גלגולה...!
גלגולה הי, באמת תהיתי לאן נעלמה ההודעה האחרונה שלי... חשבתי שצינזרו אותי פה בפורום.. אני אוהבת את גישתך הנבונה והסובלנית. מה שאני רוצה להבהיר כאן ולחדד זה, שאם מישהי מקיימת קשר עם גבר לא ישראלי/יהודי ומתעוררות בעיות או שזה לא הולך, תמיד יהיו מי שיקפצו ויגידו: "אמרנו לך!". ועוד בשמחה לאיד. מה, אם אני מתחתנת עם יהודי/ישראלי אז מראש, עם הכתובה, מגיעה לי הבטחה מאלוהים שהכל יהיה בינינו, לעולמים, סוגה בשושנים??? לא. פערים וקרעים יכולים להתעורר גם בין בני זוג, שלמדו יחד בתיכון, והוא גדל ביבנה והיא בנתניה. רק שאז, אם הזוג יפרק את החבילה, אף אחד לא ימחא כפיים ויגיד: "אמרנו לכם שזה לא יצליח". נהפוך הוא. כולם ינסו להדביק אותם ביחד. כי מה זה בכלל "פערים? וחוסר עניין הדדי? וחוסר פרגון? וחוסר כבוד? וחוסר סקס? וחוסר... וחוסר... לעומת קדושת המשפחה ואחדותה?!?!" באמת חוצפה. כי אם הנישואין נחשבו ל"נישואי בסדר" מלכתחילה, אז מבחינה אובייקטיבית, החיובי עולה פי אלפי מונים על השלילי. אפילו אם בני הזוג מרגישים חרא ביחד. וישנים בחדרים נפרדים. אז צריך להתגבר ולנסות ולגשר ולהבין ולהתחשב ולהתפשר ולהתאמץ. אבל. אם התחתנתי עם גבר רומני, כולם יחכו לי בפינה. לראות אותי נופלת ובמקביל, להצדיק את התאוריות המוקדמות שלהם. ואם היחסים שלנו יעלו על שרטון, אף אחד לא יעודד אותי להתגבר ולנסות ולהבין ולהתחשב ולהתפשר, או אפילו להזיע קצת בשביל להציל משהו. אני מהמרת על זה, שכל הקרובים לי, יעודדו אותי לנטוש את הספינה בעודה טובעת כי, "הקשר הזה היה מלכתחילה פגום". אז נכון, שלפעמים בנוסף לבעיות השגרתיות שמתעוררות בין בני זוג מתווספות בעיות "חיצוניות" אשר נובעות מהרקע התרבותי השונה של בני הזוג. אבל לדידי, זו לא סיבה לא לנסות. מה יהיה איתנו בעוד 10 שנים? פתרונים רק לאלוהים. אלוהים הגדול והאהוב שלי. כי אם הייתי בטוחה, שאם אתחתן עם איזה משה ממגדל-העמק יהיו לנו חיי אושר ועושר לעולמים, הייתי משלימה הכנסה מחיזוי עתידות. ולסיום, הכי מעצבנת אותי השאלה, המלווה תמיד בהרמת גבה משתאה/מזלזלת/מתנשאת: "מה איבדת ברומניה??? מה, חסרים לך כאן גברים ישראלים?? אני לא מבין,הרי לא חסר לך כלום, אז..." או:" בטח הוא רוצה לנצל אותך בשביל הויזה". ואלו הן רק דוגמיות מזעריות ממה שעבר עלי השבוע הזה. מקיתונות הביקורת, הבוז והדיעות השליליות שקיבלתי, ועוד מאנשים זרים. עבר עליי שבוע קשה. הרגשתי שמישהו בוחן אותי שם למעלה. ואני בכלל כועסת על עצמי שאני מתעצבנת. אבל אני עדיין בשלב בו אני רגישה לביקורת ולחוסר פרגון. גליה. אבל
גלגולה הי, באמת תהיתי לאן נעלמה ההודעה האחרונה שלי... חשבתי שצינזרו אותי פה בפורום.. אני אוהבת את גישתך הנבונה והסובלנית. מה שאני רוצה להבהיר כאן ולחדד זה, שאם מישהי מקיימת קשר עם גבר לא ישראלי/יהודי ומתעוררות בעיות או שזה לא הולך, תמיד יהיו מי שיקפצו ויגידו: "אמרנו לך!". ועוד בשמחה לאיד. מה, אם אני מתחתנת עם יהודי/ישראלי אז מראש, עם הכתובה, מגיעה לי הבטחה מאלוהים שהכל יהיה בינינו, לעולמים, סוגה בשושנים??? לא. פערים וקרעים יכולים להתעורר גם בין בני זוג, שלמדו יחד בתיכון, והוא גדל ביבנה והיא בנתניה. רק שאז, אם הזוג יפרק את החבילה, אף אחד לא ימחא כפיים ויגיד: "אמרנו לכם שזה לא יצליח". נהפוך הוא. כולם ינסו להדביק אותם ביחד. כי מה זה בכלל "פערים? וחוסר עניין הדדי? וחוסר פרגון? וחוסר כבוד? וחוסר סקס? וחוסר... וחוסר... לעומת קדושת המשפחה ואחדותה?!?!" באמת חוצפה. כי אם הנישואין נחשבו ל"נישואי בסדר" מלכתחילה, אז מבחינה אובייקטיבית, החיובי עולה פי אלפי מונים על השלילי. אפילו אם בני הזוג מרגישים חרא ביחד. וישנים בחדרים נפרדים. אז צריך להתגבר ולנסות ולגשר ולהבין ולהתחשב ולהתפשר ולהתאמץ. אבל. אם התחתנתי עם גבר רומני, כולם יחכו לי בפינה. לראות אותי נופלת ובמקביל, להצדיק את התאוריות המוקדמות שלהם. ואם היחסים שלנו יעלו על שרטון, אף אחד לא יעודד אותי להתגבר ולנסות ולהבין ולהתחשב ולהתפשר, או אפילו להזיע קצת בשביל להציל משהו. אני מהמרת על זה, שכל הקרובים לי, יעודדו אותי לנטוש את הספינה בעודה טובעת כי, "הקשר הזה היה מלכתחילה פגום". אז נכון, שלפעמים בנוסף לבעיות השגרתיות שמתעוררות בין בני זוג מתווספות בעיות "חיצוניות" אשר נובעות מהרקע התרבותי השונה של בני הזוג. אבל לדידי, זו לא סיבה לא לנסות. מה יהיה איתנו בעוד 10 שנים? פתרונים רק לאלוהים. אלוהים הגדול והאהוב שלי. כי אם הייתי בטוחה, שאם אתחתן עם איזה משה ממגדל-העמק יהיו לנו חיי אושר ועושר לעולמים, הייתי משלימה הכנסה מחיזוי עתידות. ולסיום, הכי מעצבנת אותי השאלה, המלווה תמיד בהרמת גבה משתאה/מזלזלת/מתנשאת: "מה איבדת ברומניה??? מה, חסרים לך כאן גברים ישראלים?? אני לא מבין,הרי לא חסר לך כלום, אז..." או:" בטח הוא רוצה לנצל אותך בשביל הויזה". ואלו הן רק דוגמיות מזעריות ממה שעבר עלי השבוע הזה. מקיתונות הביקורת, הבוז והדיעות השליליות שקיבלתי, ועוד מאנשים זרים. עבר עליי שבוע קשה. הרגשתי שמישהו בוחן אותי שם למעלה. ואני בכלל כועסת על עצמי שאני מתעצבנת. אבל אני עדיין בשלב בו אני רגישה לביקורת ולחוסר פרגון. גליה. אבל
