גיל שנתיים הנורא????

[גן עדן היחידה]

גיל שנתיים הנורא????

שלום לכולם רציתי לקבל עוד מידע על "הגיל הנורא" איך להתנהג?, מה לעשות ומה לא וכד'.. בן אחי יהיה בן שנתיים באוקטובר ובזמן האחרון, החיים הפכו אצלכם, לפי דברי גיסתי לגיהנום אחד גדול. הילד הוא ילד סקרן אבל גם שובב, שמפיל ומעיף על הרצפה את כל מה שנקרה בדרכו ואם ההורים או מישהו מבוגר אומר "לא" הוא משיב בחיוך זדוני, פעם אמא שלו נתנה לו מכה קטנה על הילד שלוותה בהרמת הקול (עד היום היא אוכלת את עצמה על זה), אבל הוא בשלו, מחייך!!!!! כשהם יורדים למטה והוא מחליט שרוצה משהו, העולם ייחרב אם הוא לא ייקבל, והאמא, הרכה (וגם האבא, אחי) מתקפלים לעבר השובב ונכנעים לו בכדי שלא יצרח ברחוב. גיסתי כבר הרימה ידיים ומרגישה שהיא מאבדת שליטה, היא לא יודעת כיצד להחזיר את העניינים למוטב. האם יש עצות, סיוע, האם עליהם לגשת למקום בו מטפלים בהתנהגות ילדים (לדעתי לא), עד מתי ממשיך "גיל שנתיים הנורא" והאם הוא בכלל התחיל. תודה למי שהגיע עד כה אורית

 

[שרון שיאצו]

אורית, ראשית אני חושבת שאת דודה

נהדרת. יחד עם זאת, הוריו של הילד הם אלו שצריכים לקחת אחריות ולהתייעץ. אם תכניסי עצמך לסיפור עם עצות את עלולה לחטוף בוץ ולאו דווקא להביא לשינוי. אני ממליצה לגיסתך להיכנס לפורום הזה. יש פה המון נשים חכמות. וטיפ אחד קטן כשהוא בא לדודה: ילדון יודע יופי איפה מותר לו ואיפה אסור לו לנהוג כך או אחרת. הצבת גבולות היא הכלל הראשון. לא חשוב היכן עובר הגבול- אבל אם הוא חוצה אותו- להגיב בחומרה. כשדור, למשל, זרק היום אוכל מהשולחן (בן שנתיים ורבע) בפעם הראשונה אמרתי 'לא' , בפעם השניה הורדתי אותו מהכסא ושלחתי אותו לחדר. אחרי דקה של בכי הוא חזר, ביקש סליחה, ואמר שהוא לא יזרוק יותר.... אני מעולם לא הרמתי עליו יד, גם לא מכה קטנה, גם לא איום במכה. אבל כשהגבול מגיע, הוא יודע את זה באופן הכי ברור. מבחינתי, גיל שנתיים הנורא מעולם לא הגיע ולעולם לא יעבור. אלו התמודדויות חינוכיות מיום היוולדו ועד יום מותי.

 

[kashke]

היי לגן עדן ../images/Emo9.gif תמליצי לאחיך ואשתו

על ספר טוב: (או שניים או יותר...)בנושא חינוך וסמכות הורית. "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ואיך להקשיב כך שהילדים ידברו.." או "הורים טובים מידי" ניפגש ב- 949..

 

[עמית@]

תראי..

המצב אצלנו די דומה (בנמובן הזה שיש צרחות על כל דבר, מעיפה על הרצפה דברים וכו') אבל החיים רחוקים מלהיות גהנום, ממש לא נבון להתקפל רק כי הוא צורח כי הוא רוצה משהו, הרי כל הכוונה שלו (כמובן לא ממש במודע) היא לבדוק את הגבולות ואת החוקים, אז זה דווקא נותן לו כר נרחב יותר למהומות, העניין הוא שזהגבול דק, אני ממש לא בעד קשיחות סטליניסטית, אבל בהחלט גם מותר לומר "לא" ולהתמודד עם הצרחות. אם היא מרגישה שהיא מאבדת שליטה הרי שייעוץ עבור ההורים הוא רעיון לא רע בכל, למרות שההתנהגות של הילד היא כאמור "נורמלית" לחלוטין.

 

[niritcat]

הבעיה היא, שדווקא להתקפל,

למרות שזה נראה הדבר הכי קל לעשות באותו רגע, זה בדיוק מה שיאריך ויקשה את התקופה הזאת. ילדים בגיל הזה מחפשים איפה הגבול עובר. הם רוצים לדעת איפה הגבול, ואח"כ גם בודקים בכמה אפשר לעבור אותו. אבל...אם אין גבול, זה ממריץ אותם להמשיך לחפש. עד מתי זה ימשיך? לא יודעת, אבל בטוח שהגישה בה הם נוקטים כיום רק תביא להמשך הקושי. אני לא חושבת שצריך לקחת את הילד לטיפול. אבל לדעתי, בהחלט יעזור להורים להגיע לייעוץ לשיחה אחת או שתיים עם פסיכולוג ילדים.