גיליתי את האמת עליי
סיפרתי פה בעבר על התחנת הדלק שבה אני עובדת .
על כך שאמרו לי עד עכשיו שאני הכי טובה (למרות שלדעתי זה היה תירוץ ) ומנעו ממני לעבוד כמוכרנית בחנות.
כמו כן , הציעו למתדלק שעבד רק חצי שנה ולא עבד יותר טוב ממני הצעה להיות סגן מנהל אך הוא סירב בגלל שאינו מעוניין להתקדם בתחנת דלק , כי זה אחריות נוספת על הראש שלו שעסוק בלימודים.
אותו העובד הרגע עזב וכך גם המנהל שלי שמאוד הערכתי למרות ששמעתי שהוא ומנהל מעליו חושבים שאינני מתאימה לחנות.
המנהל הזה יחסר לי בעבודה. מכל המנהלים שהיו לי עד כה-5 הוא הטוב מכולם. האנושי מכולם שכולם אוהבים.
הסיבה לעזיבתו היא ההרגשה שהוא מנהל אך לא נותנים לו לנהל את התחנה ויש מנהלים מעליו. בערך כמו ההרגשה שלי שלא מעריכים אותי שם.
עכשיו יש מנהל חדש שיש לו משמעת כבדה יותר.
שוחחתי הרגע עם עובדת שפתחה בפניי את האמת. כזכור רשמתי פה שעובדת לשעבר רשמה לי את אותו הרעיון מילה במילה.
אז שהייתי מתוסכלת שלא מקדמים אותי לחנות . היא אמרה לי שהמנהל לא יתן לי לעבוד שם בגלל שאני משדרת להם לקות מסויימת. למרות שהיא שמכירה אותי לא חושבת שאני כזאת אך זה מה שאני משדרת.
אז העובדת ההשנייה לשעבר היום דיברנו על העבודה. האמת שאני מודה לה מקרב לב ששיתפה אותי באמת מהצד שלא הייתי מודעת שפוגע בי בהצלחה.
היא אמרה לי שאז שהייתי בשיחה עם המנהלים בקשר לעבודתי בחנות ונאמר לי "את הכי טובה מכולם" להגיד מה אני באמת חושבת על הצביעות . לא לפחד להביע את רגשותיי ולא לתת לפחד לשתק אותי.
מפה לשם דיברנו למשל עליה שהיא בניגוד אלי שנשארת באותו מקום מהפחד להתקדם פנתה לסופר פארם.
היא סיפרה לי שגם לה היה חוסר ביטחון והנה עברו חודשים והיא מה זה מבסוטית שם.
באותו הרגע כרגיל מתוך הרגלי , מתוך התת מודע עניתי לה "וואלה ?!.. עשית טעיות בהתחלה..?"
המטרה שלי היא לתת לה לספר אך כנראה זה מתפרש בצורה לא יפה : בצורת תמימות שאני מגיבה לדברים נורמליים בהתפעלות .
אבל האמת שככה אני מגיבה שאין לי איך להגיב אחרת . "הוואלה או "באמת" זה כבר בתת מודע שלי ואני עונה מתוך הרגל ולאו דווקה מתוך התפעלות. היא רשמה לי שמצהד אני מקרינה לה הרבה חוסר ביטחון.
שאני בלי זוגיות , תקועה שנים בתחנת דלק ומפחדת לטוס לבד לחו"ל וללמוד .
שאם נניח אנחנו יצאנו בעבר בגיבוש אז לא דיברתי איתם ואם כבר אמרתי משהו אז רק שטויות "מה באמת? אהה וואלה?!.."
כ"שמישהו סיפר משהו נורמלי וידוע את התפלאת שזה יכול להיות ".
האמת שאין לי על מה לדבר ולכן אני מגיבה כמו רובוט וכאילו מתפלאת ממשהו . אולי מבחוץ זה נראה ככה אבל זה רק באופן חלקי באמת. אני מצטערת שזה הרושם שאני עושה והייתי מעוניינת להשתפר בזה. לא נעים לי לגלות שרואים בי מוגבלת , זה ממש פוגע ולא נכון. זה מה שאמרה לי לעשות :
תעשי רשימה של חמישה דברים שמאוד מפריעים לך שאת רוצה לשנות בעצמך ולידם תכתבי תאריך אחרון לשינו את מסוגלת להרבה מעבר למה שאת יודעת שאת יכולה אם רק תנסי גם דברים חדשים אם מכל מה שאמרתי רק תסכימי ולא תתחילי ליישם את עומדת במקום. אם מכל מה שאמרתי את מפחדת להבין את עומדת במקום תאמיני לא שלעמוד במקום כשמסביב כל כך הרבה סימני שאלה זה מפחיד אבל כשמתחילים לענות עליהם אז הדרך מתחילה להיסלל לאט לאט לאט..
כמה טוב לדעת את האמת שניסו להסתיר ממני וטוב שזה נחשף.
אבל כשאני ביום יום אני עדיין מגיבה ככה כמו רובוט , זה מאוד נח לי ואני גם לא רואה בזה משהו חריג. כמה חבל שהסביבה כן.
אם רק הייתה תגובה הולמת יותר שהייתי מתרגלת להבא במקום ה"אהה באמת?! "
יש לכם פתרונות לתגובה אחרת? כשאין לי איך להגיב בחזרה , שאני רוצה להאזין רק למה שהם אומרים. שלי אין דעה משלי.
אני כרגע שוקלת על סדנא למודעת משהו. אותה העובדת לשעבר טוענת ששום סדנא לא תעזור לי אם לא ארצה בשינוי באמת.
שמה שאני צריכה זה יותר טיפול פסיכולוגי. אבל שם זה ממש עבודת נמלים ואני רוצה עבודה עם כלים.
האם סדנה לביטחון וכאלה תעזור לי?
סיפרתי פה בעבר על התחנת הדלק שבה אני עובדת .
על כך שאמרו לי עד עכשיו שאני הכי טובה (למרות שלדעתי זה היה תירוץ ) ומנעו ממני לעבוד כמוכרנית בחנות.
כמו כן , הציעו למתדלק שעבד רק חצי שנה ולא עבד יותר טוב ממני הצעה להיות סגן מנהל אך הוא סירב בגלל שאינו מעוניין להתקדם בתחנת דלק , כי זה אחריות נוספת על הראש שלו שעסוק בלימודים.
אותו העובד הרגע עזב וכך גם המנהל שלי שמאוד הערכתי למרות ששמעתי שהוא ומנהל מעליו חושבים שאינני מתאימה לחנות.
המנהל הזה יחסר לי בעבודה. מכל המנהלים שהיו לי עד כה-5 הוא הטוב מכולם. האנושי מכולם שכולם אוהבים.
הסיבה לעזיבתו היא ההרגשה שהוא מנהל אך לא נותנים לו לנהל את התחנה ויש מנהלים מעליו. בערך כמו ההרגשה שלי שלא מעריכים אותי שם.
עכשיו יש מנהל חדש שיש לו משמעת כבדה יותר.
שוחחתי הרגע עם עובדת שפתחה בפניי את האמת. כזכור רשמתי פה שעובדת לשעבר רשמה לי את אותו הרעיון מילה במילה.
אז שהייתי מתוסכלת שלא מקדמים אותי לחנות . היא אמרה לי שהמנהל לא יתן לי לעבוד שם בגלל שאני משדרת להם לקות מסויימת. למרות שהיא שמכירה אותי לא חושבת שאני כזאת אך זה מה שאני משדרת.
אז העובדת ההשנייה לשעבר היום דיברנו על העבודה. האמת שאני מודה לה מקרב לב ששיתפה אותי באמת מהצד שלא הייתי מודעת שפוגע בי בהצלחה.
היא אמרה לי שאז שהייתי בשיחה עם המנהלים בקשר לעבודתי בחנות ונאמר לי "את הכי טובה מכולם" להגיד מה אני באמת חושבת על הצביעות . לא לפחד להביע את רגשותיי ולא לתת לפחד לשתק אותי.
מפה לשם דיברנו למשל עליה שהיא בניגוד אלי שנשארת באותו מקום מהפחד להתקדם פנתה לסופר פארם.
היא סיפרה לי שגם לה היה חוסר ביטחון והנה עברו חודשים והיא מה זה מבסוטית שם.
באותו הרגע כרגיל מתוך הרגלי , מתוך התת מודע עניתי לה "וואלה ?!.. עשית טעיות בהתחלה..?"
המטרה שלי היא לתת לה לספר אך כנראה זה מתפרש בצורה לא יפה : בצורת תמימות שאני מגיבה לדברים נורמליים בהתפעלות .
אבל האמת שככה אני מגיבה שאין לי איך להגיב אחרת . "הוואלה או "באמת" זה כבר בתת מודע שלי ואני עונה מתוך הרגל ולאו דווקה מתוך התפעלות. היא רשמה לי שמצהד אני מקרינה לה הרבה חוסר ביטחון.
שאני בלי זוגיות , תקועה שנים בתחנת דלק ומפחדת לטוס לבד לחו"ל וללמוד .
שאם נניח אנחנו יצאנו בעבר בגיבוש אז לא דיברתי איתם ואם כבר אמרתי משהו אז רק שטויות "מה באמת? אהה וואלה?!.."
כ"שמישהו סיפר משהו נורמלי וידוע את התפלאת שזה יכול להיות ".
האמת שאין לי על מה לדבר ולכן אני מגיבה כמו רובוט וכאילו מתפלאת ממשהו . אולי מבחוץ זה נראה ככה אבל זה רק באופן חלקי באמת. אני מצטערת שזה הרושם שאני עושה והייתי מעוניינת להשתפר בזה. לא נעים לי לגלות שרואים בי מוגבלת , זה ממש פוגע ולא נכון. זה מה שאמרה לי לעשות :
תעשי רשימה של חמישה דברים שמאוד מפריעים לך שאת רוצה לשנות בעצמך ולידם תכתבי תאריך אחרון לשינו את מסוגלת להרבה מעבר למה שאת יודעת שאת יכולה אם רק תנסי גם דברים חדשים אם מכל מה שאמרתי רק תסכימי ולא תתחילי ליישם את עומדת במקום. אם מכל מה שאמרתי את מפחדת להבין את עומדת במקום תאמיני לא שלעמוד במקום כשמסביב כל כך הרבה סימני שאלה זה מפחיד אבל כשמתחילים לענות עליהם אז הדרך מתחילה להיסלל לאט לאט לאט..
כמה טוב לדעת את האמת שניסו להסתיר ממני וטוב שזה נחשף.
אבל כשאני ביום יום אני עדיין מגיבה ככה כמו רובוט , זה מאוד נח לי ואני גם לא רואה בזה משהו חריג. כמה חבל שהסביבה כן.
אם רק הייתה תגובה הולמת יותר שהייתי מתרגלת להבא במקום ה"אהה באמת?! "
יש לכם פתרונות לתגובה אחרת? כשאין לי איך להגיב בחזרה , שאני רוצה להאזין רק למה שהם אומרים. שלי אין דעה משלי.
אני כרגע שוקלת על סדנא למודעת משהו. אותה העובדת לשעבר טוענת ששום סדנא לא תעזור לי אם לא ארצה בשינוי באמת.
שמה שאני צריכה זה יותר טיפול פסיכולוגי. אבל שם זה ממש עבודת נמלים ואני רוצה עבודה עם כלים.
האם סדנה לביטחון וכאלה תעזור לי?
