גיל ותרגיל

[matm]

../images/Emo45.gif

 

[chinabird]

../images/Emo51.gif

 

[mickeym]

בוודאי שאחשיב אותו כמאסטר

ראשית, כבר דובר רבות בפורום שמורה גדול לא בהכרח צריך להיות לוחם גדול ולהפך. ברור שזה כיף לדעת (או להאמין) שהמורה שלך יכול לנצח 50 חבר'ה מ"מלאכי הגיהנום" גם בגיל 60, אבל יותר טוב לדעת שהוא יכול ללמד אותך לנצח אותם...

מעבר לזה, כפי שכתבתי. מי שעוסק שנים באומנות לחימה לומד לתעל את האנרגיה שלו לדברים החשובים. במשך שנים שהוא נותן אגרופים הוא למד "לנקות" את התנועה מכל מיני טעויות עד שיוכל לתת אגרוף בטכניקה מושלמת גם בלי שיהיה לו שריר דו ראשי בגודל של כדורגל. לעיתים, אנשים מבוגרים (עם פז"מ בלחימה) יודעים לשמור אנרגיות, ויש להם מספיק נסיון כדי להתמודד עם דברים שלא חשבו עליהם כשהיו צעירים כי אז עבדו עם כוח וזהו. אבל מה לנו ולזה. אולי עוד 30-35 של למידה אני אוכל לפעול בעזרת טכניקה בלבד. עד אז, הגוף שלי טיפש ואני אוהב אותו ככה.

 

[Raffael]

"אדם זקן כבר אינו מה שהיה פעם"

זה כנראה נכון מאוד ובאמת אין מה לעשות נגד זה. הגוף מזדקן ובכל פרמטר מדיד, יכולתו יורדת. "הבעיה" היא באמת עם מאסטרים בנושא הזה. קצת קשה להם לשחק לפי החוקים. ראיתי פעם הדגמה של מאסטר אמיתי, מול קבוצת תלמידים בכירים. הוא הסביר נקודה מסוימת (לא זוכר כבר בדיוק מה, עברו כמה שנים) ובחר להדגמה את הבחור הכי מוכשר שהיה בסביבה - צעיר, מהיר כשד, לוחם מבטן. התרגיל שהודגם התבסס על מהירות ותזמון - התקפה פשוטה והתחמקות. הם התחלפו בתפקידים לסרוגין, כשהמורה לא מפסיק לדבר ולהסביר, פניו לקהל התלמידים והתנועות שלו נראות אגביות לחלוטין, נטולות מאמץ ותשומת לב. בכל פעם שהמורה יזם את התנועה, הוא הצליח "להכנס". בכל פעם שהבחור הצעיר יזם, התנועה שלו נעצרה בתחילתה ע"י המורה, שכמעט שלא הסתכל עליו. הדגשים והתיקונים עסקו בכל פעם ב"רכות", "שחרור", "תנועה ללא מאמץ" וכו'. אני לא יודע כמה מהנוכחים זוכרים את ההדגמה הזו, שהיתה רק חלק קטן מאימון, שהיה אחד מאימונים רבים. אני הייתי מהופנט. הרגשתי שאני רואה משהו נדיר. היום אני לא זוכר איפה זה היה, מה היה באימון, מי היה וכו'. רק התמונה של התנועות האלה נשארה לי בראש וכנראה שתשאר עוד זמן רב. המורה "הזקן" היה אז בן 60 ומשהו ואמנותו - קראטה.

 

[chinabird]

60?! גם "זקן" זה כבר לא מה שהיה פעם

 

[matm]

אם כך

נראה שכל השיטות מגיעות לבסוף ל"רכות", "שחרור", "תנועה ללא מאמץ".

 

[orii]

"נראה שכל השיטות מגיעות לבסוף

לבסוף ל"רכות", "שחרור", "תנועה ללא מאמץ"" אני חושב שזו הכללה מאוד לא מדויקת. יש כמובן הרבה (מאוד) דוגמאות לאומני לחימה שלא הגיעו לזה... הנה למשל דוגמא המורה שלי מספר על המורה שלו לשעבר לקראטה (שוטוקאן) נאקאימה שבגיל 50+ כבר לא יכול לזוז. הנאקאימה הזה היה אחד מהגדולים בתקופתו בקראטה. דוגמה אחרת אח הקונג פו של המורה שלי היום (בטאי צ'י) הוא בן 72 ועושה מהמורה שלי, שצעיר ממנו ב- 27 שנים, קציצות. אני חושב שהעובדה שיש אומני לחימה שמגיעים בסוף דרכם לעבודה מסוג זה לא מאפשרת לנו לחשוב שלא משנה איזו דרך תבחר תגיע אל אותו המקום. אם אתה לומד 30 שנה עבודה רכה משוחררת וללא מאמץ זה לא יהיה אותו דבר כמו אחד שבמשך אותן 30 שנה עבד קשה עם המון כח שרירים וחישול...ורק אחר כך התחיל להתרכך.

 

[amir_aikido]

מייסד שיטתי טען שגיל 60 היה השיא

סיפרו לי ש"מייסד שיטתי טען שבגיל 60 הוא היה בשיא הפריחה והיכולת שלו כאמן לחימה". מהצד השני - הוא נפר בגיל 94 בערך וגם בשבועות שלפני מותו עשה הרבה שכיבות-סמיכה בכל יום (אמנות רכה לא אומרת גוף חלש ...) ובכלל לא ברור לי איך ניתן להשוות בין גאונים באמנות לחימה (כמותו) ובין פלביים פשוטי-עם וחסרי כשרון שכמותי, ולנסות להסיק מסקנות מהאחד על השני. אמיר

 

[CountDust]

תרגיל וגיל

צריך להפריד בין כמה צדדים של "גיל" - הצד הראשון הוא הצד הפיסי-הביולוגי - כשמזדקנים הגוף נחלש, מתעייף בקלות ובסה"כ מצבו פחות טוב, כך שאין ספק שמההבט הזה כל פעולה פיסית שנבצע עשויה להפגם במידה זו או אחרת כאשר מזדקנים - בין אם זו אומנות לחימה, משחק כדורגל או טיפוס הרים. הבט שני הוא ההבט המנטלי. זהו צד שנלווה להתבגרות ולהזדקנות, אך אינו מהווה חלק הכרחי ממנו. אנשים רבים כאשר הם מתבגרים או מזדקנים נעשים רגועים יותר, שקולים יותר, אם כאשר היו צעירים יותר היו ששים לקרב, מגיבים ללא מחשבה וכיוב', כאשר הם מתבגרים ומזדקנים הם נעשים מתונים ופחות קופצניים. כאמור, זהו לא חלק הכרחי בתהליך ההזדקנות או ההתבגרות - כמובן שיש לא מעט אנשים שנשארים בדיוק אותו דבר, או אף נעשים יותר עצבניים ומרירים. באותם מקרים בהם חלה התמתנות והרגעות - יש לדעתי יתרון באומנויות הלחימה - יותר זרימה, יותר שיקול דעת, בחינה נכונה יותר של סיטואציות שונות ועוד. ההבט השלישי הוא הבט הנסיון. זהו לא בהכרח צד שקשור דוקא להזדקנות או להתבגרות, אבל ככל שחולפות השנים בהן אנו עוסקים באומנויות לחימה, אנו צוברים יותר ויותר נסיון. כך שאדם שהתאמן במשך 40 שנה, גם אם הגוף חלש יותר וזקן - הוא כבר כל כך מיומן ורגיל עד שזה לא מפריע בצורה מהותית. שלושת ההבטים הללו באים לידי ביטוי באופן שונה באומנויות לחימה שונות. ככל שהדרישה הפיסית גבוהה יותר, יהיה קשה "לחפות" עליה באמצעות היתרונות האחרים (אגרוף תאילנדי לעומת טאי צ'י למשל). ונקודה נוספת - ניתן להתייחס לשאלה מהכיוון ההפוך: הגיל הרי יגיע, כולנו נתבגר ונזדקן, עכשיו - האם אימון באומנות לחימה יוכל להשפיע על תופעות ההזדקנות? לדעתי, התשובה בגדול היא שאימון באומנויות לחימה משפר באופן כללי את המצב הגופני ואת המצב המנטלי. אנשים רבים שעסקו בצורה רצינית באומנות לחימה במשך שנים נראים צעירים מכפי גילם, מלאי אנרגיה בגיל 80 כילדים בני 18, זריזים וחסונים. שוב, גם כאן, יש משמעות לסוג האומנות, לאופן האימון בה וכיוב'. מי שמתאמן בצורה מוגזמת או לא נכונה - עלול תמיד לגרום לתוצאה ההפוכה ולמצוא את עצמו עם ברכיים לא מתפקדות, פריצת דיסק ובלי שיניים בגיל 35.

 

[דוד כפרי]

אחד הסמלים בקורס מ"כים היה אומר:

Its a sad filosophy, but better sad than wrong: When you'r dead - you'r dead; When you'r gone - you'r gone...​

 

[chinabird]

:-|

 

[עדי צביק]

הגיל והאימונים

נכון שהגיל משפיע על האימונים וכפי שקאנצ'ו רוני קלוגר אמר:"אבל אין זיקנה היא זיקנה היא זיקנה..."והבראות של הגוף כבר לא כמו שהיה פעם... אבל יש גם אנשים מבוגרים שלמרות גילם המתבגר, עידן מתאמנים בקביעות במשך עשרות שנים אצלנו בבית הספר. (בית ספר בינלאומי לאומנויות לחימה קארטה דו אינטרנשיונל בראשות קאנצ'ו רוני קלוגר) בנוסף המורים של קאנצ'ו רוני קלוגר באוקינאוה, שחלקים עוברים את גיל ה70 עדין מתאמנים בקביעות וברצון לדעת ולילמוד. למרות הגיל אני חושב שאימונים סדרים ורצופים לאורך שנים, מטיבה עם המתאמןוגם בגיל מתקדם המתאמן מפיק מאימונים את המירב (למרות גילו).

 

[סלבו לוי]

הצעירים בהם הם בני 70...