גירושים- דיון

[פאמקי]

גירושים- דיון

שתי אמהות מתחברות ומביאות ילדים לעולם. חלקם ביולוגים של אחת, וחלקם (ביולוגיים) של אחרת. מה לדעתכן ולתחושתכן נכון לעשות במקרה של גירושים, ללא אימוץ חוקי? שכל אחת תיקח את ילדיה ותמשיך בחייה? האם ילדים אמורים לחוות גירושים גם מאחיהם, בגלל פרידה של שתי האמהות? אם זה היה תלוי רק בכן, מה הייתן עושות? שבת שלום.

 

[טורטיתת]

הסכם כמובן לטובת הילד ולא יותר.

פרידה של הורים פירוק משפחה - ולא חשוב איזה משפחה, אינם פשוטים, לא עבור שני ההורים ובעיקר לא עבור הילדים. הגירושים נכפו על הילדים והם אינם צד בעניין אסור לנו לשכוח. המעבר הזה לתא משפחתי אחר, לסגנון הורות חדש כולל החיים בנפרד אינו פשוט כלל. מטבע הדברים הגירושין נעשו למרות רוחם של הילדים והם צריכים להסתגל לחיים חדשים. אסור לפגוע בילד, אסור להפריד ילד מאחיו ממשפחתו מהוריו. לצערי בתהליך הפרידה, גירושין נוצר מצב שהילד הופך להיות "בין ערובה", הוא הופך להיות "קלף" אצל אותו הורה ביולוגי, השימוש בילד כנקמה פוגע והורס את הילד, טעות לחשוב שפרידה ניתוק של ילד מאחיו, תחזיר או תקל על הפרידה, הילד לא אשם בפרידה, נהפכו בתקופה של ניתוק ומעבר לסגנון חיים בנפרד, רק מגביר את הצורך לחבק לתמוך, ולתת כתף לילד שהוריו נפרדו, חייבים לתת לילד חיזוקים שהפרידה היא אך ורק בין ההורים ולא יותר, שהוא לא אשם שאותו לא מפרידים לא מאחיו ולא ממשפחתו. חושבת שנכון שילד באה לעולם יש הסכם חתום בשתיקה בלב בין שני האמהות, אבל צריך לחשוב על טובת הילד ולא יותר, לכן יש צורך בחוזה, הסכם כתוב מראש, מה קורה ברגע של חלילה וחס יש פרידה והתא המשפחתי מתפרק, ההסכם כמובן לטובת הילד ולא יותר. נ"ב - דוגמא מדוע צריך הסכם : "בית המשפט מחייב אשה לשלם מזונות לבתה של זוגתה לשעבר, טובת הילדה היא שעומדת לנגד עיניו. כך התקבלה פרשנות מרחיבה בנוגע להסכמי זוגיות" - הכרה משפטית בזוגיות לסבית.

 

[פאמקי]

טורטית יקרה

זה שטובת הילד אמורה להיות לנגד עניינו, זה ברור. אך השאלה היא רחבה יותר: מה, לדעתך, היא טובת הילד? האם הילדים אמורים ללכת כל אחד עם אמו הביולוגית, או להמשיך לחיות יחד כשהמשמורת היא משותפת עליהם? אם זה היה תלוי רק בך, מה היית עושה, לוקחת את ה"ביולוגי שלך", ומאפשרת לו להיפגש לעיתים עם אחיו ואמו השניה, או בוחרת במשמורת משותפת עם האם הנוספת? וברור לי שהשאלה קשה, ולרוב מה שאנו חושבות על הנושא, רחוק מאיך שאנו עשויות להרגיש (בגלל זה שאלתי על דעתכן ותחושתכן). אך מה היא טובת הילד? ואת מה היינו שמות לנגד עניינו?

 

[טורטיתת]

פאמקי (../images/Emo95.gif)

כתבתי וכותבת שוב טובת הילד קודמת לכל. העשה כל מאמץ לא להפריד את הילד ממשפחתו אחיו ואמו השניה, וכל זאת על מנת לתת לילד תחושה שהמשפחה לא התפרקה, וכן לתת לו תחושה שלפעמים האהבה החברות נגמרת צריך להיפרד אבל המשפחתיות היא לעד. אם היה תלוי בי הייתי בוחרת משמרת משותפת למען אחדות המשפחה. אין ילד שלי שלה יש את הילדים שלנו, כי ההחלטה להביא ילדים הייתה משותפת שלי ולגם שלה. - לא כך הדבר??!!

 

[pizi33]

קל לדבר הרבה יותר קשה לבצע

ומה תעשי כשהחצי השני יחליט על זוגיות חדשה ובת הזוג החדשה לא תקבל את הילדים שלכם? ומה תעשי אם תתאהבי בחצי השני של המדינה או כדור הארץ? איך תשמרי על משמורת משותפת? תאוריה זה מצויין, השאלה איך היא עומדת במבחן המציאות. כשהתגרשתי מאוד רציתי משמורת משותפת, האדון טען שאינו יכול לגור בקרבת מקום והעסק התמסמס. יש אנשים שמעדיפים לשלם מזונות, ולהיות בקשר עם ילדיהם שעתיים פעמיים בשבוע וכל שבת שניה ולא להתחייב לימי מחלה, ישיבות בבית הספר, העדרות מהעבודה ועוד ועוד כאשר אין זוגיות והם לא מקבלים מהמשפחה שמפורקת את מה שהם רוצים בחיים. היום המצב הפוך, הילד אצלו, ואני זאת שניתקה מגע כי קשה לי להיות בקשר רציף בגלל מרחק גאוגרפי.

 

[פאמקי]

לדעתי... כך בהחלט!

 

[אסתריה8]

למה?

איך השאלה קשה? ותסלחי לי לי על הישירות..נושא רלוונטי לחיי כאמא לילד שלא אני ילדתי ועוד אחד שכן, המחשבה שאני,לא אח שלו,אני אפרד מהילד שלי (זה שלא ילדתי) עושה לי כאב בכל הגוף.כמעט שבע שנים שאני אוהבת עד כלות מחבקת מנחמת מאכילה נושמת את אותו אויר.אני ממש לא מצליחה להבין למה יש זוגות שעושות את זה. יום אחד את אמא ויום אחד את לא זה נורא בעיני. ונכון שיש כל מיני הרכבים משפחתיים ,אבל כשמדובר בזוג נשים שחיו מס שנים יחד ,הביאו ילדים יחד ללא שותפים, מגדלות אותם כשתי אמהות.אין שאלה בעיני. אז אם זה היה תלוי רק בי זה ברור לי.גם ברור לי שזאת טובת הילד .

 

[סתם אחת מבולבלת]

נושא קשה

לא פשוט, בהחלט לא פשוט. בעיקרון הראש אומר משהו אחד - וזה שטובת הילד היא לחיות אצל שני ההורים, במיוחד אם זה קשר שנמשך יותר מיומיים ויש אחים משותפים וחיים שלמים אלהם הוא התרגל. המציאות של פרידה מספיק קשה עבור הילד בכדי להעביר אותו גם ניתוק מוחלט ממשפחתו. וכן, אני חושבת שגם ללא אימוץ חוקי זאת משפחתו. אבל, ולפעמים עולה בי אבל, אני לא יכולה להגיד בוודאות איך אני הייתי מרגישה בתוך סיטואציה שבה בת זוגי בוגדת בי, פוגעת בי ואני צריכה להישאר איתה בקשר של משמורת משותפת על ילדים. מתארת לעצמי שאחרי זמן מסויים הפגיעה עוברת ומה שנשאר לנגד עיננו זאת באמת טובתו של הילד. ואני גם יודעת שהרגש לא היה מחליט אצלי במקרה זה, כי הרי מה יותר חשוב לנו מהילדים שלנו והרי גם אני ארצה להמשיך ולגדל את ילדיה של זוגתי. אז כן, יש כאן קצת רגש שנכנס, אבל מבינה ויודעת שאהבה לילדים לא משתנה גם כשכבר לא רוצים להיות עם בת הזוג. הלוואי שלא נזכה להיות בסיטואציה הזאת....

 

[בלוז10]

באמת נושא קשה

בשום פנים אסור להפריד בין אחים גם אם ביולוגית הם לא ,הם אחים לכל דבר , גם ככה הפירוק של התא המשפחתי קשה עבורם ,אסור לזעזע עוד יותר . השאלה היא מי תקבל את המישמורת מפני שאני בשום פנים לא הייתי מוותרת ע המישמורת של ילדי וכאן אנחנו בבעיה מפני שכל אחת רוצה את המישמורת השאלה מי מוותרת כדי לא לזעזע את הילדים. אני למזלי לא היו לנו ילדים משותפים ,היו לנו חיות שהיא ידעה שאין סיכוי שאני יפרד מהם אז על אחת כמה וכמה ילדים . שאלוהים לא יעמיד אף אחת במבחן הזה . שיהיה אחלה שבוע בלוז

 

[פאמקי]

לא דובר על ויתור.

אך בהחלט מדובר על פשרות.פשרה בין טובתך לטובת הילדים. והשאלה הגדולה היא- האם את מסוגלת לחשוב על האשה הזו, שחיית איתה ואהבת אותה, כאשה שווה בזכויותיה וחובותיה כלפיי ילדייכם ולהיפך- האם את מחוייבת, לילדים שהבאתן יחד, גם אם חלקם אינם שלך ביולוגית? אם את מסוגלת לראות את השיוויוניות שם, בחובות ובזכויות, תצליחי לראות שהפשרה היא למען טובת הילדים.

 

[בלוז10]

כם אם לא שלי ביולוגית

אני רןאה בהם ילדים שלי לכל דבר ,וכן אם החלטתנו להביא ילד לעולם לי זה ברור שאני מחויבת לו לכל החיים ,לגבי החזקה היתה לי בעיה , אבל טובתו של הילד תהיה קודמת לכל .

 

[אתמול בכיתי]

לדעתי...

תלוי במשקעים שנותרו, כי ילדים לא צריכים הרבה כדי להרגיש מה קורה, גם אם אין להם את הפרטים הטכניים יש להם את התחושות..... ואם יש חורים שהם צריכים למלא במידע חסר לרוב הוא יתמלא בתחושת אשמה.... אז בעיניי? טובת הילד היא המקום הבטוח ועם הכי מעט טלטלות, גם פיזית וגם רגשית. ואם הפרידה היא כזו שמאפשרת משמורת משותפת, אז מאמינה שזה מה שהייתי בוחרת, כי זה שפירקתי זוגיות לא אומר שהתא המשפחתי חייב להינזק במאת האחוזים. הייתי עושה הכל כדי לשמור את האחדות המשפחתית למרות הפרידה והקשיים שבטוח היו עולים לפרקים. גםאם הפרידה קשה והתקשורת בלתי אפשרית, הייתי מנסה לשמור לילדים את התא המשפחתי, קשה לי המחשבה של ניתוק מוחלט, חושבת שזה הנזק הכי גדול לילדים, באמת וגם חושבת שגם לי כאמא זה היה בלתי אפשרי בעליל. אי אפשר לנתק רגשות....זה לא כפתור שלוחצים עליו.... מניחה שאם היינו מגיעות למצב שבו כל אחת לוקחת את הילדים הביולוגים, גם אז הייתי עושה הכל כדי לשמור על קשר רציף עם הילדים, קשר של שינה משותפת, קשר שלא יפגע בהם. לי זה היה חשוב. אני בטוחה שלא פחות מלהם ולכל המעורבים בעניין. אבל זה כל כך תאורטי, בטוחה שברגע האמת...דברים יכולים להשתנות...זה הכיוון שהייתי רוצה, מה יהיה בפועל, לא חושבת שניתן לדעת. כן חושבת שברגע שיש לילד דמות משמעותית בחיים שלו, גם אם היא לא אמא ביולוגית, היא עדין דמות משמעותית וככזו, לדעתי, הניתוק ממנה יהיה בעל השפעה גדולה אולי כמו ניתוק מהאמא הביולוגית. כי לידה היא המון, אבל היא לא הכל. ויש לא מעט גורמים חשובים אחרים שמשפיעים לא פחות...... זו דעתי....

 

[הקסם שבפשטות]

לי אין התלבטות

ברור שהילדים ישארו בקשר. קשה לי? אני אבכה בשקט בלילה ואתעורר עם חיוך אמיתי להעיר אותם. אני אתמודד עם הקושי. אני אדם בוגר עם צלקות והמון חוזק וניסיון. אני יכולה לקושי. ילדיי? רכים ותמימים. נקיים עדיין. לא אפיל עליהם התמודדות כזו שלא לצורך. יודעת שיחכו להם לא מעט בהמשך. אימוץ חוקי אולי מונע שיקולים רגשיים, במצב של גירושים. אבל אחרי חתונה עם משהי... אחרי אמירות, מילוליות או רגשיות, בהסכמתך ורצונך להכניס אותה אל חייך, ולהיכנס בשמחה אל חייה.. יש הסכם בין שתי הנשים... הסכם של כבוד... של איכפתיות.. מהאיכפתיות לא מתגרשים... היא בכל זאת האמא של ילדיי וברצוני שיהיה לה טוב.. כי אז לילדיי יהיה טוב... הבאת ילדים לעולם הוא המעשה הכי אגואיסטי שיש... אחריו אנחנו הופכים להיות אלטרואיסטים למענם... שבוע נפלא ומלא קסם

 

[pizi33]

לך ולכל הלא אמהות

ממקום של "ידיעה" ללא חוויה קל לדבר. לכי תחווי ותחזרי אלי. לי יש שתי אחיות, האחת התחתנה עם בחור דתי ולא השתנתה בכלום, ואנחנו חברות טובות השניה חזרה ביחד עם בעלה בתשובה ואי אפשר להכי אותה וכך נראה הקשר. ילדים הם בני אדם עם אישיות, ורובם לא מטומטמים, כשאמא עומדת עם המכונית מחוץ לבית וצופרת להם כי אינה רוצה ואינה יכולה להיכנס לבית שבו הם נמצאים הם מתחילים לשאול שאלות, ואם התשובות ה"יפות" שאנחנו מספקים להם לא נראות להם הם מפתחים תאוריה בעצמם ו"לוקחים צד". אז אם את מדברת על ילדם מתחת לגיל 8, אולי אפשר אבל גדולים יותר? מגלים נאמנות חד צדדית, ולא תמיד זה עניין ביולוגי. אצל בני זוגתו של אביהם עדיפה עליי.

 

[הקסם שבפשטות]

אני שומעת את המציאות במילותייך

וכמובן דיברתי בהנחה שזה תלוי אך ורק בי... ובמציאות זה לא תמיד ככה... רוצה להאמין שאם אתגרש מבת זוגתי, העניין לא יהפוך למכוער... רוצה להאמין שהיא תזכור שפעם היא אהבה אותי... או שאני אזכור שפעם אהבתי אותה... רוצה להאמין שגם לה יהיה חשוב שהילדים ישמרו על קשר עם שתי האמהות שלהם... רוצה לחשוב שהיא לא תקבל מצב שלא יאפשר קשר כזה... אני לא אקבל מצב שיכול לפגוע בקשר שלה או שלי, עם הילדים... אולי התמימות משפיעה על מילותיי... אולי חוסר ניסיון... אבל רוצה להאמין שבמקרה ואני אהיה במצב כזה, אני אצליח להפוך את הרצון שלי למציאות... מאמינה שאם שני הצדדים רוצים זה יכול לקרות... ויש הבדל גדול בין לא יכולה ל- לא רוצה... לפעמים אין מה לעשות עם ה"לא יכולה"... אבל ה"לא רוצה" הוא אך ורק בשליטתי.. שבוע נפלא ומלא קסם

 

[pizi33]

רוצה להאמין בשבילך שלא תתגרשי

שזוגתך ואת תגדלו את הילדים המשותפים עד זקנה ושיבה. והילדים יכבדו ויעריכו את שתיכן עד יומכן האחרון, אבל... כן המציאות מדברת מגרוני, מציאות שאני מכירה מכל הכיוונים ואת כנראה משום כיוון. אני בת להורים גרושים ואני אישה גרושה. אני בקשר עם שני הורי, אבל הבחירות החוזרות ונישנות הן בילתי אנושיות, ומה לעשות שאבא ואמא לא רוצים להיות באותו בית? אז חג זה לא חג, יום הולדת לא יום הולדת, ובכלל כיף קטן מאוד. זכיתי לראות זוגות גרושים יושבים לאותו שולחן בחג, ומנהלים מסיבות משותפות כאילו מעולם לא התגרשו, לא זכיתי לכך בעצמי. דווקא רציתי וניסיתי, והיו תקופות שזה היה טוב יותר, אבל... אהבה חדשה ניצחה את אהבת הנעורים, והיא הציבה תנאים והיסודי שבהם היה שאני לא אהיה בקרבתו של בעלה, וכך הרסה גם את הקשר עם ילדי.

 

[mymusic2010]

אכן נושא בוער -

נושא הפרידות - הומוסקסואליות או סטרייטיות. בנוסף למה שנכתב קודם (ההגנה על טובת הילדים איתה אני מסכימה לחלוטין), הייתי כן משווה את הסיטואציה לגירושים סטרייטים במצב דומה, של כל צד וילדיו ממערכות זוגיות קודמות. זה מקל, בעיניי, על ראיית סיטואציה בשל שכיחותה. כידוע, בפרידה הסטרייטית הקלאסית, כשישנם ילדים משותפים, המערכת המשפטית נוטה לתת עדיפות למשמורת לאם, אלא אם כן המצב לא מאפשר זאת מסיבות שונות. במצב של ילדים "אישיים" של כל צד, אני יכולה רק להניח, כי את זה אני לא בדקתי, במידה ולא יהיו דרישות מיוחדות מצד כלשהו, שהמערכת תבחר בקרירות ב"דרך המלך" של "כל צד ומה שהיה לו קודם". בפרידה ה"לסבית", אם היה / ישנו דיון משפטי כזה, לדעתי(שוב, רק משארת), המערכת תעדיף פתרון דומה, אולי תתחשב בתנאים שכל אם יכולה להציע לילד/ים. לגבי הפתרון, השאיפה המיידית שלי היא להשאיר לפחות את הילדים כולם יחד, אצל אחד הצדדים. עם זאת, המציאות היא אף פעם לא חד משמעית וברורה: אנחנו לא יודעים כמה הדוק הוא הקשר בין האחים הלא ביולוגיים עצמם, בינם לבין אמם הלא ביולוגית או נהפוך הוא, לאיזו אם הילדים יותר קשורים, לאיזה בית הם רגילים במידה ויש יותר מאחד. הפרטים האלה הם קריטיים כשרוצים לעזור לסיטואציה ולא להוסיף נזק (ולשם כך כן מנתקים את הרגשות הקשים של האמהות האחת כלפי השנייה). מבחינה הרגשית הנשאלת, אני מאמינה, שגם אם כל אם היא בסה"כ "בסדר" לכולם כולל עצמה, הרגשות השליליים יישארו כל עוד הוחלט על הפרידה. השאלה, עד כמה הצדדים ישכילו להישאר אנושיים אחד כלפי השני, לא יפעילו מניפולציות על הילדים (קרי: לא יאשימו אחת את השנייה מול הילדים, לא משנה של מי) וכן הלאה. זה קשה בטירוף. בנוסף, אם הילדים הם גדולים, הייתי נותנת להם לבחור אצל מי להישאר, עם מי להיפגש וכמה, תוך עידוד מתמיד למפגשים האלה. ישנה גם אפשרות שלילדים יהיו שני בתים. רק בשורות טובות,

 

[ליאם63]

מבקש להוסיף משהו משלי

נשאלה כאן שאלה יפה וחשובה "מה את היית עושה"? הכל טוב ויפה "משמורת משותפת" לינה משותפת" ועוד ... א-ב-ל גדול מאוד צריך לזכור שיש 2 צדדים לכל הסיפור ולא משנה מה את היית רוצה, אם אין תקשורת מהצד השני ואצא מנקודת הנחה שאם הגענו למצב של גירושין/פרידה אז כבר אין תקשורת טובה או תקשרות בכלל. אז איך אפשר בכלל לקבוע או לסכם דברים כאלה???? לצערי כמעט תמיד הילדים הם הצד הסובל בכל זוגיות שקורסת... זה רק מהניסיון האישי שלי

רק בשורות טובות לכולכן !!

 

[mymusic2010]

ליאם יקר!

זאת באמת השאלה שנשאלה (ויותר מכך, נשאל גם, אם הבנתי נכון, האם הייתי משאירה את הילדים "שלי" אצלי ואת "שלה" אצלה במידה וזה היה תלוי בי) ובחרתי לענות עליה, כמו ש-בצדק-ראית, מצד הגוף המתבונן - אולי כי אין לי ילדים, אולי כי ככה אני יכולה לענות "הכי נקי" נכון לעכשיו - תיאורטית - ואולי בגלל ניסיון מסוים עם מצבים דומים. אני באמת לא יודעת. מצד אחד, אני לא מאמינה, שחוזה או הבטחה יכולים לעמוד מול מבחן כזה. מצד שני, מה שנשאר הוא כן לקוות לכך וגם לזמן, שירגיע את הרוחות ויחזיר את השפיות האנושית. (אגב, עוד לא העלינו את נתון הזמן של הקשר עצמו, מרוב שהתייחסנו מראש לכל הילדים כל"חבילה" אחת: מה אם הקשר היה ארוך מספיק, כדי לפתוח רגשות של הילדים אל המשפחה החדשה, אך לא ארוך דיו, כדי שתוצר קשר רגשי עמוק? ומי מודד את זה? והאם זה משנה?) ואולי גם העזרה במצבים הלא תקשורתיים האלה יכולה להיות בחשיפה לשאלות האלה מראש אם כל צד יתפקס מהתחלה על כמה נקודות קשות האלה, זה יכול רק לתרום, כולל לזוגיות עצמה.

 

[פאמקי]

אך זה לא דומה

לקשר סטרייטי שמגיעים אליו, כל אחד וילדיו. גם לא לקשר לסבי, שמגיעים אליו, כל אחד וילדיו. אלו ילדים שתוכננו יחד, הובאו לעולם יחד (גם אם לא ביולוגית), גודלו והתפרנסו ע"י שתי הנשים. אפשר להחליט שעכשיו כל אחת וילדיה? את באמת חושבת שמשנה אם הם מסתדרים או לא? האם ילדים שתכננת והבאת עם בן זוג, שלא היו מסתדרים, היית שוקלת להפריד? זה לא דומה יותר במקרה הזה? ובאמת משנה מה החוק אומר?