התשובה קצת יותר מורכבת...
עוגב המקראי הוא ללא ספק כלי נגינה, רק שלפי המקומות בהם הוא מופיע, חוקרים רבים משערים שמדובר בשם כולל לכלי הנגינה ולא בהכרח באב הטיפוס של הכלי אליו אנחנו מתכוונים היום. בלטינית, ה"ORGAN" (על גלגוליו השונים בשפות האירופאיות השונות) עבר את אותו התהליך: בימי הביניים המוקדמים, הוא שם כולל ל"כלִי-נגן" (או אפילו ל"גוף מוזיקאלי") כמו גם לכלי המוכר היום בעברית (מודרנית) כ"עוגב". במהלך השנים הוא איבד את המשמעות הכללית והפך לשם לכלי נגינה מוגדר שמכונה ברוב השפות האירופאיות כ"מלך הכילים" (או מלכה - תלוי בשפה). בגלל שהוא הגדול, העשיר והמורכב בכילים. מכאן ההגיון הוא פשוט - כשאנחנו מדברים על "
הכלי" ("כלי כלי"
) - אנחנו מדברים על אותו שאנחנו מכנים בשפות המודרניות (באופן כמעט בלעדי) - עוגב/Organ. המגרפה, היתה כנראה ה"אבא" של מה שאנחנו מכירים היום כעוגב. ויש הטוענים שהשתמשו בה לא רק ככלי נגינה בבית המקדש, אלא אף ככלי מלחמה - שעשה את "אפקט הדוידקה" (=הרבה רעש, יש תאורים שנגנו בה בירושלים ושמעו עד ליריחו, נו שויין, תאורים מגזימים לא חסרים בהסטוריה) האבא הקדום ביותר שידוע לכלי מתואר/מצוייר במצרים העתיקה. עם הכיבוש ההלניסטי, הוא קיבל את השם היווני "הידראוליוס", על שם המים שהיו על שק ויסות לחץ האויר בתפקיד משקולת. בהידראוליוס לא נגנו באמצעות מקלדת אלא ע"י חיבור והוצאת החלילים המתאימים לשסתומים בזמן המתאים. חפירות ארכאולוגיות ביוון מראות שכבר במאה השניה נגנו על העוגב באמצעות מקלדת (שעדיין לא היתה זהה למה שאנחנו מכירים היום. הבחינה בשבוע הבא. בלי חומר פתוח.