ג'ינס
ג'ינס ?? מה פתאום ג'ינס ? אתה יודע כמה הם מקפידים שם על הדרס קוד, לא יתנו לי להכנס ".
"גינס, גופיה לבנה, ותגמרי כבר את הבקבוק הזה !! "
"נו לא בא לי עכשיו הפרצופים שלהם, אני לא מתכוונת להתחנן שיתנו לי להיכנס, או לעשות עיניים לשומר, או לשחק אותה שלא ידעתי, נו באמת, בוא נוותר על הג'ינס, אני אלבש את השמלה השחורה הקצרה בלי תחתונים מה אתה אומר ?"
אמרתי גינס וגופיה לבנה, ותפסיקי להתבכיין, יכניסו אותך תאמיני לי "
"ואם לא ? "
"יודעת מה קחי באוטו את השמלה השחורה, אם לא יכניסו אותך תוכלי ללבוש אותה, הולך ? "
"פחחח , כאילו פעם ראשונה שאני שם, בחיים לא יכניסו אותי עם ג'ינס" ...
אני משתחלת לתוך הג'ינס, נעלי עקב וגופיה לבנה, ומנסה לגמור את בקבוק המים הארור.
כבר מאתמול בבוקר הוא דוחף לי בקבוקי מים. בבקבוק הראשון, חשבתי שהוא דואג שלא אתייבש, בשני כבר הבנתי שמשהו אחר הולך כאן. כמובן שהוא לא הסכים להגיד לי בשביל מה, וחייך את חיוך הבן זונה המנצח כשענה לי "תשתי ותשתקי" . "בטח אתה כבר יומיים מגלגל את המשפט המפגר הזה בראש" ניסיתי לירות בקוליות, רק כדי לשמוע אותו אומר "גלו גלו גלו " ולהבין ששוב פעם הייתי צפויה. וניסיתי לשתות את המים באדישות מוגזמת.
חושב שאני מטומטמת. עשרים דקות האתרים המוכרים, ועליתי על העניין. פוסט קצר על מקלחות זהב עם הטיפ המופלא "מומלץ לשתות הרבה 24 שעות לפני כדי שיהיה לשתן פחות ריח" אז מה מותק, רוצה שאני אשתין על מישהי עבורך ? מצאת איזו שיפחונת שאתה רוצה שארטיב לך ? חושב שאני לא אצליח לבצע ? לא רוצה לספר לי ? בסדר, קבל את לפנים את זה ...
אני לא יודעת מה מדליק אותי יותר, הרעיון של מקלחת הזהב, או התרגיל שאני מכינה לו.
רוצה מקלחת זהב ? סבבה, אבל תראה איזה קטע, אני הולכת לבחור על מי להשתין, והיום במסיבה יהיו יופי של מועמדים, אם רק יתנו לי להכנס למסיבה עם השטויות שלך...
"סיימת את הבקבוק ? " הוא בוחן אותי מהנעלים דרך הג'ינס והגופיה עד הכתום.
"כן סיימתי " אני עונה בציניות " והנה גם השמלה שלי, ממתינה לתורה" אני מחייכת אליו מחזיקה את השמלה ביד.
השומר מסתכל עלי במבט אחד, מניד את ראשו לעבר הג'ינס, "מצטער ... " השומר מתחיל להגיד כשהוא קוטע אותו " תקרא למארגנת ". השומר בודק ברשימות, ושולח מישהו לקרוא למארגנת המסיבה. "תישארי כאן" הוא אומר לי ונכנס מבין מחסומי הברזל לכניסה וממתין. כשהיא מגיעה הוא נותן לה חיבוק נשיקה על הלחי, ומתחיל להסביר לה משהו באוזן. היא מסתכלת עלי ואני מרגישה כמו מפגרת עומדת בכניסה ממתינה לאישור שלה. פתאום אני רואה את העיניים שלה מתרחבות, היא מחייכת והם מתחילים להסתודד ולצחקק.
אני מחייכת אליה בחיוך מאשרר, ותוקעת בו חיוך מנצח. מה חשבת שתביך אותי? שתתן לי להרגיש מטומטמת כי אני לא יודעת מה הולך לקרות ? לא היום מותק, לא היום...
בפנים אני ניגשת ישר למשימה, רוקדת משתוללת, ובוחנת היטב מסביב מי בא לי. הוא דוחף לי בקבוק מים קפוא שקנה לי, ואני מבינה שאין לי זמן. החלץ בשלפוחית מתחיל להיות מטריד. "אני הולכת לשרותים, חייבת פיפי" אני בודקת אותו, ומבהירה את התזמון. "לא את לא! תוכלי ללכת רק אם אני אגיד שאת יכולה" הוא עונה. ואני מחזירה לו בחיוך ה-מי צפוי, מי ? שהוא כל כך אוהב לתת לי.
אני עוברת פעם שניה על כל הנוכחים ובוחרת, הפיפי מתחיל ללחוץ ממש. מושכת אותו לפינה שאפשר לשמוע בה משהו ולוחשת לו "אני רוצה אות זה ששם ". הוא מסתכל עלי ונראה לא מבין. "בשביל מה שאתה מתכנן, לא יודעת את מי אתה רצית, אבל אני רוצה את ההוא ששם, מה אתה לא יכול לארגן את זה ?! " הוא מסתכל עלי, מסתכל עליו, ושוב עלי. לאט לאט מתפשט החיוך על פניו "אוקי מותק, מה שאת רוצה ... " . "אבל מהר, אני בקושי מצליחה להתאפק".
אני רואה אותו הולך אל השולטת של הנשלט שבחרתי לי, הם מסתודדים, מסתכלים עלי, עליו, ושוב עלי. היא מהנהנת קוראת לנשלט שלה, לוחשת לו על האוזן מספר שניות, ושלושתם באים לכיווני.
אני מרגישה את המתח עולה בגוף שלי עם כל צעד שלהם לקראתי, החשש אם אצליח לבצע, האם אצליח להשתין עליו ? כששניהם מסתכלים עלי? לאיפה הם יקחו אותי ? לחניה ? לשרותים? אני מקווה שאין לו תכניות לשום מקום רחוק אני כבר לא מסוגלת להתאפק. גלים של חרמנות מצפים אותי, רטיבות שמתכוננת לרטיבות.
הם באים ונעמדים מולי סוגרים עלי בחצי מעגל גבי לקיר, ושותקים. אני מסתכלת עליו ואומרת "זה חייב להיות מהר, אני לא מסוגלת להחזיק יותר" . "בסדר" הוא עונה אבל לא עושה שום תנועה. "אז נו, לאן הולכים ? " אני מתחילה להיות נואשת מעבירה משקל מרגל לרגל, ומצמידה אותן בכוח. "לשום מקום" הוא עונה.
אני מסתכלת לתוך עיניו, ומרגישה את הפחד מחלחל פנימה, קולטת פתאום שלא קלטתי אותו, לא קלטתי כלום, לא קלטתי מה הם עושים כאן עכשיו, לא קולטת מה הולך. אבל הלחץ של הפיפי הורג אותי, מפתל אותי, הופך אותי לנואשת, ילדה קטנה טיפשה ונואשת. כבר לא אכפת לי מכלום, לא מהתוכניות שלו, לא מהתוכניות שלי "אני חייבת פיפי עכשיו, אני חייבת, בבקשה"
הוא מסתכל לי עמוק בעיניים, ואומר לי "אז תעשי". כמו בהילוך איטי המילים שלו מחלחלות פנימה, חגות סביב המשמעות שלהן, מסרבות להתחבר. אני מגלגלת אותן בראש שוב ושוב ובכל סיבוב זה גרוע יותר. תעשי ? .. כאילו ללכת ? ... איך תעשי ? ... פה ? ... מה להתיישב כאן ? ... איך אני אוריד כאן את ה ... הג'ינס, פאק ... הג'ינס, איזה מטומטמת אני, רגע והם ?? אני מייד מסתכלת עליהם, העיניים שלה מקובעות בפני, אומדת את מה שעובר עלי, והראש שלו מורכן. לא, לא מורכן מקובע בג'ינס שלי מהופנט ורוטט מציפיה .
אני מסתכלת לו בעיניים מבועתת, כל שרירי הגוף שלי נעולים, מכווצים, אני לא יכולה, אני לא יכולה , אני לא יכולה אני צועקת לו בתוך ראשי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זו יבבה צורמת. הוא מסתכל לתוך עיניי, רואה אותי מתפתלת, נאבקת, מחזיקה בכוח. ולא אומר מילה. לא מצווה, לא מרגיע, לא מאפשר, לא מנחה... הוא ממתין לי.
הגוף שלי רועד ממאמץ, כשטיפונת בורחת. אני מרגישה את רטיבות הקטנה, ואת שרירי הבטן שלי ננעלים . לא... לא ... אני לא יודעת אם כבר רואים את הטיפונת על הג'ינס, ולא מעיזה להסתכל להם בעיניים. אני מנסה לשנות תנוחה עם הרגליים ושוב בורח טיפונת. אני מחזיקה את עצמי בכל הכוח, הרגליים צמודות לחוצות עם כל מה שיש לי. הדמעות מתחילות לטפס להיקוות בעיניי כשאני לא מצליחה להחזיק את עצמי.
אני צוללת לתוך עיניו, נואשת טובעת, מחפשת עזרה, יד , גלגל הצלה.
ומוצאת אותו שם, מחזיק אותי, איתי. שקט ובטוח מעוגן באדמה. אני שואבת ממנו את הביטחון, את העוצמה ומנסה לשחרר. יוצא טיפונת, ונינעל, טיפונת, ונינעל. הוא לא מסתכל על הג'ינס, הוא מסתכל עמוק לתוך עיני, הוא רואה אותי. כשאני מוותרת על עצמי, משחררת את גופי ממני, כשמפלים של מים זולגים עלי מבין רגלי, כשדמעות שוטפות את פני, כשכולי זורמת החוצה, כשכל המחסומים וכל ההגנות וכל ההגבלות נשטפים ממני, זולגים ממני, זורמים מכל נקב בגופי, בנשמתי. מותירים אתי רועדת מזוקקת וטהורה.
וכשהכל נגמר, אני מסתכלת על הרגליים שלי, על כתם הרטיבות הענק בג'ינס, על השלולית בה אני עומדת. הוא מסתכל בג'ינס, ואני רואה את ההערצה. השולטת נושקת לי בלחי, הנשלט שלה נראה צף בעולם מרוחק.
"בואי" הוא אומר לי, "נחליף לשמלה, אבל קודם הבטחתי שתראי את זה למארגנת המסיבה".
ואני הולכת מובלת בידו בין האנשים רטובה,
וכל מה שאני מרגישה זה,
גאה.
ג'ינס ?? מה פתאום ג'ינס ? אתה יודע כמה הם מקפידים שם על הדרס קוד, לא יתנו לי להכנס ".
"גינס, גופיה לבנה, ותגמרי כבר את הבקבוק הזה !! "
"נו לא בא לי עכשיו הפרצופים שלהם, אני לא מתכוונת להתחנן שיתנו לי להיכנס, או לעשות עיניים לשומר, או לשחק אותה שלא ידעתי, נו באמת, בוא נוותר על הג'ינס, אני אלבש את השמלה השחורה הקצרה בלי תחתונים מה אתה אומר ?"
אמרתי גינס וגופיה לבנה, ותפסיקי להתבכיין, יכניסו אותך תאמיני לי "
"ואם לא ? "
"יודעת מה קחי באוטו את השמלה השחורה, אם לא יכניסו אותך תוכלי ללבוש אותה, הולך ? "
"פחחח , כאילו פעם ראשונה שאני שם, בחיים לא יכניסו אותי עם ג'ינס" ...
אני משתחלת לתוך הג'ינס, נעלי עקב וגופיה לבנה, ומנסה לגמור את בקבוק המים הארור.
כבר מאתמול בבוקר הוא דוחף לי בקבוקי מים. בבקבוק הראשון, חשבתי שהוא דואג שלא אתייבש, בשני כבר הבנתי שמשהו אחר הולך כאן. כמובן שהוא לא הסכים להגיד לי בשביל מה, וחייך את חיוך הבן זונה המנצח כשענה לי "תשתי ותשתקי" . "בטח אתה כבר יומיים מגלגל את המשפט המפגר הזה בראש" ניסיתי לירות בקוליות, רק כדי לשמוע אותו אומר "גלו גלו גלו " ולהבין ששוב פעם הייתי צפויה. וניסיתי לשתות את המים באדישות מוגזמת.
חושב שאני מטומטמת. עשרים דקות האתרים המוכרים, ועליתי על העניין. פוסט קצר על מקלחות זהב עם הטיפ המופלא "מומלץ לשתות הרבה 24 שעות לפני כדי שיהיה לשתן פחות ריח" אז מה מותק, רוצה שאני אשתין על מישהי עבורך ? מצאת איזו שיפחונת שאתה רוצה שארטיב לך ? חושב שאני לא אצליח לבצע ? לא רוצה לספר לי ? בסדר, קבל את לפנים את זה ...
אני לא יודעת מה מדליק אותי יותר, הרעיון של מקלחת הזהב, או התרגיל שאני מכינה לו.
רוצה מקלחת זהב ? סבבה, אבל תראה איזה קטע, אני הולכת לבחור על מי להשתין, והיום במסיבה יהיו יופי של מועמדים, אם רק יתנו לי להכנס למסיבה עם השטויות שלך...
"סיימת את הבקבוק ? " הוא בוחן אותי מהנעלים דרך הג'ינס והגופיה עד הכתום.
"כן סיימתי " אני עונה בציניות " והנה גם השמלה שלי, ממתינה לתורה" אני מחייכת אליו מחזיקה את השמלה ביד.
השומר מסתכל עלי במבט אחד, מניד את ראשו לעבר הג'ינס, "מצטער ... " השומר מתחיל להגיד כשהוא קוטע אותו " תקרא למארגנת ". השומר בודק ברשימות, ושולח מישהו לקרוא למארגנת המסיבה. "תישארי כאן" הוא אומר לי ונכנס מבין מחסומי הברזל לכניסה וממתין. כשהיא מגיעה הוא נותן לה חיבוק נשיקה על הלחי, ומתחיל להסביר לה משהו באוזן. היא מסתכלת עלי ואני מרגישה כמו מפגרת עומדת בכניסה ממתינה לאישור שלה. פתאום אני רואה את העיניים שלה מתרחבות, היא מחייכת והם מתחילים להסתודד ולצחקק.
אני מחייכת אליה בחיוך מאשרר, ותוקעת בו חיוך מנצח. מה חשבת שתביך אותי? שתתן לי להרגיש מטומטמת כי אני לא יודעת מה הולך לקרות ? לא היום מותק, לא היום...
בפנים אני ניגשת ישר למשימה, רוקדת משתוללת, ובוחנת היטב מסביב מי בא לי. הוא דוחף לי בקבוק מים קפוא שקנה לי, ואני מבינה שאין לי זמן. החלץ בשלפוחית מתחיל להיות מטריד. "אני הולכת לשרותים, חייבת פיפי" אני בודקת אותו, ומבהירה את התזמון. "לא את לא! תוכלי ללכת רק אם אני אגיד שאת יכולה" הוא עונה. ואני מחזירה לו בחיוך ה-מי צפוי, מי ? שהוא כל כך אוהב לתת לי.
אני עוברת פעם שניה על כל הנוכחים ובוחרת, הפיפי מתחיל ללחוץ ממש. מושכת אותו לפינה שאפשר לשמוע בה משהו ולוחשת לו "אני רוצה אות זה ששם ". הוא מסתכל עלי ונראה לא מבין. "בשביל מה שאתה מתכנן, לא יודעת את מי אתה רצית, אבל אני רוצה את ההוא ששם, מה אתה לא יכול לארגן את זה ?! " הוא מסתכל עלי, מסתכל עליו, ושוב עלי. לאט לאט מתפשט החיוך על פניו "אוקי מותק, מה שאת רוצה ... " . "אבל מהר, אני בקושי מצליחה להתאפק".
אני רואה אותו הולך אל השולטת של הנשלט שבחרתי לי, הם מסתודדים, מסתכלים עלי, עליו, ושוב עלי. היא מהנהנת קוראת לנשלט שלה, לוחשת לו על האוזן מספר שניות, ושלושתם באים לכיווני.
אני מרגישה את המתח עולה בגוף שלי עם כל צעד שלהם לקראתי, החשש אם אצליח לבצע, האם אצליח להשתין עליו ? כששניהם מסתכלים עלי? לאיפה הם יקחו אותי ? לחניה ? לשרותים? אני מקווה שאין לו תכניות לשום מקום רחוק אני כבר לא מסוגלת להתאפק. גלים של חרמנות מצפים אותי, רטיבות שמתכוננת לרטיבות.
הם באים ונעמדים מולי סוגרים עלי בחצי מעגל גבי לקיר, ושותקים. אני מסתכלת עליו ואומרת "זה חייב להיות מהר, אני לא מסוגלת להחזיק יותר" . "בסדר" הוא עונה אבל לא עושה שום תנועה. "אז נו, לאן הולכים ? " אני מתחילה להיות נואשת מעבירה משקל מרגל לרגל, ומצמידה אותן בכוח. "לשום מקום" הוא עונה.
אני מסתכלת לתוך עיניו, ומרגישה את הפחד מחלחל פנימה, קולטת פתאום שלא קלטתי אותו, לא קלטתי כלום, לא קלטתי מה הם עושים כאן עכשיו, לא קולטת מה הולך. אבל הלחץ של הפיפי הורג אותי, מפתל אותי, הופך אותי לנואשת, ילדה קטנה טיפשה ונואשת. כבר לא אכפת לי מכלום, לא מהתוכניות שלו, לא מהתוכניות שלי "אני חייבת פיפי עכשיו, אני חייבת, בבקשה"
הוא מסתכל לי עמוק בעיניים, ואומר לי "אז תעשי". כמו בהילוך איטי המילים שלו מחלחלות פנימה, חגות סביב המשמעות שלהן, מסרבות להתחבר. אני מגלגלת אותן בראש שוב ושוב ובכל סיבוב זה גרוע יותר. תעשי ? .. כאילו ללכת ? ... איך תעשי ? ... פה ? ... מה להתיישב כאן ? ... איך אני אוריד כאן את ה ... הג'ינס, פאק ... הג'ינס, איזה מטומטמת אני, רגע והם ?? אני מייד מסתכלת עליהם, העיניים שלה מקובעות בפני, אומדת את מה שעובר עלי, והראש שלו מורכן. לא, לא מורכן מקובע בג'ינס שלי מהופנט ורוטט מציפיה .
אני מסתכלת לו בעיניים מבועתת, כל שרירי הגוף שלי נעולים, מכווצים, אני לא יכולה, אני לא יכולה , אני לא יכולה אני צועקת לו בתוך ראשי, אבל כל מה שיוצא לי מהפה זו יבבה צורמת. הוא מסתכל לתוך עיניי, רואה אותי מתפתלת, נאבקת, מחזיקה בכוח. ולא אומר מילה. לא מצווה, לא מרגיע, לא מאפשר, לא מנחה... הוא ממתין לי.
הגוף שלי רועד ממאמץ, כשטיפונת בורחת. אני מרגישה את רטיבות הקטנה, ואת שרירי הבטן שלי ננעלים . לא... לא ... אני לא יודעת אם כבר רואים את הטיפונת על הג'ינס, ולא מעיזה להסתכל להם בעיניים. אני מנסה לשנות תנוחה עם הרגליים ושוב בורח טיפונת. אני מחזיקה את עצמי בכל הכוח, הרגליים צמודות לחוצות עם כל מה שיש לי. הדמעות מתחילות לטפס להיקוות בעיניי כשאני לא מצליחה להחזיק את עצמי.
אני צוללת לתוך עיניו, נואשת טובעת, מחפשת עזרה, יד , גלגל הצלה.
ומוצאת אותו שם, מחזיק אותי, איתי. שקט ובטוח מעוגן באדמה. אני שואבת ממנו את הביטחון, את העוצמה ומנסה לשחרר. יוצא טיפונת, ונינעל, טיפונת, ונינעל. הוא לא מסתכל על הג'ינס, הוא מסתכל עמוק לתוך עיני, הוא רואה אותי. כשאני מוותרת על עצמי, משחררת את גופי ממני, כשמפלים של מים זולגים עלי מבין רגלי, כשדמעות שוטפות את פני, כשכולי זורמת החוצה, כשכל המחסומים וכל ההגנות וכל ההגבלות נשטפים ממני, זולגים ממני, זורמים מכל נקב בגופי, בנשמתי. מותירים אתי רועדת מזוקקת וטהורה.
וכשהכל נגמר, אני מסתכלת על הרגליים שלי, על כתם הרטיבות הענק בג'ינס, על השלולית בה אני עומדת. הוא מסתכל בג'ינס, ואני רואה את ההערצה. השולטת נושקת לי בלחי, הנשלט שלה נראה צף בעולם מרוחק.
"בואי" הוא אומר לי, "נחליף לשמלה, אבל קודם הבטחתי שתראי את זה למארגנת המסיבה".
ואני הולכת מובלת בידו בין האנשים רטובה,
וכל מה שאני מרגישה זה,
גאה.
