גירושים

סטלה32

New member
גירושים

הי , זקוקה להצעה ,הסיפור הוא די ארוך לכן אנסה לקצר .אני ובעלי בזוגיות מאוד מורכבת בעלי גדול ממני ב 10 שנים ,ומגיע מתרבות אחרת .יש לנו שני קטנקטנים,בן 3 וחצי ו 8 חודשים .כשהכרתי את בעלי הוא היה גרוש כך הוא אמר לי בהמשך התגלה שהוא עדיין לא קיבל גט אך בתהליך,עם שני ילדים ,משפחתו הייתה נגד הקשר הזה ,מכמה סיבות בגלל שאני לא מהעדה שלהם ,ובגלל שהם רצו שישאר עם גרושתו ,ונורא מחוברים עליה .הם הצליחו "לקבל" אותי אחרי שנתיים ,4 חודשים אחרי שנולד הבן הבכור ,הם גם לא היו בברית .בהמשך הכרנו התקרבנו ,למרות שלכל מקום שאני הולכת איתו אליו דואגים להזכיר לי על גרושתו ,ומסתכלים עליי בעיניים של את אשמה .עד לפני שנה התמודדתי עם כולם ובגלל כסוד לבעלי סתמתי את הפה .אנחנו במערכת זוגיות כבר 5 שנים ,ואני כל יום נלחמת על ה"אני" שלי ,מרגישה שוויתרתי על עצמי לגרמי ,שאני נכנסת לעולם שלו ,עולם שאני לא אוהבת,עולם יותר מדי פרימיטיבי בישבילי ,גדלנו על ערכים שונים .מרגישה את חמתי מעורבת בחיינו יותר מתמיד ,ולא פעם היו שיחות עם בעלי שיפסיק לשתף את ההורים שלו בכסיסה המלוכלת שלנו ,שמא שלו לא חייבת לדעת מה אכלנו בשבת עם בבית נקי ,וכדומה ..אך התופעה ממשיכה ומתעצמת ,הוא מדבר כמו ההורים שלו ,הוא נותן הצעות כמו של ההורים שלו וזה מטריף אותי ,אנחנו לא יכולים להחליט על כלום ביחד ,לדומא אמרתי לו שאני רוצה ללכת ללמוד הוא התפרץ שכביכול צריך עוד משכורת בבית (כגע בחופשת לידה)למחרת הוא דיבר עם אמא שלו ואמר לי שהיא גם את אהבה את הרעיון של ללכת ללמוד ,ועוד מיליון מקרים כאלה ,שאני מנסהה להסביר לו שזה החלטות של שנינו ,ולא של אף אחד אחר .
עוד הרבה דברים שאפשר לרשום עליהם ספר ,כולם מעורסים בחיים שלנו חברים שלו וגרושתו ,ההורים שלו ,זה לא יכול להמשיך ככה ואני לא יכולה לעצור את זה .עם הזמן אני מרגישה קרה אליו ,כל דבר בו מעצבן אותי ,מרגישה שכנראה אני לא אוהבת אותו יותר ולא מסוגלת לחיות בעולם לו ,קשה לי מדי איתו .היום זה הגיע שאני הרמתי עליו ידיים ,מרוב התסכול ,מרוב חוסר הקשבה מהצד שלו ,כל הריבים ,לא יודעת איזה שד נכנס בי .החלטתי סופית להתגרש ,אך כולם לוחצים עליי שאינני יסתדר עם שני קטנים ללא עבודה כרגע ,ללא השכלה ,ואני צריה להישאר ולחכות שהילדים יגדלו
אני לא יודעת מה לעשות ,שנינו סובלים ץוהבכור ממש קשור אליו זה ישבור לו את הלב ,המחשבות לא נותנות מנוח.
אני שואלת עם אני מרגישה שהתקררתי אליו ,האם ניתן להחזיר משהו ?


תודה
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
האם ניתן להחזיר משהו?

זה תלוי בשאלה אם את באמת רוצה להחזיר, או שלא, ואת רק שואלת כי "כולם לוחצים" וכי זה מפחיד להתגרש.

בקיצור, זה תלוי ברצון העמוק שלך, לכאן או לכאן. החזרת אהבה אפשרית כששני הצדדים רוצים בזה, ואז המטפל/ת עוסק בהסרת מכשולים. אבל אם אין שני צדדים שרוצים בזה (וזה כולל כמובן את בעלך שגם הוא צריך לרצות), אז מה מטפל יכול לעשות?

ויש גם הרבה מקרי אמצע שצד אחד (או אפילו שניים) לא בטוח אם הוא רוצה או לא רוצה, או שהוא/היא/הם לא סומכים על השני שגם יעשה שינוי. במצב כזה הטיפול צריך להיות יותר עמוק, והוא יעסוק בירור הרצונות והפחדים של שני הצדדים. וגם זה יכול להצליח.

בכל מקרה, נקודת המוצא שלי היא שאין פה "נכון" ו"לא נכון". אם את רוצה להתגרש, זו זכותך, ואני לא אהיה זה שיבוא ויגיד ש"זו טעות". רק את יודעת מה נכון לך. סיכויי ההצלחה של טיפול תלויים במידת הכנות שיש לך ברצון לשקם.

מה שאת מתארת הוא הידרדרות מתמשכת, שאת תולה אותה בעיקר במשפחה שלו. אני לא יכול להביע עמדה אם יש בעייה אובייקטיבית במשפחה שלו, או שהבעייה היא בו, או שהיא בעצם בשניכם וגם את תרמת להידרדרות תרומה משמעותית.

את מתארת מצב שבו המשפחה שלו הייתה קשורה לאקסית, והתקשתה לקבל אותך. הרי ברור שאם את מתחתנת עם גרוש טרי (או במקרה שלך, אפילו לא גרוש לגמרי), הרי שהמשפחה שלו תתקשה להסתגל לשינוי. הם הרי קיבלו את אשתו, וגם היא עצמה עברה איתם תהליך הסתגלות הדדי, הם קיבלו אותה למשפחה, קיבלו ממנה נכדים - ועכשיו הבן היקר שלהם פתאום לא רוצה אותה (נניח, מסיבות טובות ומוצדקות). זה מבלבל, לא? גם הם בני אדם.

אז כשאת מגיעה למשפחה כזו, עליך להיערך לתהליך קבלה ארוך וקשה. הבעיה היא שאת היית ילדה בת 22-23, ולא הבנת את זה. אני מעריך שגם בעלך לא ממש הבין למה הוא מכניס אותך והוא קיווה שהכל יהיה פשוט וחלק - מה שכמובן לא יכול להיות (כמעט אף פעם) בגירושים עם ילדים.

אז מי אשם? כנראה שאף אחד, גם לא המשפחה שלו. הם הגיבו כמו בני אדם נורמליים למהלך גירושין שאולי גם לא היה מוצדק בעיניהם. טבעי גם שבמקום להוציא את הכעס שלהם על הבן שלהם, הם הוציאו אותו על החדשה, שממילא לא שייכת עדיין לשבט.

אין אשמים. אבל האם יש בסיס טוב ובריא לשיקום הקשר עם בעלך? את זה רק את יודעת. הכל תלוי ברצון העמוק שלך.

בהצלחה one way or the other.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il
 

A לוןA

New member
היתה בת 27-8, לא 23.

ואנ י אחלוק עליך בעוד נקודה-
יתכן מאוד וגם לה יש אשם תורם לא קטן במה שקורה, אבל העובדה היא- הוא לא סופר אותה. או לפחות- היא ממוקמת אצלו לפחות מדרגה אחת מתחת למשפחה שלו בכלל ולאמא שלו בפרט.
מי שמכניס את המשפחה שלו לחייהם זה הוא ולא אחר, מי שמתעלם מהבקשות שלה להפסיק עם זה זה הוא, מי שנותן להם דריסת רגל גם במקומות הכי אינטימיים- זה הוא.
&nbsp
ואם היא ביקשה כל כך הרבה פעמים והוא שם עליה פס- זה אומר דרשני (ויגמר בבכי)
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
לפי הכרטיס היא בת 28 עכשיו

ולגבי האשמה שלו, אני לא יודע. ככה היא אומרת, ואולי היא באמת צודקת.
מצד שני אנשים לא רואים את תרומתם הם למצב.
למשל, יכול להיות שהיא לא הייתה נחמדה אליהם.
אבל בסוף זה לא משנה. אולי אתה צודק. ואולי לא. אני לא נוקט עמדה בשאלה הזאת. ואני גם לא הבעתי התנגדות לרעיון שהיא תתגרש, אם זה מה שהיא רוצה.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il
&nbsp
 

סטלה32

New member
תשובה

תודה רבה על התגובה .
אני כרגע בת 28 ,כשנכנסתי לזוגיות הזאת הייתי בת 22 ,ישר אחרי הצבא .
לגביי ההורים שלו ,אני יכולה להגיד בבטחון שאני מנסה להיות הכי נחמדה,למרות שלפי דעתי התפיסת העולם שלהם פרימיטיבית,ואני לא מסכימה איתה בכלל (יותר נכון לא מתחברת)לפי דעתי הכבוד להורים חשוב מהכל ,כך גם מצפה מילדיי שיגדלו ויכבדו אותנו חזרה .אבל...אין ספור פעמים ביקשתי מבעלי לא לספר להם ולא לחיות על פי ההצאות שהם נותנים מסיבה אחת פשוטה הם פשוט לא מאושרים ואומללים בחיי הנישואים שלהם ,אבא שלו חזר בתשובה ולא שאל את האמא האם זה מקובל עליה ,היא פשוט קיבלה את זה ואפילו שזה לא לטעמה ,וקשה לה באורח החיים הזה ,היא בוחרת בדרך של בעלה ,כי ככה חינכו אותה ,ואני לא מאשימה אותם על זה ,גם את בעלי דרך אגב ,הוא גדל בבית שבו האישה צריכה לשאת את הכל על כתפייה ,הבעל מפרנס וכדומה ...אני פשוט לא יכולה לחיות ככה ,וניסיתי להסביר לו שאני מבינה מאיפה זה בא לו ,וכל בן אדם בונה משפחה על עקרונות שהוא קיבל במשפחה ,נדיר שאנחנו יוצאים מהקופסא הקטנה שלנו .אבל אני לא אהיה כמו אמא שלו ,להפך כל פעם שאנחנו מתאספים כמשפחה זה מפחיד אותי נורא ,אני מבינה שככל שגילו מתקרב הוא דומה לאבא שלו ,ואני פשןוט לא יצליח להתמודד עם זה .שלא תחשבו לא נכון ,אני מכבדת את אמא שלו,זאת אשה שנתנה את כל החיים שלה לבעלה ,לילדים ,ונכדים ,אבל שחכה לגמרי על קיומה בעולם ,והיא פשוט לא אוהבת את עצמה ולכולם מאוד נוח .
שאני מסבירה לבעלי שגם אני צריכה חיבוק ,נשיקה ,עידוד או כל דבר אחר הוא פשוט לא מבין ,הוא לא מבין מה לא בסדר ,הוא פשוט לא שומע אותי .
חשוב לי לציין שלמרות שיש פער של 10 שנים בגיל אני מרגישה הרבה יותר אינטלגנטית ממנו ,גם אנשים מהצד רואים את זה .
ואני מרגישה די שחוקה מהכל ,ושואלת את עצמי שוב ושוב האם במצב כזה ייעוץ זוגי זה באמת יכול לעזור? לשנות משהו.
זה כמו לחיות בבית שצד אחד יהודי ואחד מוסלמי וכל אחד ממשיך ללכת סדרך שלו ,וזה לא מסתדר .כלומר לפי דעתי זוג צריך ללכת באותה הדרך או להיות מוסלמי או יהודי.
למרות שאני לא יכולה להגיד שלא נכנסתי לעולמו ,ולא ניסיתי לחיות בדרך שלו ,אבל נורא קשה לי ,זה גומר אותי ,ואינני יודעת כמה סבלנות יש לי גם בישביל הילדים
 

סטלה32

New member
המשך תגובה

אני לא יודעת עם אני רוצה להחזיר או לא,אני יודעת שככל שזה מתקדם כבר הרבה יותר קשה לסלוח ,לוותר,להוריד את הראש ,אין חשק.אני מבינה שכל שיחה שלנו נגרמת בעצם ללא כל התקדמות ,הוא בא בטענה שרק אני ואני צריכה להשתנות ,להוריד את הראש, ואפילו לשתות כדורי הרגעה ,ואני מתפוצצת .כי אין אנחנו בתמונה ,כלומר אני אומרת לו שעם היית פעם אחת בא ואומר "אנחנו" אולי הייתי מקבלת דברים שונה,אבל כל עוד זה בא באצבע מאשימה אני לא בסדר ,אינני יכולה להתקדם בשום צורה .
לגביי הרצון אנחנו בשבוע הזא במשא ומתן להתגרש ,הוא כרגע רוצה להתפייס אבל שוב אנחנו מגיעים לאותה נקודה ,"אני צריכה שינוי"
לגביי לסמוך עליו ,אני לא סומכת .לא פעם הבן אדם לא עמד לצידי ברגעים שהיה לי קשה וכואב לי ,אספר רק את המקרה האחרון לפני כחודש וחצי סבתא שלי נפטרה ,הוא היה אצל אמא שלו בערב הוא בא אפילו ללא מילים אני משתתף בצערך ,או חיבוק או להפך התפתח ריב ,או בחדר לידה אחרי שני לידות לא היה שום תמיכה .הבן אדם ישב ובכה על עצמו שלא אכל ,ולא שתה ולא ישן (הוא לא ישן איתי בחדר בבית חולים)
לגביי המשפחה שלו זה הצעותצ לא יעילות מצד ההורים שלו ,ושוב ושבו שרק עם שנינו נחזור בתשובה יהיה שלום בית אמיתי ,ורק עם נעשה חופה כשרה (אני לא יהודיה ,ניסינו לעשות גיור אבל גם זה לא הלך)סליחה אני לא יכולה להסים לשטויות האלה ,מראש מתנצלת עם מעליבה,פשוט לא מאמינה בזה ,מאמינה באלוקים ושזוג צריך לדבר באותה שפה .
אז פחות או יותר נתתי לך להבין למה אני מתכוונת שלמשפחה שלו יש יד בעניין ,הוא מספר הכל לאמא ונורא מושפע מהדעות שלה .
לדביי העניין של האקסית, אין לך מושג כמה הייתי בוגרת ומתחשבת וגאב סעצמי על כך ,העניין הוא שכשיצאתי איתו הוא אמר לי שהוא גרוש ,סיפר לי שהייתה לו מאהבת במשך 8 שנים ,וזה מה שידעתי .לא היה לי מושג שהוא נשוי עדיין ,הוא גר אצלי כשנה אחרי שגיליתי נפרדו ,והוא חזר שוב ושבו בטענה שזה סתם על הנייר ,והוא שנים לא חיי איתה ,והוא לא יחזור גם בישביל הילדים ,חזרנו אחרי זה אני נכנסתי להריון והייתי כבר צריכה לדאוג לילד שלי ,שהייתה לו בחירה או הפלה או נישאוים כי אני לא רציתי להביא ילד מחוץ לנישואים .לא היה לי יד בגירושים שלו ,הוא היה לפני עם מישהי 8 שנים ,כל המערכת יחסים הזאת התחילה בשקר אחד גדול ,אבל מה ייתי נערה מאוהבת עם גןר שגדול ממנה ויודע איך לחזר.
כל התקופה לא הייתי מבינה למה ההורים לא רוצים אפילו לפגוש אותי ,עכשיו אני מבינה
אבל תאמין לי כל הזמן הזה הייתי דוחפת אותו להורים שלו ,שיסע ,חגים הייתי לבד הוא היה אצל ההורים ,רק שחלילה וחס הוא לא יהרוס איצם את היחיסים ,תמיד אבל תמיד הייתי בעדם והסברתי שקשה להם ,שכואב להם ,שיש נכדים וזה מאוד ברור ,אבל הייתי שמחה שיתנו הזדמנו להכיר אותי .והם נתנו ובאמת שניסיתי להחבר לעשות כמו שהם רוצים ,וכן ישבתי עם אבא שלו אמרתי שבישביל שיקבלו אותי אני מוכנה לעבור גיור (למרות שאני ממש לא צריכה את זה)אנחנו חיים גם ככה חיים כשרים ,אני מדליקה נרות שבת ,וזה מספיק לי בישביל להרגיש יהודייה .
לא פעם המשפחה שלו ,הדודים ,והבני דודוים דאגו להזכיר לי את גרושתו ,אבל סבלתי בשקט רק שלו יהיה טוב,יותר מזה יש תמונה בחדר ההורים שהוא עם גרושתו ,גם את זה קיבלתי .לא אפרט יותר כי נראה לי זה מספיק בישביל להבין שהייתי סבלנית .
עם זה ילדים שלו,אני בקשר מאוד טוב ,ואני זאת שדוחפת אותו לנסוע לקחת אותם עלינו ,להשתתף באסיפות הורים וכדומה .חושבת שאפר להסיק מסקנות שאני די בוגרת לגילי ודי ניסיתי שיהיה נוח ,אבל עם הנוח הזה לכולם לי לא נוח ,השאלה עולה עם לוותר על עצמי בישביל כולם ?שלכולם יהיה טוב ולי לא?
האם לילדים יהיה טוב שלאמא לא כל כך טוב ?
אז תגיד לי אתה שווה להגיע לייעוץ ?
 

סטלה32

New member
מיצי קפיצי

ניסיתי לחשוב על זה ,התשובה שהגעתי אליה ,זה שהייתי נערה בת 22 שעוד לא ידעה מה היא רוצה מעצמה ,וכמובן מה הציפייה מבן הזוג לעתיד .
היה גדול ממני ב 10 שנים ,ידע לחזר .גם רוב התכונות שראיתי בו בהתחלה פשוט נעלמו
 
אם את מרגישה

שלא נשאר שם כלום, אבל שאת לא מצליחה לגבש החלטה-
אז אני ממליצה לך ללכת לטיפול.
זה בטוח יעזור לך להבין יותר טוב את עצמך ולהחליט מה את עושה או לא עושה.
טיפול דרך קופת חולים עולה מחיר ממש לא יקר.
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
אם את לא רוצה בו יותר, אין מה להגיע לייעוץ

זו זכותך המלאה להחליט שזה לא עובד בשבילך ואת לא רוצה להיות שם.
למה את מתסבכת עם זה? תעשי את מה שנכון בעיניך. זה בסדר גמור.
____________________________________
מריוס זכריה, מטפל, מנחה ויועץ אישי, זוגי ומשפחתי
http://www.marius.co.il
&nbsp
 
שלום לך..

אני אתחיל בזה שאת נשמעת בחורה מדהימה,בעלת ערכים למשפחה ומעל הכל אכפתית ובעלת רצון להרמוניה סביבך. ממה שקראתי והבנתי אני לא ממש בטוחה שאת רוצה לרוץ להתגרש.את פשוט רוצה ומחפשת ושואפת שהקשר הזה יתגבר על המכשולים שבו. אתם צריכים לשבת ולנהל שיחה מעמיקה על מה שקורה,בלי כעס ובלי האשמות של מי עשה מה,אלא, שיחה של הזוגיות שביניכם. להבהיר מה באמת חשוב בזוגיות,מי באמת חשוב,יש ילדים הם חשובים.לנסות לשמר את מה שאפשר.ומפה להבין האם אפשר באמת לנסות לבנות משהו חדש בתוך הזוגיות הזו או לפרק אותה.
בהצלחה!
 

סטלה32

New member
דורית בלמיס אימון

תודה רבה על התגובה ועל המחמאה :)
דיברנו ,שיחה מאוד מעמיקה ,לצערי זה הספיק בידיוק ליום אחד .
גם אחרי שאמרנו מה כואב לנו ומה אנחנו רוצים לשנות ,זה פשוט לא הולך.
כל מילה שלו מוציאה אותי מדעתי ,זה נראה כמצב ללא מוצא.
 

מתחדשת88

New member
חדשה בפורום. אחלה פורום! סטלה 32 יקרה,


קראתי את הודעותיך והרגיש לי להגיב לך

אני חשה שאת בחורה מאוד מודעת לרגשותיך ולאחרים. אני חשה שאת רואה את המציאות שלך בעינים פקוחות לרווחה וזה לא קל להודות שיש פער בין מה שאת רוצה לצריכה לבין הדהוד המציאות, כך שאני מבקשת לחזק אותך על העימות שלך במקום הזה, זה אינו מובן מאליו!

אני מאמינה שאף אחד לא יכול באמת לדעת מה עובר עלייך בדיוק, את זה רק את יודעת ומרגישה ואצל כל אחד ואחת מאיתנו, זה שונה למרות שזה כאילו "אותו הדבר", אותו נושא.

אני כן יכולה לכתוב לך מניסיוני.
כשאני קיבלתי את האומץ והאנרגיה להתגרש, כבר חבקתי שני ילדים קטנים והדחף ליישם את פעולת הניתוק הזוגי כשזה קרה, היה לאחר ששנים לפני כן, כבר חשתי מהבטן,מהחוויה שלי,שמשהו לא מסתדר לי! משהו סימן לי מתוכי, מתגובותי, מחוסר שביעות הרצון הפנימי שצף לו, שאני לא שמחה באמת, שיש משהו בתוכי מול עצמי, כבוי.
כאחת שמאוד נאמנה לעצמה ולאנשים שסביבה, המשכתי לנסות לתקן,לחפש פתרונות,לקוות. לשנות, ועברתי תהליך עד שזה הבשיל בתוכי ויצא.
מבינה לליבך בעניין הילדים. זה הקטע הכי קשה שאני חוותי שחשבתי על הילדים, זה קרע אותי מבפנים.
עם זאת, היום בדיעבד, עם כל הקושי האמיתי שאני חוויתי בסאגה שלי, זו הייתה אחת ההחלטות הכי נכונות ומדויקות שעשיתי עבורם!
הענקתי להם מרחב חדש שבו הם חווה איך מבוגרים מברוגז (
) עוברים תהליך והופכים את המצב לטובת כולם ועושים שולם (
). זה היה מאוד מעצים במקרה שלי.
אני חדשה בפורום והוא מקסים! יש כאן המון תמיכה ואנשים טובים באמצע הדרך. שממש תומכים ומאמינה שתקבלי כאן חיבוק שמחמם את הלב.

בנוסף וברמה האישית ממני אלייך,אני באמת מאמינה, שמה שתחליטי, את תחליטי את מה שיהיה לך נכון ואף לא אגזים שאכתוב, מה שמדייק אותך!

שולחת לך חיבוק יקרה
 

סטלה32

New member
מתחדשת 88

הי יקריה ,שמחתי לקבל ממך תגובה כזאת חמימה .
הסיפור שלך די מזכיר לי את הרגשות שלי ,אני בידיוק מאז שאיתו אפשר להגיד חווה שזה הולך להסתיים .כאילו בתקופות הייתי מסתכל עליו והייתי אומרת לא זה לא הבן אדם שאני רוצה לחיות איתו כל חיי ,ובשלב מסויים זה היה נרגע .
בואי נגיד כבר מתחילת הקשר האינטואיציה אמרה לי שזה לא שלי ,אבל משום מה בחרתי שלא להקשיב לה .
את נשמעת לי מאוד אמיצה ,וכל הכבוד לך ושמחה שכיום את מרגישה שזוהי ההחלטה הנכונה ואת לא מתחרטת .
אני בן אדם מאוד לא החלטי ,זוהי הבעיה הכי גדולה שלי ,למרות שאני מאוד רגישה ומרגישה דברים מסביבי ,כנראה אני כבר יודעת את התשובה מה נכון עבורי ,אבל פוחדת ליישם את זה .
פוחדת להתעורר עוד שנה שנתיים ולהבין שעשיתי טעות ,ולזלזל בעצמי שבמקום להילחם ברחתי ,מנסה לשקר לעצמי שזה משבר הילד השני ,ובכללי עוד דברים מעבר שגרמו לכך ,לצערי כרגע לא רואה את עצמי מאושרת .
מרגישה שרוצה להיות חופשייה ,אבל פוחדת שזה רגש זמני .
בקיצור ממש יובל המבולבל :)

שוב תודה
 

מתחדשת88

New member
ראשית, תודה גם לך עבור המילים החמות


את מדהימה! כמה מודעות אני קוראת בין מילותייך, וואו!
איזו עוצמה יש בך!
מחזקת כל מילה שכתבת, אין מה להוסיף! את היחידה שבאמת יודעת מה נכון לך, מורגש.
כאן בשבילך.
חיבוק יקרה
 
למעלה