכמות האנשים החיים מעל קו העוני גדלה, שזה טוב שיש יותר אנשים אשר חיים מעל קו העוני. נשארה רק עוד שאלה אחת - האם יש קשר סיבה ותוצאה בין גלובליזציה לבין עוני? ברמה התיאורטית ישנן סיבות להאמין כי סחר חופשי יגרום לצמיחה ברווחה עולמית. ניתן למצוא תמיכה לתפישות אלו במחקר של ה OECD המראה כי כאשר תאגידים נכנסים למדינות זרות הם באופן כללי משלמים יותר מאשר ההכנסה הארצית הממוצעת (9). אך מידע בנוגע להכנסה ממוצעת איננו מוריד דאגות בנוגע לעוני כל עוד אי השוויון בין מדינות הולך וגדל. וראינו כי האם אי השוויון גדל בתקופת הגלובליזציה או לא זו שאלה שנויה במחלוקת. וגם אם היה לנו את כל המידע, זה עדיין יהיה קשה לשפוט לאיזה כיוון בנתונים תרמה גלובליזציה את חלקה. Peter Linder ו Jeffery Williamson חקרו את הקשר בין גלובליזציה לבין אי שוויון ל Nationat Bureau of Economic Research שבקמברידג', מסוצ'וסטס. הם מקבלים את הגישה כי חוסר שוויון בין מדינות גדל בשני העשורים האחרונים, אבל על-פי תפישתם, אבל, גלובליזציה לא גרמה לגדילה הזאת. ההיפך הוא הנכון, אלמלא גלובליזציה הפער היה אפילו גדול יותר. המחקר שלהם הצביע על כך שבמדינות עולם שלישי תל"ג לנפש גדל הכי הרבה במדינות שהיו פתוחות לחלוטין למסחר, גדל בצורה קטנה במדינות שהיו פתוחות מעט למסחר, ולמעשה נפל במדינות שהיו עיונות למסחר. הם מסכמים את מסקנתם באמירה כי
"world incomes would be still unequal under complete global integration, as they are in any large integrated nationat economy. But they would be less unequal in a fully integrated world economy than in one fully segmented."
(10) חוקרים של הבנק העולמי, שהשתמשו במדגם של 38 מדינות כדי לבחון את הפתיחות למסחר עולמי לחלקים שונים של האוכלוסיה, הצביעו על כך שגלובליזציה תורמת לרוב האוכלוסייה, אבל בעייתית ל-40 אחוזים הנמוכים ביותר. הם מסכמים שלפחות בטווח הקצר גלובליזציה מגדילה עוני וחוסר שוויון. הקבוצה הנורבגית, שהראתה שבמדידות מסוימות אי-שוויון קטן, אינה מציעה כי בהכרח גלובליזציה תרמה לכך, מכיוון שקשה להפריד בין השפעותיה של הגלובליזציה להשפעותיה של הצמיחה בטכנולוגיה בעשורים האחרונים. שינויים פוליטים כמו כן גורמים לבעייתיות אדירה, הנפילה של קומוניזם גרמה לנפילה בהכנסה ותוחלת החיים בהרבה ממזרח אירופה במהלך שנות ה-90. ובאפריקה הסאב-סהרית חוסר היציבות הפוליטית הופך צמיחה כלכלית לבלתי-אפשרית. לסיכום - אין כל מידע אשר יגרום לנו לחשוב לכאן או לכאן. ככל הנראה ניתן לסכם שגלובליזציה תרמה לרבים לצאת מהעוני וזרקה רבים אחרים עמוק יותר לתוכו. איזו השפעה היא רבה יותר, זה פשוט משהו שלא ניתן לדעת. (1) World Bank, World Development Report 2000/2001 ההתאמה לפי האינפלציה בין 93 לשנת 2000 מגיעה מ http://stats.bls.gov/cpihome.htm (2) United Nations Development Progaramme (UNDP), Human Development Report 2001 וכמו כן מה World Development Report (בשל עצלנות, את שאר המקורות אני אכניס בהזדמנות אחרת)
