shellyland
New member
גלגולן של השמצות
נמאס לי מכך שאתם מאשימים אותי בהטפלות חסרת גבולות לאטיוד ונמאס לי מכך שאתם חושבים שזו קנוניה "מתוזמנת היטב" שלי ושל כמה מחברי וחברותי. אומר את הדברים כפי שאני רואה אותם: אטיוד מפזר בפורום הערות שנמצאות על הגבול בין המותר והאסור, מבחינתי, והוא משאיר את האחריות לפרשנות לגבי הגבול הזה עלי ועל שאר הקוראים, תוך כדי שכשמצביעים על חריגה כלשהי מהגבול הוא מתגונן בתמימות "זה לא אני - זאת את!" יהו אשר יהו הרגישויות שלי ושל חברים אחרים בפורום, אני חושבת שמרגע שהן הובהרו מספר רב של פעמים והיתה בקשה מפורשת שלא להגיע למקומות האלה, מן הראוי שתהיה בכך התחשבות. כולנו אנשים טובים ורגישים (כן, גם אטיוד) ואני בטוחה שאם היינו מודעים לכך שיש בין חברי הפורוםניצול שואה שהדיבור הציני על הנושא כואב לו או ניצול פיגוע חבלני שעוד לא התגבר על הטראומה היה הדבר מכתיב את סגנון ותוכן התייחסותנו לנושא. בלי שום קשר לחוויות אישיות שאני ושותפי לאידיאילוגיה עברנו או לא עברנו, ביקשנו יותר מפעם אחתלגלות רגישות גם בנושאים הקרובים ללבנו ובקשה זו נרמסה בגסות פעם אחר פעם אחר פעם. כמו שאמר לאזאר: על כל חמש פעמים שאני מתאפקת ישנה פעם אחת שאני מתפרצת ואז יוצא הכעס גם המפעמים הקודמות. ספציפית לגבי מה שקרה בשירשו הפעם: אני חושבת שהדברים הוצאו מהקשרם ולובו על ידי צמאי דם אחרים בפורום. אטיוד כתב הודעה שהיתה במסגרת הלגיטימי, אם כי היו בה סממנית מרגיזים. עידן ואני הגבנו להודעה זו תגובה שלא היתה מכוונת נגד אף אחד באופן אישי, לא היתה בה השמצה או השתלחות והיא התייחסה לתכנים שהועלו כאן בעבר בהקשר לשירשורים אחרים. טל רשף הפך את התגובה הזאת להתקפה על אטיוד - מה שלא היה ולא נברא! במקביל - אטיוד כתב הגיב תגובה סרת טעם (בעיני) להודעה של המוזרה ולאזאר העיר לו על כך. מכאן ואילך נכנס אטיוד למגננה, שכללה סגנון התקפתי, העלבות אישיות והאשמות בקנוניה שמתנהלת נגדו. פייר? במקומו גם אני הייתי נכנסת למקום הזה. נסיתי כמה פעמים להביר, ללא הצלחה יתרה, שאין לי שום כוונה לתקוף אותו באופן אישי ושאני תוקפת עמדות עקרוניות, אבל כל הודעה התפרשה כעוד קרב במלחמה נגד אטיוד. אני מאמינה בלב שלם כי אם טל רשף לא היתה יורה את יריית הפתיחה ואם אטיוד היה נמנע מהתייחסות אישית למוזרה ולחתימתה הדיון היה נשאר עניני ופורה. אני דוחה כל תוקף את ההאשמות כאילו אני מנהלת קנוניה נגדו וכאילו אני מתקיפה אותו על כל מילה שהוא אומר. ברוב המקרים אני מתייחסת בצורה ענינית ורצינית לדבריו, בחקל מן המקרים (כמו הבדיחה הגועלית עם השולחן) אני עושה כמיטב יכולתי להתעלם ובחלק מן המקרים, כשהוא עובר לי את הגבול בצורה בוטה, אני מגיבה תגובה בוטה בחזרה. הפסיקו לעשות מן האיש קורבן מסכן. הוא יודע היטב מה שהוא עושה ומודע לאופן בו הוא מתנסח והצהיר בעבר שאינו מתכוון להתחשב ברגשותינו. יתרה מזאת - הוא "מפזר מוקשים" לא מעטים בפורום וכשאנחנו נופלים באחר מהם הוא מייד צועק "קנוניה! קנונייה!". הוא מנהל איתנו מלחמת כוחות שמטרה לכפות עלינו קבלה של תכנים וסגנון שמעליבים אותנו. אמרתי לאטיוד בפרטי ואני מצהירה קבל עם ועדה: אשמח להכריז על הפסקת אש, כל עוד היא תהיה הדדית! אך אם האיש לא ימתן את תגובותיו אמשיך להביע עליהן בכל פעם בה אמצא אותן מוזגמות.
נמאס לי מכך שאתם מאשימים אותי בהטפלות חסרת גבולות לאטיוד ונמאס לי מכך שאתם חושבים שזו קנוניה "מתוזמנת היטב" שלי ושל כמה מחברי וחברותי. אומר את הדברים כפי שאני רואה אותם: אטיוד מפזר בפורום הערות שנמצאות על הגבול בין המותר והאסור, מבחינתי, והוא משאיר את האחריות לפרשנות לגבי הגבול הזה עלי ועל שאר הקוראים, תוך כדי שכשמצביעים על חריגה כלשהי מהגבול הוא מתגונן בתמימות "זה לא אני - זאת את!" יהו אשר יהו הרגישויות שלי ושל חברים אחרים בפורום, אני חושבת שמרגע שהן הובהרו מספר רב של פעמים והיתה בקשה מפורשת שלא להגיע למקומות האלה, מן הראוי שתהיה בכך התחשבות. כולנו אנשים טובים ורגישים (כן, גם אטיוד) ואני בטוחה שאם היינו מודעים לכך שיש בין חברי הפורוםניצול שואה שהדיבור הציני על הנושא כואב לו או ניצול פיגוע חבלני שעוד לא התגבר על הטראומה היה הדבר מכתיב את סגנון ותוכן התייחסותנו לנושא. בלי שום קשר לחוויות אישיות שאני ושותפי לאידיאילוגיה עברנו או לא עברנו, ביקשנו יותר מפעם אחתלגלות רגישות גם בנושאים הקרובים ללבנו ובקשה זו נרמסה בגסות פעם אחר פעם אחר פעם. כמו שאמר לאזאר: על כל חמש פעמים שאני מתאפקת ישנה פעם אחת שאני מתפרצת ואז יוצא הכעס גם המפעמים הקודמות. ספציפית לגבי מה שקרה בשירשו הפעם: אני חושבת שהדברים הוצאו מהקשרם ולובו על ידי צמאי דם אחרים בפורום. אטיוד כתב הודעה שהיתה במסגרת הלגיטימי, אם כי היו בה סממנית מרגיזים. עידן ואני הגבנו להודעה זו תגובה שלא היתה מכוונת נגד אף אחד באופן אישי, לא היתה בה השמצה או השתלחות והיא התייחסה לתכנים שהועלו כאן בעבר בהקשר לשירשורים אחרים. טל רשף הפך את התגובה הזאת להתקפה על אטיוד - מה שלא היה ולא נברא! במקביל - אטיוד כתב הגיב תגובה סרת טעם (בעיני) להודעה של המוזרה ולאזאר העיר לו על כך. מכאן ואילך נכנס אטיוד למגננה, שכללה סגנון התקפתי, העלבות אישיות והאשמות בקנוניה שמתנהלת נגדו. פייר? במקומו גם אני הייתי נכנסת למקום הזה. נסיתי כמה פעמים להביר, ללא הצלחה יתרה, שאין לי שום כוונה לתקוף אותו באופן אישי ושאני תוקפת עמדות עקרוניות, אבל כל הודעה התפרשה כעוד קרב במלחמה נגד אטיוד. אני מאמינה בלב שלם כי אם טל רשף לא היתה יורה את יריית הפתיחה ואם אטיוד היה נמנע מהתייחסות אישית למוזרה ולחתימתה הדיון היה נשאר עניני ופורה. אני דוחה כל תוקף את ההאשמות כאילו אני מנהלת קנוניה נגדו וכאילו אני מתקיפה אותו על כל מילה שהוא אומר. ברוב המקרים אני מתייחסת בצורה ענינית ורצינית לדבריו, בחקל מן המקרים (כמו הבדיחה הגועלית עם השולחן) אני עושה כמיטב יכולתי להתעלם ובחלק מן המקרים, כשהוא עובר לי את הגבול בצורה בוטה, אני מגיבה תגובה בוטה בחזרה. הפסיקו לעשות מן האיש קורבן מסכן. הוא יודע היטב מה שהוא עושה ומודע לאופן בו הוא מתנסח והצהיר בעבר שאינו מתכוון להתחשב ברגשותינו. יתרה מזאת - הוא "מפזר מוקשים" לא מעטים בפורום וכשאנחנו נופלים באחר מהם הוא מייד צועק "קנוניה! קנונייה!". הוא מנהל איתנו מלחמת כוחות שמטרה לכפות עלינו קבלה של תכנים וסגנון שמעליבים אותנו. אמרתי לאטיוד בפרטי ואני מצהירה קבל עם ועדה: אשמח להכריז על הפסקת אש, כל עוד היא תהיה הדדית! אך אם האיש לא ימתן את תגובותיו אמשיך להביע עליהן בכל פעם בה אמצא אותן מוזגמות.
