גילי יקרה כל כך!
גילי יקרה כל כך! אני כותבת לך כאן באופן אישי במיוחד בשבילך. מרגישה צורך להגיד לך תודה. אני מתארת לעצמי שאת ערה למה שמתחולל בפורום. אני לא יודעת אם את ערה לגודל, לעומק ולעוצמה. אני רוצה שתראי, שתדעי שיש עוד שרואים. ולכן כותבת לך את המילים: המשפחה שלנו צמחה מאוד, ומדי יום מצטרפים עוד ועוד אנשים למשפחה הזו. העומקים שאליהם מגיעים התכנים והצמרות אליהן נישאות המילים, מרגשים ומעוררי השראה ונראה לי שהם אלו שמאפשרים לאנשים נוספים להרגיש שייכים. העדינות, הפשטות, הלבביות, האנושיות, המגע האישי, החום, האחווה, החברות, הרוחניות, שלא שוכחת את המגע עם הקרקע, היכולת לקבל ולהכיל כל אחד שנכנס באשר הוא, המנעד העצום של אינדיווידואליות, שמאפשר לכל אחד להיות הוא עצמו, המקום לבטא בחופשיות כל מה שמרגישים, וכל זה קורה אצלנו בבית! כל התכנים האלו שעולים בתוך עולם שאמור להיות קר ומנוקר – האינטרנט, מרגש ומיוחד ואני באופן אישי מרגישה שיש לי זכות גדולה להיות חלק מכל זה. אני מרגישה שלנוכחות שלך באופן אישי, עם כל מה שאת מביאה איתך מאפשר לבית שלנו להיות כזה: המחויבות שלך לעשייה, האכפתיות שבך, העדינות שבך, אהבת האדם שבך, החיוך שבך, ההומור שבך, הקלילות שבך, הלב הרחב שבך, האהבה הקורנת ממך החוצה, החבריות שבך, הנשיות שבך, האנושיות שבך, הרצון ללמוד שלא יודע שובע, הרצון לשתף בידע בנדיבות שופעת, האמאהיות שבך, האצילות שבך, הפגיעות שבך, המנהיגה שבך, האמיצה שבך, הילדה שבך, הרגישה שבך, אשפית הניסוח שבך, המתמידה שבך, ועוד ועוד ועוד שבך, שעולים מכל הודעה שאת משאירה לנו. לא מובן מאליו בשבילי בכלל! אנשים פותחים את ליבם, משתפים, שואלים, עונים. בכל יום כשאני פותחת מחדש את דף הפורום ומגלה שכל העשייה הזו כל כך מתרחבת וצומחת, אני תוהה אם עצרת להגיד לעצמך תודה. אם גילי אומרת תודה לגילי. זה לא חוכמה בשבילי לבוא ולחייך אלייך ולהחליף איתך חיבוק, זה פשוט וקל, את הרי כל כך שם מאפשרת את זה בשבילי, אני מרגישה צורך לעצור ולכתוב דברים מעומק הלב כאלו שהם מעבר למה שקורה בינינו תמיד. אז תודה ושוב תודה ועוד תודה ועוד ועוד. אוהבת מאוד מאוד מאוד! אני.
גילי יקרה כל כך! אני כותבת לך כאן באופן אישי במיוחד בשבילך. מרגישה צורך להגיד לך תודה. אני מתארת לעצמי שאת ערה למה שמתחולל בפורום. אני לא יודעת אם את ערה לגודל, לעומק ולעוצמה. אני רוצה שתראי, שתדעי שיש עוד שרואים. ולכן כותבת לך את המילים: המשפחה שלנו צמחה מאוד, ומדי יום מצטרפים עוד ועוד אנשים למשפחה הזו. העומקים שאליהם מגיעים התכנים והצמרות אליהן נישאות המילים, מרגשים ומעוררי השראה ונראה לי שהם אלו שמאפשרים לאנשים נוספים להרגיש שייכים. העדינות, הפשטות, הלבביות, האנושיות, המגע האישי, החום, האחווה, החברות, הרוחניות, שלא שוכחת את המגע עם הקרקע, היכולת לקבל ולהכיל כל אחד שנכנס באשר הוא, המנעד העצום של אינדיווידואליות, שמאפשר לכל אחד להיות הוא עצמו, המקום לבטא בחופשיות כל מה שמרגישים, וכל זה קורה אצלנו בבית! כל התכנים האלו שעולים בתוך עולם שאמור להיות קר ומנוקר – האינטרנט, מרגש ומיוחד ואני באופן אישי מרגישה שיש לי זכות גדולה להיות חלק מכל זה. אני מרגישה שלנוכחות שלך באופן אישי, עם כל מה שאת מביאה איתך מאפשר לבית שלנו להיות כזה: המחויבות שלך לעשייה, האכפתיות שבך, העדינות שבך, אהבת האדם שבך, החיוך שבך, ההומור שבך, הקלילות שבך, הלב הרחב שבך, האהבה הקורנת ממך החוצה, החבריות שבך, הנשיות שבך, האנושיות שבך, הרצון ללמוד שלא יודע שובע, הרצון לשתף בידע בנדיבות שופעת, האמאהיות שבך, האצילות שבך, הפגיעות שבך, המנהיגה שבך, האמיצה שבך, הילדה שבך, הרגישה שבך, אשפית הניסוח שבך, המתמידה שבך, ועוד ועוד ועוד שבך, שעולים מכל הודעה שאת משאירה לנו. לא מובן מאליו בשבילי בכלל! אנשים פותחים את ליבם, משתפים, שואלים, עונים. בכל יום כשאני פותחת מחדש את דף הפורום ומגלה שכל העשייה הזו כל כך מתרחבת וצומחת, אני תוהה אם עצרת להגיד לעצמך תודה. אם גילי אומרת תודה לגילי. זה לא חוכמה בשבילי לבוא ולחייך אלייך ולהחליף איתך חיבוק, זה פשוט וקל, את הרי כל כך שם מאפשרת את זה בשבילי, אני מרגישה צורך לעצור ולכתוב דברים מעומק הלב כאלו שהם מעבר למה שקורה בינינו תמיד. אז תודה ושוב תודה ועוד תודה ועוד ועוד. אוהבת מאוד מאוד מאוד! אני.
