גיסי ואני, או Houston, we have a problem
שבת, רבע לתשע בבוקר שעון מקומי, בן זוגי שיחיה ואני עדיין מנסים להיזכר איך קוראים לנו והטלפון שלו מצלצל. על הקו חמותי, היסטרית כולה. מסתבר שהבוקר (שעון ישראל) גיסי (אחיו הצעיר של בעלי) איבד את הרכב... לקח לו, לבעלי היקר, קצת זמן להבין שזו לא השעה המוקדמת והמוח שעדיין לא עובד אלא אמת לאמיתה... הבחור חנה ביום שישי במקום כלשהו, שכח את עצמו בעבודה כהרגלו בקודש, ורק היום שם לב שהרכב איננו. גיסי הוא ילד קטן וחסר ישע (בן 32), בן זקונים מפונק שעובד 16 שעות ביום אבל חסר כל יכולת להסתדר בעולם האמיתי מחוץ לעבודה שלו. כל סידור אחר שקשור לענייני היום יום הוא מתעלק על ההורים שלו שיעשו בשבילו. וחמי וחמותי, אנשים לא צעירים, קופצים לפקודתו ועושים בשבילו הכל, כולל לנסוע אליו במונית בשישי בערב כדי לקחת את הכביסה המלוכלכת שלו ולנסוע אליו שוב במוצ"ש, במונית, עם אוכל וכביסה נקייה. לא יעלה בדעתו לכבס בעצמו או אפילו לנסוע אליהם להביא את הכביסה. בכל אופן, גיסי התקשר בהיסטריה לחמותי שהתקשרה בהיסטריה לבעלי שנמצא בטקסס כדי שיפתור את בעיית הרכב הנעלם בתל אביב. אין לגיסי מושג איך מבררים על חניון גרירה, איך מדברים עם המשטרה ואת הכל אמא'לה ואבא'לה צריכים לפתור לו, כמובן דרך בעלי שבכלל נמצא בחו"ל. הפעם הוא כבר התעצבן ושלח אותם לבעוט את הוד מעלתו המפונק לחיים האמיתיים ולהפסיק לסמוך עליו שיפתור כל בעייה. בשורה התחתונה סוכם שהוא ייגש מחר לחניון הגרירה לברר אם הרכב שם (כמה מתערבים שחמותי תיטרטר לשם במונית בחום הכבד כי הילד הקטן עובד כל כך קשה ובכלל, כל כך חם בחוץ?). את חמי וחמותי אני לא מאשימה בבורות בענייני רכב, אף אחד מהם לא נוהג כבר הרבה שנים, אבל הצורה שבה גיסי מנצל אותם במקום לנסות לברר דברים בעצמו מרתיחה אותי. למה אני כותבת את זה בעצם? חמי וחמותי אנשים בוגרים ואם הם נותנים לגיסי לנצל אותם ככה זו בחירה שלהם. אני גם יודעת שזה לא ענייני בכל מקרה, הם לא ההורים שלי, אבל זה עדיין מעצבן. אולי סתם לשפוך את הלב.
שבת, רבע לתשע בבוקר שעון מקומי, בן זוגי שיחיה ואני עדיין מנסים להיזכר איך קוראים לנו והטלפון שלו מצלצל. על הקו חמותי, היסטרית כולה. מסתבר שהבוקר (שעון ישראל) גיסי (אחיו הצעיר של בעלי) איבד את הרכב... לקח לו, לבעלי היקר, קצת זמן להבין שזו לא השעה המוקדמת והמוח שעדיין לא עובד אלא אמת לאמיתה... הבחור חנה ביום שישי במקום כלשהו, שכח את עצמו בעבודה כהרגלו בקודש, ורק היום שם לב שהרכב איננו. גיסי הוא ילד קטן וחסר ישע (בן 32), בן זקונים מפונק שעובד 16 שעות ביום אבל חסר כל יכולת להסתדר בעולם האמיתי מחוץ לעבודה שלו. כל סידור אחר שקשור לענייני היום יום הוא מתעלק על ההורים שלו שיעשו בשבילו. וחמי וחמותי, אנשים לא צעירים, קופצים לפקודתו ועושים בשבילו הכל, כולל לנסוע אליו במונית בשישי בערב כדי לקחת את הכביסה המלוכלכת שלו ולנסוע אליו שוב במוצ"ש, במונית, עם אוכל וכביסה נקייה. לא יעלה בדעתו לכבס בעצמו או אפילו לנסוע אליהם להביא את הכביסה. בכל אופן, גיסי התקשר בהיסטריה לחמותי שהתקשרה בהיסטריה לבעלי שנמצא בטקסס כדי שיפתור את בעיית הרכב הנעלם בתל אביב. אין לגיסי מושג איך מבררים על חניון גרירה, איך מדברים עם המשטרה ואת הכל אמא'לה ואבא'לה צריכים לפתור לו, כמובן דרך בעלי שבכלל נמצא בחו"ל. הפעם הוא כבר התעצבן ושלח אותם לבעוט את הוד מעלתו המפונק לחיים האמיתיים ולהפסיק לסמוך עליו שיפתור כל בעייה. בשורה התחתונה סוכם שהוא ייגש מחר לחניון הגרירה לברר אם הרכב שם (כמה מתערבים שחמותי תיטרטר לשם במונית בחום הכבד כי הילד הקטן עובד כל כך קשה ובכלל, כל כך חם בחוץ?). את חמי וחמותי אני לא מאשימה בבורות בענייני רכב, אף אחד מהם לא נוהג כבר הרבה שנים, אבל הצורה שבה גיסי מנצל אותם במקום לנסות לברר דברים בעצמו מרתיחה אותי. למה אני כותבת את זה בעצם? חמי וחמותי אנשים בוגרים ואם הם נותנים לגיסי לנצל אותם ככה זו בחירה שלהם. אני גם יודעת שזה לא ענייני בכל מקרה, הם לא ההורים שלי, אבל זה עדיין מעצבן. אולי סתם לשפוך את הלב.
