גיל 4

[koki50]

גיל 4

היי,

יש לי ילדה בת 4 מקסימה, מאוד אנרגטית, עד שלפעמים נראה כי הגננת שלה לא יודעת איך להתמודד,
ומרגיש לי מעין התעלמות מהילדה - לא מתיחסת אליה שווה ולא מקבלת אותה כמו את שאר ילדי הגן.

הבעיה שאם אותה גננת אנחנו ממשיכים עוד שנה (צריכים),
מנסיון חיים שלי - אני רוצה שיהיה לה צמר גפן של חיים, אני כל הזמן ומגיל קטן מרגישה שאני תמיד שרדתי לבד,
הורי מופנמים, ביישנים אולי או אולי לא היו רגישים מספיק לקלוט דברים.
ועדיין אני מהצד מסתכלת על הורים אחרים שעדיין ההורים שלהם מאחוריהם ותוהה למה להורים שלי לא נופל האסימון שלעיתים אני זקוקה להם..

אני בטוחה שאהיה ההורה שרציתי שיהיה לי, אבל מצד שני לא הייתי י שאני היום אולי אם לא היו לי הוריי.....

אז מה לעשות???!
כגננות, כשיש ילד קצת היפר, קצת מפקריע במפגשים, קצת מחפש לבדוק גבולות, טיפה קוצים,
ומצד שני גננת אחת שמענישה המון, ולא מחבקת בשום צורה, מאוד קרה,
כואב לי, הכי כואב שהיא אומרת לי שלא בא לה ללכת לגן, וזה תקליט חוזר!

מה לעשות? מה להגיד לה?
איך להגיש לה?

 

[גן רוחלה]

ילדה בת 4 קצת אנרגטית , טיפה קוצים מה עושים

המשפט הכי חשוב בעיני שכתבת: "אבל מצד שני לא הייתי nי שאני היום אולי אם לא היו לי הוריי....." אני מניחה שאת גאה במה שאת היום. ונכון הוא שחלק גדול ונכבד מהעשייה שלנו, ההורים והגננות והמחנכות, עם הילדים בגיל הרך היא למען ירגישו גאים ושלמים עם מי שהם בעתיד הקרוב והרחוק יותר.

אני חושבת שאף אחת מאיתנו לא הייתה רוצה את הגננת שאת מתארת לילדיה ולא לעצמה כילדה. אני מאד מקווה שהתיאור שלך הוא פרשנות מתוך קצה התמונה שאת רואה בגן במעט הזמן שאת שם.
טבעי הדבר שהורים לא יודעים מה קורה מעבר לדלת. הצצה רגעית עלולה לצייר תמונה מאד לא נכונה. יחד עם זאת זה מה שיש לנו ומתוך המעט הזה אנו אמורים לקבל את הבטחון שהגן טוב לילדינו.
אנחנו ההורים אמורים לשמור עליהם ולדאוג לפתור את הקשיים הנקרים לדרכם במסגרות החינוכיות השונות שאליהם אנחנו שולחים אותם.
אני קוראת שוב את דברייך ואינני מבינה מה נעשה בנושא במשך כל השנה. האם היו לך שיחות עם הגננת? האם פרשת בפניה את תחושותייך ודאגתך לביתך?
ובכן לשאלתך מה לעשות? אני חושבת שקודם כל ודקה לפני סיום השנה ליזום שיחה רצינית עם הגננת (לא על הדלת בבוק או בדרך) אלא פגישה מסודרת. בשיחה נסי להביין אם ההתנהגות של ביתך היא קצת ... קצת טיפה קוצים" או שאולי הגננת חושבת אחרת. אם כן בקשי לשמוע מה היא חושבת על ביתך. איך היא מתארת את התנהלותה במשך היום בגן. איך משתפת פעולה במפגשים ובפעלויות אחרות. איך חברתית? איך מבצעת מה שנדרש מילדי הגן. האם נענית להוראותך הגננת? האם מכירה בסמכותה?
כל אלה יעזרו לך להבין איך ביתך ביחס ליתר בני גילה בגן.,
אם התשובות תהיינה כאלה המבטיחות שביתך נוהגת בהתאם לבני גילה ואכן קצת וקצת וטיפה... נסי לברר מדוע התחושה שביתך אינה זוכה "ליחס שווה."
לדעתי הגרוע מכל הוא לצאת לחופש הגדול מבלי לטפל ביחסים שלך עם הגננת ובלי להבין מה הגננת מרגישה /חושבת על התנהגותה של ביתך.

 

[כרמית אלון]

אומרת לי שלא בא לה ללכת לגן, וזה תקליט חוזר!

הי וצהרים טובים.
הכרזה עקבית של ילד שהוא אינו רוצה ללכת לגן מחייבת בדיקה מכמה היבטים גם בגן וגם בבית.
בגן:
מדברייך אני מבינה שאת עצמך מרגישה שהגננת "לא יודעת איך להתמודד, ומרגיש לי מעין התעלמות מהילדה - לא מתיחסת אליה שווה ולא מקבלת אותה כמו את שאר ילדי הגן..., שמענישה המון, ולא מחבקת בשום צורה, מאוד קרה".

אני מצטרפת להמלצה של רוחלה ליזום שיחת הבהרה עם הגננת. בשיחה הזו חשוב להתייחס לכמה דברים:
1. שיתוף בהיגדים ובתגובות שמבטאת הילדה ביחס לגן
2. שיתוף ברגשות, בשאלות ובתובנות שלך.
3. לקבל מהגננת מידע על תפקודה של בתך בפעילויות ובתחומי ההתפתחות השונים.
4. לבקש מהגננת המלצות, כלים, טיפים ואמצעים שלהערכתה כדאי להיעזר בהם לטובת הילדה.

כמה נקודות למחשבה ובדיקה בבית:
1. את מציינת שהכי כואב לך לשמוע "תקליט חוזר" של הילדה.
כיצד את מגיבה ל"תקליט" הזה? מה את עונה לה? איך בכל זאת היא הולכת לגן?
יתכן שהיא מרגישה את נקודת הכאב שלך ולמדה לחזור על התקליט כדי לגייס ממך חמלה, רחמים, פיצוי, תשומת לב, וכ"ו?
2. יתכן שבתך חשה את חוסר שביעות הרצון שלך מהגננת ולמעשה נוצר מצב של "נבואה המגשימה את עצמה"?
3. מרגש לקרוא על כך ש"כל הזמן ומגיל קטן מרגישה שאני תמיד שרדתי לבד". נשמע שהפער בין הרצוי למצוי גרם לך לפתח יכולות וכוחות להתמודד עם קשיים שונים. שאפו גדול!
על רקע החוויות והקשיים שאיתם התמודדת קבלת החלטה מושכלת להיות הורה טוב יותר לבתך.
אם הבנתי נכון אזי בתפיסה שלך הורה טוב הוא הורה שמעניק לילדיו "צמר גפן של חיים". מה זה אומר "צמר גפן של חיים"? האם הכוונה היא להימנע מהתמודדות עם קושי / תסכול / הפסד?
הגנת יתר שמנסה למזער תסכולים וקשיים נקראת "פינוק יתר". סגנון כזה נותן לילד תחושה של "מלך", שהכל מגיע לו ולרוב משחרר אותו מחובות ומלקיחת אחריות למעשיו.
הבעיה מתחילה כשהילד מגלה שבחוץ, במסגרת החברתית הוא כבר אינו "מלך" אלה שווה בין שווים. למעשה פינוק היתר הוא הקוטב הנגדי של "לא נופל האסימון שלעיתים אני זקוקה להם", ובמוקדם או במאוחר גם הוא גובה מחיר.
האם זו הגישה שלך? אם כן אז יתכן שעצם העובדה שהגננת נאלצת לחלק את הזמן והאנרגיות שלה בין כל ילדי הגן מעוררת כעס ואכזבה גם אצלך וגם אצל בתך.
מוזמנת להגיב, לעדכן ולשתף במה שיתאים לך.
יישר כח
כרמית אלון