גיל 9 חודשים - צעיר מדי?

[יערה שהעירה את חיי]

גיל 9 חודשים - צעיר מדי?

שלום לכולם..אני אמא ליערה בת 9 חודשים. עד כה אני מגדלת אותה בדרך שנראתה לנו הכי נכונה לנו ולה - הנקה מלאה, הרבה על הידיים ובמנשא, וישנה איתנו במיטה. ילדה שקטה ומאושרת. בשבוע האחרון התחלנו לשים לב שהיא "מנסה" אותנו. האם זה יכול להיות בגיל כ"כ צעיר? ואיך להתמודד עם זה? דוגמאות - ישבנו שלשתנו במיטה, אחרי הנקה, שיחקנו, יצאתי לרגע מהחדר להביא משהו והיא נשארה עם אבא, והתחילה לבכות בצווחות. אחרי חצי דקה שהיא ראתה שהוא לא מתרגש היא חייכה והתחילה לצחוק... דוגמא נוספת - אחד הצעצועים האהובים עליה זו חבילת המגבונים.. לפני יומיים הזזנו את זה ממנה והיא פרצה בבכי כאילו סוף העולם הגיע ושום דבר לא עזר. ממש עלבון זה היה וניסיון לגרום לנו להחזיר לה את זה.. דוגמא נוספת - אני מניקה בשכיבה. בימים האחרונים בכמה שניות עד שאני נשכבת וחולצת היא מייללת וזורקת את עצמה (כשהיא שכובה על הגב ובועטת עם הרגליים - מקווה שזה מובן), וכל זנ כי השתהיתי שניה וחצי... למה אני מספרת איך הבית התנהל עד כה? כדי לתת רקע, ולספר שלא היו ביננו מאבקי כוחות עד כה, אלא זרמנו איתה מתוך אמונה שהצרכים והרצונות שלה - אחד הם בגיל הקטן. השאלה מתי זה כבר לא כך? יכול להיות שבגיל כזה כבר יש ניצני אופי ודעתנות מעין אלו? תודה

 

[צימעס]

היא לא "מנסה" אתכם.

היא אומרת את דעתה על דברים. מה רע?

 

[irisgh]

../images/Emo13.gif איזה ניסוח מוצלח.

היא הגיעה לגיל שבו היא יודעת שהבכי, וההתנהגות שלה, הם גם שדר חברתי. להבדיל מתינוק בן יומו שיבכה בין אם אמא בסביבה ובין אם אין אף אחד, היא כבר יודעת שיש מי ששומע, ומכוונת את דבריה אליכם. זה מוזר לנו כשזה מופיע פשוט בגלל עצם השינוי. תגיבי מתוך הבנה שזו השפה שלה, נכון להיום, ובעצם זו תשאר השפה העיקרית שלה עוד כשנה. את יכולה לענות במילים, או פשוט להמליל את מה שהיא אומרת, כמו ללמד אותה איך אומרים את זה גם במילים. כשאמיר התחיל עם זה, מחד התפעלתי מהיכולת החדשה. אבל זה לא גרם לי להענות לו בכל צווחה. הוא אומר (בעצם צווח), ואני עונה במילים. אבל לא תמיד נענית מעשית. (כמו בדוגמא שיצאת מהחדר ואבא נשאר. היא הביע מחאה, ותלמד, על מה המחאות שלה נענות, ועל מה לא בהכרח). במקרה של ההנקה - שאת נענית לה רק 'לא מספיק מהר', אפשר להמליל ולהגיד, בשמה, 'יערה רוצה אוכל, יערה רוצה ציצי'. הרי אי אפשר להיות זמין בשניה שבה היא מתחילה, ותמיד זה יקח כמה שניות, אבל אפשר לתת לילד תחושה שהוא מובן, וללמד אותו איך, בהמשך הרחוק, הוא אמור להביע את עצמו.