גיסתי ה"יקרה"../images/Emo4.gif
גיסתי הקטנה מאז ומתמיד נחשבה לגיסה "פרווה" לא מריחה ולא מסריחה! אך במשך השנים החלה ריחה מתנוסס מעל סיפורים משפחתיים. אני כגיסה רווקה וצעירה תמיד נחשבתי לגיסה ה"טובה" ל"דודה סם" כשכל מתנה לאחיינים הייתה בצבע ירוק ומרשרש חזק. מאז שהחלטתי ל"החזיק את ידיי"ולהפסיק את הבזבוזים המיותרים (רכשתי דירה, התחתנתי) הפכתי להיות דודה מעט שונה ופחות רצוייה. אז אצל גיסתי הקטנה זה התחיל כך: כשהלכה ללדת ביקשה מפורשות מבעלה (אחי!!!)לא להודיע על הימצאותה בחדר לידה לאף אחד מ"בני משפחתי" למעט אימי, אחותי הקטנה, אחותי הגדולה ואחותי האמצעית. מי נשאר ? - נחשתם נכון - אני!!! למה? כ כ ה !!! אין לי מושג אבל הוסבר לי מאוחר יותר שזה מחשש לעינא בישא (ילד שלישי שלה!! איזה עינא ואיזה אעמה?) והיות ואני הייתי בתקופה אינטסיבית של טיפולים. אז בערב לאחר הלידה מתקשר אחי ובעלי עונה לטלפון ואומר לו (לאחר שבעלי אמר שאני במקלחת) "תאמר לה שנולדה לנו בת". בעלי בא לאמבטיה והודיע לי . קפאתי במקומי ודמעות חמות של עלבון הציפו את פניי. שאלתם למה? - ידעתי שתשאלו. כי בערב הייתי אצל אימי אחרי קניות ובדרך החוצה הביתה אימי ביקשה שאקפיץ אותה לבית החולים יחד עם אחותי הקטנה. כששאלתי - "למה?" ענו לי שהם הולכות לבקר חברה של אימי בבית החולים. לקחתי אותן עד בית החולים ומשם נסעתי הביתה. אז , הטלפון עשה לי את החיבור של אימי ואחותי וכו' וכך גם הבנתי שהן שיתפו פעולה אבל לא התביישו לקחת אותי כ"טרמפ" עד לבית החולים. כעסתי מאוד מאוד ולא ויתרתי.! הרמתי טלפונים כל הערב לאחותיי ולאימי וצרחתי עד עימקי נשמתי. אחותי האחרת בכתה לי בטלפון ונשבעה שלא ידעה במה מדובר אבל גם לא ויתרה ונסעה לביתה של אימי בכדי "לתת לה על הראש". יומיים עברו ונסעתי לבקר את גיסתי בבית החולים, בלעתי הרוק קניתי מתנה ונכנסתי. גיסתי הייתה בהלם ולא ידעה איך להגיב אך אני נהגתי "עסקים כרגיל". יצא המקרה וכשהחליטו על מסיבת זבד הבת הייתי אחרי טיפול ונבצר מימני לפזז על לאולם השמחות. קיבלו בהבנה או לא - לא עניין אותי ולא חיפשתי לתת לה הסברים מיותרים. חלפה תקופה בה נפגשנו מס' פעמים אצל אימי בחגים ואז הייתה יום הולדת של ביתה בכורתה (הפרש של יומיים ביני לבינה לא קשה לזכור נכון). אחה"צ של אותו יום מצלצל הטלפון ואחותי על הקו:"את באה?" שאלה שאלתי :"לאן?" "יום הולדת ל..." אמרה. "לא הוזמנתי, אבל תני לי לבדוק את המשיבון" (לכו תדעו, לא בבית נתפסתי ולא בעבודה ולא בפלאפון אז אולי הושארה הודעה באחד מהמשיבונים???) בדקתי וכלום. לא הלכתי! גיסה אחרת (הדובה) הייתה חייבת ליידע אותי (לפני אחותיי!! מקימות השערוריה בכבודן ובעצמן!) ביום המחרת שהגיסה ענתה לשאלות אחותיי מדוע לא הוזמנתי : "לסיגי אין ילדים לכן אין לה מה לחפש בימי הולדת של ילדים". תשובה מגעילה, עוקצנית ובהמתית (במיוחד לאור העובדה שהיא גם טופלה בעברה הלא רחוק) אבל ברור שיכלה לומר זאת רק לאחותיי ולא בפניי כי חיה היא לא הייתה היום זה בטוח. עברו שוב כמה חודשים וברוך ה' הצלחנו בטיפולים ואז טלפון אצל אימי (עד אז היא לא ידעה ואיימתי על אחותיי ואימי שלא יספרו לה שאני בהריון למרות נסיונות החקירה שלה) "היי," בצביעות עד כדי בחילה. "יש מחר יום הולדת ל... בלובי של מלון... יהיה נחמד ויהיו גם מבוגרים, תבואי". אני? שוק, הלם, המומה, - איך נפלה לחיקי כזו הזמנה? ושוב, רצה הגורל (ואולי עשה דווקא?) ונבצר מימני ללכת (למרות שרציתי מאוד מאוד !!!) ונשכבתי באישפוז למשך שלושה ימים להשגחה (זוכרים?) אבל לא שכחתי לקנות לילד מתנה ולשלוח עם אחותי אבל בשום פנים לא לספר שאני מאושפזת!!!! ושוב עוברת תקופה (קצרה הפעם , רק חודשיים) ואז ביום חמישי טלפונים מאחיותיי (חשוב לציין שמאימי כלום , כלום , כלום וזה מהפחד מימני!!!)והפעם שואלות בהססנות (למעט אחותי הבכורה שלא ידעה חצי דבר)"הזמינו אותך ליום ההולדת של ....?" ואני כבר בחצי חיוך (לכל דבר מתרגלים לא?) "לא!!! והפעם זה ממש לטובתי!כי לא בראש שלי ללכת בחום הזה לשום מקום ובטח לא לרוץ לחפש מתנה!". נו?????????????? ב"ה אני בטח ארצה לעשות אירוע לא? להזמין???????????? תשאלו איפה אחי בתמונה? ת מ ו נ ה !!! אז השאלה לא רלוונטית מלכתחילה.
גיסתי הקטנה מאז ומתמיד נחשבה לגיסה "פרווה" לא מריחה ולא מסריחה! אך במשך השנים החלה ריחה מתנוסס מעל סיפורים משפחתיים. אני כגיסה רווקה וצעירה תמיד נחשבתי לגיסה ה"טובה" ל"דודה סם" כשכל מתנה לאחיינים הייתה בצבע ירוק ומרשרש חזק. מאז שהחלטתי ל"החזיק את ידיי"ולהפסיק את הבזבוזים המיותרים (רכשתי דירה, התחתנתי) הפכתי להיות דודה מעט שונה ופחות רצוייה. אז אצל גיסתי הקטנה זה התחיל כך: כשהלכה ללדת ביקשה מפורשות מבעלה (אחי!!!)לא להודיע על הימצאותה בחדר לידה לאף אחד מ"בני משפחתי" למעט אימי, אחותי הקטנה, אחותי הגדולה ואחותי האמצעית. מי נשאר ? - נחשתם נכון - אני!!! למה? כ כ ה !!! אין לי מושג אבל הוסבר לי מאוחר יותר שזה מחשש לעינא בישא (ילד שלישי שלה!! איזה עינא ואיזה אעמה?) והיות ואני הייתי בתקופה אינטסיבית של טיפולים. אז בערב לאחר הלידה מתקשר אחי ובעלי עונה לטלפון ואומר לו (לאחר שבעלי אמר שאני במקלחת) "תאמר לה שנולדה לנו בת". בעלי בא לאמבטיה והודיע לי . קפאתי במקומי ודמעות חמות של עלבון הציפו את פניי. שאלתם למה? - ידעתי שתשאלו. כי בערב הייתי אצל אימי אחרי קניות ובדרך החוצה הביתה אימי ביקשה שאקפיץ אותה לבית החולים יחד עם אחותי הקטנה. כששאלתי - "למה?" ענו לי שהם הולכות לבקר חברה של אימי בבית החולים. לקחתי אותן עד בית החולים ומשם נסעתי הביתה. אז , הטלפון עשה לי את החיבור של אימי ואחותי וכו' וכך גם הבנתי שהן שיתפו פעולה אבל לא התביישו לקחת אותי כ"טרמפ" עד לבית החולים. כעסתי מאוד מאוד ולא ויתרתי.! הרמתי טלפונים כל הערב לאחותיי ולאימי וצרחתי עד עימקי נשמתי. אחותי האחרת בכתה לי בטלפון ונשבעה שלא ידעה במה מדובר אבל גם לא ויתרה ונסעה לביתה של אימי בכדי "לתת לה על הראש". יומיים עברו ונסעתי לבקר את גיסתי בבית החולים, בלעתי הרוק קניתי מתנה ונכנסתי. גיסתי הייתה בהלם ולא ידעה איך להגיב אך אני נהגתי "עסקים כרגיל". יצא המקרה וכשהחליטו על מסיבת זבד הבת הייתי אחרי טיפול ונבצר מימני לפזז על לאולם השמחות. קיבלו בהבנה או לא - לא עניין אותי ולא חיפשתי לתת לה הסברים מיותרים. חלפה תקופה בה נפגשנו מס' פעמים אצל אימי בחגים ואז הייתה יום הולדת של ביתה בכורתה (הפרש של יומיים ביני לבינה לא קשה לזכור נכון). אחה"צ של אותו יום מצלצל הטלפון ואחותי על הקו:"את באה?" שאלה שאלתי :"לאן?" "יום הולדת ל..." אמרה. "לא הוזמנתי, אבל תני לי לבדוק את המשיבון" (לכו תדעו, לא בבית נתפסתי ולא בעבודה ולא בפלאפון אז אולי הושארה הודעה באחד מהמשיבונים???) בדקתי וכלום. לא הלכתי! גיסה אחרת (הדובה) הייתה חייבת ליידע אותי (לפני אחותיי!! מקימות השערוריה בכבודן ובעצמן!) ביום המחרת שהגיסה ענתה לשאלות אחותיי מדוע לא הוזמנתי : "לסיגי אין ילדים לכן אין לה מה לחפש בימי הולדת של ילדים". תשובה מגעילה, עוקצנית ובהמתית (במיוחד לאור העובדה שהיא גם טופלה בעברה הלא רחוק) אבל ברור שיכלה לומר זאת רק לאחותיי ולא בפניי כי חיה היא לא הייתה היום זה בטוח. עברו שוב כמה חודשים וברוך ה' הצלחנו בטיפולים ואז טלפון אצל אימי (עד אז היא לא ידעה ואיימתי על אחותיי ואימי שלא יספרו לה שאני בהריון למרות נסיונות החקירה שלה) "היי," בצביעות עד כדי בחילה. "יש מחר יום הולדת ל... בלובי של מלון... יהיה נחמד ויהיו גם מבוגרים, תבואי". אני? שוק, הלם, המומה, - איך נפלה לחיקי כזו הזמנה? ושוב, רצה הגורל (ואולי עשה דווקא?) ונבצר מימני ללכת (למרות שרציתי מאוד מאוד !!!) ונשכבתי באישפוז למשך שלושה ימים להשגחה (זוכרים?) אבל לא שכחתי לקנות לילד מתנה ולשלוח עם אחותי אבל בשום פנים לא לספר שאני מאושפזת!!!! ושוב עוברת תקופה (קצרה הפעם , רק חודשיים) ואז ביום חמישי טלפונים מאחיותיי (חשוב לציין שמאימי כלום , כלום , כלום וזה מהפחד מימני!!!)והפעם שואלות בהססנות (למעט אחותי הבכורה שלא ידעה חצי דבר)"הזמינו אותך ליום ההולדת של ....?" ואני כבר בחצי חיוך (לכל דבר מתרגלים לא?) "לא!!! והפעם זה ממש לטובתי!כי לא בראש שלי ללכת בחום הזה לשום מקום ובטח לא לרוץ לחפש מתנה!". נו?????????????? ב"ה אני בטח ארצה לעשות אירוע לא? להזמין???????????? תשאלו איפה אחי בתמונה? ת מ ו נ ה !!! אז השאלה לא רלוונטית מלכתחילה.