גירושים
שלום לכם... נשואים בערך שנתיים לפני שבוע וחצי אסף כך סתם את חפציו ללא הודעה מוקדמת ועזב להוריו והודיע לי שהשבוע פגישה אצל עו"ד. כבר כמעט שנה בטיפול זוגי לא משנה האישיו כרגע, לא מדובר בבגידה או במשהו מהסוג הזה אלא בעיה טריוויאלית למדי שהרבה זוגות מתמודדים איתה, הטיפול היה מוצלח בחודשים האחרונים היה כל כך טוב גם לי וגם לו. וכך סתם פתאום לקח מזוודה והלך, מסרב להסביר אומר שזהו זה - מתגרשים . כן זה כבר קרה בעבר אפילו לפני החתונה שברח להוריו אמר זהו ואחרי יום יומיים חזר. הפעם הוא אפילו לא מוכן לדבר איתי, לא יודעת למה. מתנהג כאילו ה 5 שנים האחרונות שחיינו יחד הן כלום בשבילו כאילו לא חיינו יחד, לא רוצה לדבר איתי, לא רוצה להפגש לא רוצה להסביר וזה כווואאאבב . וכך אני רק בת 27 בעוד חברותיי רק עושות עכשיו את הצעדים הראשונים שלהן כנשואות או שבדרך לשם אני אהיה גרושה. כולם אומרים לי את צעירה תתחילי מחדש מזל שאין לך ילדים. לא כך תכננתי, האכזבה, הכאב האובדן - באותו יום בבוקר הכל עוד היה טוב תכננו תכנונים ובערב כאילו כלום לא היה. אז איך איך מתומדדים עם החוסר הזה של בן הזוג בחיי? איך מתומדדים עם הכאב? איך לעזעזאל אני אשב אצל העו"ד בלי לבכות? הפרידה היא בלתי נמנעת לא יכולה לחיות עם אדם כזה יותר, כזה שקם ובורח ולא מתמודד, כזה שמסוגל להתנתק רגשית מכל מה שהיה ולמחוק אותי מחייו במהירות כזו, זה כאילו לא אותו אדם שאיתו התחתנתי ואהבתי . אני רק צריכה למצוא את הכוחות לעמוד בהחלטה הזו ולא לרצות לתקן כל הזמן, לא לרצות לחייג אליו ולנסות להבין, לנסות לשכנע. אשמח להצטרף לשרותיכם לחזק ולהתחזק... רובי
שלום לכם... נשואים בערך שנתיים לפני שבוע וחצי אסף כך סתם את חפציו ללא הודעה מוקדמת ועזב להוריו והודיע לי שהשבוע פגישה אצל עו"ד. כבר כמעט שנה בטיפול זוגי לא משנה האישיו כרגע, לא מדובר בבגידה או במשהו מהסוג הזה אלא בעיה טריוויאלית למדי שהרבה זוגות מתמודדים איתה, הטיפול היה מוצלח בחודשים האחרונים היה כל כך טוב גם לי וגם לו. וכך סתם פתאום לקח מזוודה והלך, מסרב להסביר אומר שזהו זה - מתגרשים . כן זה כבר קרה בעבר אפילו לפני החתונה שברח להוריו אמר זהו ואחרי יום יומיים חזר. הפעם הוא אפילו לא מוכן לדבר איתי, לא יודעת למה. מתנהג כאילו ה 5 שנים האחרונות שחיינו יחד הן כלום בשבילו כאילו לא חיינו יחד, לא רוצה לדבר איתי, לא רוצה להפגש לא רוצה להסביר וזה כווואאאבב . וכך אני רק בת 27 בעוד חברותיי רק עושות עכשיו את הצעדים הראשונים שלהן כנשואות או שבדרך לשם אני אהיה גרושה. כולם אומרים לי את צעירה תתחילי מחדש מזל שאין לך ילדים. לא כך תכננתי, האכזבה, הכאב האובדן - באותו יום בבוקר הכל עוד היה טוב תכננו תכנונים ובערב כאילו כלום לא היה. אז איך איך מתומדדים עם החוסר הזה של בן הזוג בחיי? איך מתומדדים עם הכאב? איך לעזעזאל אני אשב אצל העו"ד בלי לבכות? הפרידה היא בלתי נמנעת לא יכולה לחיות עם אדם כזה יותר, כזה שקם ובורח ולא מתמודד, כזה שמסוגל להתנתק רגשית מכל מה שהיה ולמחוק אותי מחייו במהירות כזו, זה כאילו לא אותו אדם שאיתו התחתנתי ואהבתי . אני רק צריכה למצוא את הכוחות לעמוד בהחלטה הזו ולא לרצות לתקן כל הזמן, לא לרצות לחייג אליו ולנסות להבין, לנסות לשכנע. אשמח להצטרף לשרותיכם לחזק ולהתחזק... רובי
