טוב זה קצת מסובך אבל אני אנסה לעשות
קצת סדר: הבירות בעיקרון מתחלקות לשני מחלקות, אייל ולאגר, הסיבה תסיסה שונה, שמרים שונים, האייל הוא בתסיסה עילית כלומר השמרים הצפים בתוך מיכל התסיסה, הם למעלה במקום בתחתית במיכל, התסיסה נעשית בטמפ' פושרת, לעומתו הלאגר תוסס בטמפ' קרה יותר, השמרים בתחתית המיכל, הבדל נוסף הוא משך הכנת הבירה האייל לוקח פחות זמן להבשיל ולהפוך לבירה מהלאגר. דוגמאות מארץ ללאגר ואייל: לאגר: היינקן, קארלסברג, מכבי, גולדסטאר, טובורג, קורונה... אייל: גינס, מרפיס, לף, דובל, באס... ביטר - אייל אנגלי, כשמו הוא הוא מריר בגלל כמות גבוהה של כישות, הוא בהיר בדרך כלל למרות שיש גם יותר כהים, הוא מוגש בטמפ' קרירה, בשום אופן לא קרה, נועדה לצריכה בכמות יותר גדולה, אחוז אלכוהול באיזור ה4% לסטנדרטי, 4.5%-5% לפרימיום, 5%-6% לאקסטרא ספישל, זאת בירה מרעננת למדי, דלה בגזים, דיי יבשה בגירסתה הרגילה הספישל היא כבר בירה יותר כבדה ומרה, טובה בהרבה לדעתי מהרגיל. סטאוט - אייל העשוי עם כמות מכובדת של לתת קלוי, היא מרה יותר, טעם מזכיר קפה ושוקולד מריר שולט, היא סמיכה יותר, חלקה יותר, גם אחוז הכישות גבוה למדי, הנציג הכי מוכר של הסגנון - גינס, גירסה יותק קלה של סטאוט זהו פורטר, טעם יותר שוקולדי מאשר של קפה, גם לסטאוט יש גרסאות חזקות יותר ומרוכזות יותר בטעם, גרסאות שמגיעות אפילו ל10% אלכוהול ויותר, אין בארץ, בירה מאד אגרסיבית ומעניינת. מיילד - בירה קלה המורכבת בדרך כלל גם הלתת קלוי בדרגות שונות, צבעו חום, כמות הכישות בו נמוכה, בעל מרירות נמוכה, די מתקתק, בעל אחוז אלכוהול של איזור ה3.5% בדרך כלל, נועד לצריכה גבוהה, אין בארץ. כמו שהאיילים מתחלקים לעשרות סוגים שונים, גם הלאגרים, מגוון הטעמים הוא עצום, רוב הלאגרים הם מיימים וחסרי טעם אך אפשר לייצר גם לאגרים מעולים, האיילים גם מאד מגוונים בכל הטעמים והצבעים, לדעתי הם הרבה יותר מלאי טעם ועשירים באופן כללי, הם ההעדפה שלי. זהו נושא מאד רחב.