מטרות שונות וכל ילד לנפשו
אם המטרה היא לפתח לוחם, לא ברור שיש ערך לאימון בגילאים מאוד צעירים. מבחינה זו budoka צודק. אם כי, ראיתי גם ילדים צעירים (בני כ-10) עם תפיסה יותר מפותחת של המציאות. אבל כן יש ערך לאימונים, ובייחוד לאימונים כמו ג´ודו בגיל צעיר - פיתוח קואורדינציה ויציבות. מבחינה זו יש לאמנות הלחימה אותה חשיבות שיש לריקוד, התעמלות אמנותית, וכל פעילות ספורטיבית אחרת. כל פעילות כזו תפתח בילד את מרכזי התנועה. ילדים באמת מאוד שונים מהמבוגרים, לימוד של ילדים צריך להעשות אחרת - יש להם משך ריכוז קצר יותר. רצון רב יותר "לשחק" ופחות "ללמוד". אמנם יש באמת לא מעט אנשים שהתאמנו מעט כילדים באמנות לחימה ופיתחו מאז אנטגוניזם, אך אני לא בטוח שיש פחות בוגרים שניסו אמנות לחימה ועזבו אחרי חודש/חודשיים או שלא ניסו כלל. מכל הסיבות האלה, מי שמחפש אמנות לחימה לילדים עושה טעות. אתה צריך למצוא את המורה ולא את אמנות הלחימה היעילה. מורה שיקנה לילד ערכים חיוביים, יתן לו תחושה טובה עם עצמו ויעודד אותו, כך שהילד ירצה ללכת לכל אימון. ומהצד השני, מורה שאתה כהורה תרגיש שלוו ובטוח כשהוא משגיח על הילד, מהבחינה הבטיחותית וגם מבחינות אחרות (סוטים היו ויהיו בכל מקום). אמיר