בכל מקום בו עבדתי
היתה התחלה כמו כל התחלה אחרת, בהתחלה קצת ביישנות ואחרי יום יומיים נפתחים ושוכחים מה"מגבלה". זכורים לי מקרים בודדים של מבטי "התנשאות והבנה", וכמובן, היו ימים טובים וימים פחות טובים. היו גם כמה מקרים בודדים בהם ויתרתי על דברים בגלל חוסר ביטחון שלא במקומו. היום הייתי עושה את זה אחרת. אבל מה שחשוב, שבתחום המקצועי קיבלתי את כל המגיע לי, בהתאם ליכולת, והיו אפילו תקופות בהם הוטל עלי לשמש כראש צוות, בלי שום התחשבות בגמגום. המסקנה שלי היא, שאדם נשפט לפי יכולתו האמיתית בעבודה, ולא לפי הפטפטת. כמובן שהתחום בו בחרתי (במקרה או שלא במקרה) הוא תחום התוכנה, ועם מחשבים אין לי שום בעיה לפטפט ובשטף. היום, העבודה שלי נעשית מהבית, כך שלא יוצא לי לדבר יותר מדי עם אנשים חוץ מבן הזוג, השכנים והכלבה.