גיל

[לאב]

גיל

קריאה של ההודעה של קומה על גילה לי שאני בערך בגיל של האבא שלה, ובכלל אני רואה שמרבית הפורום מורכב מסטודנטים,גיל צבא ואף פחות ואני כנראה "זקנת השבט" מה משמעות העניין? שאין או סי די לאנשים יותר מבוגרים? או שהם לא מודעים מספיק כדי לדעת שלבעיה שלהם יש שם וטיפול? או שהם פחות נגישים לאינטרנט? או שהם פחות פתוחים לדבר על זה - אף בעילום שם? מה דעתכם?

 

[לאב]

נ.ב. - קומה

על אף הגיל אני לא יכולה להחליף את המכשפה, לא נראה לי שתרצי תחליף מכשפה שבאה קומפלט עם בעל נוסף שלושה ילדים וכלב זאב (שישמח לטעום מהארנבת) לחפש לך מישהו אחר?

 

[עמית_]

היא כתבה שהיא לא תהיה מיום ראשון

היא בטח יצאה לחופשה יחד עם יוד

 

[עמית_]

ל-לאב

* קומה היא הצעירה בחבורה, אז זה לא חוכמה להשוות את גילה לגילך. * בודאי שיש OCD למבוגרים. * לגבי נגישות לאינטרנט - ברור שלצעירים יש יותר "נגישות" למחשב בכלל ולאינטרנט בפרט מאשר ל"צעירים פחות". אני למשל קיבלתי את המחשב הראשון שלי בגיל 18 (במשותף עם כל האחים שלי - שלושה), אם לא נחשיב את האפל שהיה לנו קודם שלא ידע לעשות כלום חוץ מלהריץ כמה משחקים כמו פק-מן וקראטקה (נקנה לפני עידן המקינטוש). לעומת זאת, בני הדודים שלי גדלו עם מחשב מגיל 0. בכלל, הרוב המכריע של הגולשים בפורומים בתפוז הם בגילאי העשרה והעשרים. * לגבי הפתיחות - יכול להיות שזה גם קשור לדרך השימוש בטכנולוגיה. כלומר, הצעירים ש"גדלו עם האינטרנט", רגילים לסוג הזה של תקשורת "וירטואלית", עם שמות בדויים מצד אחד, וחשיפה גדולה לאנשים "זרים". יכול להיות ש"הם" יותר פתוחים מ"הצעירים" בכל מה שנוגע לטיפול פסיכולוגי. אגב, אני או-טו-טו בן 25

 

[לאב]

מזל טוב ../images/Emo39.gif ../images/Emo39.gif ../images/Emo39.gif ../images/Emo39.gif

ליום ההולדת. אגב, לא הבנתי אם אתה חושב ש25 זה צעיר או מבוגר (בעיניי זה די ילד...) יש לדעתך כאן מישהו מבוגר יותר בפורום או שאחריך אני באה בסדר הגילאים?

 

[Brendan]

אני בן 32 וחצי

זה עושי אותי זקן השבט?

 

[לאב]

מתחמם, מתחמם

אבל אני בת 45

 

[Brendan]

../images/Emo6.gif

אם-כך, אני סגן זקן השבט?

 

[רועי10]

ללאב ולכולם, מה פתאום אתם מדברים

על גילאי המשתתפים דווקא כשאני לא נמצא ליד המחשב? אההה, אתם עושים לי דווקא?? ממש לא בסדר ככה לדבר על זה מאחורי גבי, זה אפילו גובל בחוצפה, אתם לא חושבים? טוב, טוב אני סולח הפעם. אני אפילו לא אגיש תלונה, לרשות העליונה לתלונות האוסידיים, איך אני? ול-לאב: נדמה לי שאני נמצא בסביבה הקרובה לגילך, לא אגיד אם זה כלפי מעלה או כלפי מטה, אשאיר את זה בשבילי, אבל אני בסביבה. אגב, מאיפוא את בארץ, ועם איזה סימפטום אוסידיתי את מתמודדת/התמודדת? אגב, אצלי זה סימפטום המתנקים התנקות ממגע עם ספרים ועיתונים וכל חומר טקסטואלי - פיזי. לא וירטואלי.

 

[שעון חול]

זה מעניין רועי, יש לך איזהשהו הסבר

לכך שאתה תופס טקסט כ"מלכלך"? זה גרם לי לחשוב על כלמיני דברים,יש פה כ"כ הרבה רבדים.. אולי הטקסט (והשפה בכללותה) נתפסים על-ידך כמלוכלכים כי הם מייצגים אצלך את ההתבגרות, את איבוד התמימות, את כל ה"רע" שאנחנו לומדים ככל שאנחנו גדלים? מחכה לתשובה (אם היא ישנה, כמובן) שעונ.

 

[רועי10]

זה קשה להסבר, במיוחד לא בפורום

אני יכול להסביר בהזדמנות אם תצא, בשיחה אישית, וגם זה לא כל כך קל לי כי כניסה להסברים מעמיקים גורמת לי לפעמים להיכנס למצבי חרדה. המחשב והאינטרנט הצילו אותי משיממון וממחנק אינטלקטואליים שחייתי בהם שנים רבות.

 

[שעון חול]

זה בסדר גמור רועי. לגיטימי לחלוטין.

 

[לאב]

היי - חשבתי שרועי ורועי 10 זה אחד

אני גרה באיזור השרון אצלי זה התבטא בטריכולטילומניה - דהינו תלישת שיער , אשר נמשכה אצלי באופן פחות או יותר רצוף מגיל שמונה ועד לפני פחות משנה בנוסף לפני כשבע - שמונה שנים היו לי מחשבות טורדניות למשך כשנה, במינון לא היסטרי וזה נעלם לבד וגם היו תקופות שבהם נהגתי לבדוק דברים מסויימים כמה פעמים כמו את גז או האמברקס באוטו - ואני הכרחתי את עצמי להפסיק עם זה בלי טיפול חיצוני מבחינת תפקוד יומיומי - התפקוד שלי נורמלי לחלוטין - אני עובדת, מגדלת שלושה ילדים (מושקעים) וגם בתקופה הקשה כשהיו לי מחשבות טורדניות (שממש ממש הפחידו אותי) - זה לא בא לביטוי חיצוני כיום אני מטופלת בסרוקסט - אשר בשלב זה הפסיק לי את הטריכו ואני מקווה שלתמיד איך אתה שורד בלי לגעת בחומר מודפס או כתוב - הרי העולם שלנו כל כך מבוסס על זה? האם אתה מצליח לתפקד רגיל או שזה "משבית" אותך?

 

[לאב]

תתעלם מההערה על השם

סתם טעות

 

[רועי10]

אכן, רועי זה הכינוי שאימצתי בפורום

ורועי 10 זה שם המשתמש עבור המערכת. הבעיה שלי עם המגע בטקסטים משגעת אותי, הרי בכל מקום נתקלים בטקסטים ואם הם לא נמצאים, הרי שהיו פה בטח או שבטח מישהו שנגע בספר או בעיתון נגע גם איפוא שאני נגעתי או איפוא שאני יושב באוטובוס. אני משתדל להתרחק ככל האפשר מקירבה פיזית לטקסטים, או לאיפוא שאני יודע שהיו טקסטים, זה מרכך קצת, אבל בכ"ז זה מאוד מפריע לי לתיפקוד תקין ונורמלי. לאב, מה דעתך האישית על התעמולה שאני עושה לעתים מזומנות בנוגע לצורך שנתארגן? שיהיה ארגון מסודר לחולי OCD ומחלות דומות? אשמח לשמוע את דעתך על כך, כיוון שלא יצא להיות באינטרקציה בפורום איתך, אני עדיין לא מכיר את דעותייך בעניין זה. תחפשי הודעתי תחת השם רועי10 בשתי ורייציות: עם מקף בין רועי ל-10 ובלי מקף, כך תוכלי להגיע להודעות שכתבתי בעבר בעניין זה. יום נעים. רועי

 

[לאב]

ארגון או סי די

יש לי דעה לא כל כך מגובשת בעניין מצד אחד - זה יתן הרבה יותר מודעות ציבורית שיש לה שני יתרונות עקריים, ראשית שחולי או סי די לא מטופלים שלא מודעים למהות בעייתם ידעו "לקרוא לשד בשמו" וכך יוכלו לקבל טיפול , וכן הפחתה מסויימת של הסטיגמה כלפי החולים. מצד שני- פעילות כזו דורשת החשפות , וזה יהיה קשה להרבה מאיתנו, בעיקר כאלה שהתסמונת אינה בולטת עליהם, אני בהחלט לא רואה את עצמי מגלה את זה לסביבתי הקרובה, ובודאי לא במקום עבודתי אני לא בטוחה שיש יתרונות משמעותיים לפעילות הציבורית, הרי מי שמצליח לתפקד - ממילא מתפקד ומי שלא - לא. אני לא חושבת שמישהו יעסיק מישהו עם תסמינים בולטים מאד של ההפרעה = גם אם יהיה לה הד ציבורי כי זה יפריע בעבודה השוטפת, בדיוק כפי שירתע מלהעסיק מישהו שהוא נכה בצורה מאד מגבילה או חולה כליות במצב שמחייב דיאליזה באופן שוטף ןמי שהסימנים אינם בולטים עליו- בין כה לא נפגע בקיצור - אני לא מגובשת |

 

[עמית_]

25 - ילד? נעלבתי ../images/Emo10.gif

כמו שאת נעלבת מ-"46 - זקן"...

 

[לאב]

סליחה

אם כי אני בכלל לא הייתי נעלבת אם מישהו היה אומר שאני ילדה - אולי הייתי אפילו שמחה...

 

[.אחת]

לדעתי חלק מהסיבות שציינת יכולות

בהחלט להוות את הסיבה. קודם כל לאנשים בשכבת הגיל של גיל הביניים וצפונה, בהרבה מקרים אין אוריינטציה למחשב. לאמא שלי אין מושג איך מחזיקים עכבר נכון. גם אנשים שיודעים להפעיל מחשב, לא תמיד ששים לידי כך (אמא שלי עוד מזמן מכונות הכתיבה.. מחשב קצת מפחיד אותה). וגם אם הם ששים, הקלדה מהירה בעברית זה לא תכונה שיש לכל אחד, ומחסום ההקלדה בעברית הוא אכן מחסום חזק. בנוסף, בגילאים האלה וצפונה, אין נטיה עזה לשתף בבעיות רפואיות, הרבה דברים הם עוד במנטליות של "שאף אחד לא ידע " "מה יחשבו השכנים" "במשפחות טובות זה לא קורה" וכו´. מה גם בעבר לפסיכיאטר היה הולך רק מי שחולה נפש מזיל ריר ומטיל אימה, ולא אנשים מן השורה עם הפרעה כזו או אחרת. כך שלדעתי השילוב של המחסום הטכני של חוסר נגישות למחשב ולאינטרנט עם המחסום הנפשי - לא מדברים על בעיות נפשיות, גורם להעדרותם מהפורום.

 

[לאב]

בנוכע למחסום הבושה

שצינת, מעניין שכל המידע שלמדתי מאז שגיליתי שיש קשר בין הטריכוטילומניה לאו סי די, הטיפול שקיבלתי וההשתתפות בפורום הורידו לי אותו באופן משמעותי זה לא שאני משתפת בפועל מישהו בעניין ( מלבד בעלי וקצת את הורי) אלא שאני - בתוכי הרבה פחות מתביישת ממה שהייתי קודם - אולי כי הבנתי שאני לא לבד בעניין הזה