גילוי עצמי - תרגיל
באחת ההודעות לברק כתבתי שעלה בי רעיון איך להמחיש את עניין הפיצול לאספקטים ואיך שאנחנו תופסים כל "אספקט" כאובייקט עצמאי (או לכל הפחות לא רואים בפועל את הקשר שלו למכלול)...אז אני מביא את התרגיל הזה כאן. מדובר בתרגיל המחשתי (להבדיל מתיאוריה דה-לוקס לאונה השמאלית למרות שזו יכולה לעשות מטעמים גם ממנו וגם להבדיל מתרגיל מדיטציה) כל מה שצריך זה כמה שניות פנויות ותו לא. סיפור הרקע שלנו הוא כדלקמן: אני ניצוץ של תודעה שנשלח אל עולם לא מוכר במטרה לגלות צורת קיום לא נודעת שנקראת אדם. אנחנו מתחילים בלעשות ריסת (reset) למערכת (לא למחשב
...אני עוצם את העיניים לשתי שניות ופוקח אותם כאילו אני פוקח אותם בפעם הראשונה אי פעם...אני לא יודע כלום על עצמי וכל מה שאני רואה וחווה זו לי הפעם הראשונה. אני רואה שיש עולם מסביבי ושאני מתבונן עליו מתוך איזה "גוף". משהו בחוץ מושך את תשומת הלב שלי והעיניים שלי חוקרות את הסביבה. אני שם לב שהראש שלי זז ימינה ושמאלה בעקבות ה"מבט" ואני מגלה שיש לי ראש ושאני יכול להזיז אותו. בשלב הזה מתחיל לעניין אותי הגוף הזה שאני נמצא בתוכו ואני מפסיק להתעניין בסביבה החיצונית ומפנה את תשומת הלב שלי לחקור את הגוף הזה שאני בתוכו. אני מרים יד ומציב אותה לפני הפנים. אני מתבונן בכף היד שלי, בוחן לרגע את הצורה שלה והופך אותה לשניה לראות גם את גב היד ומסובב חזרה להסתכל על כף היד. בשלב הזה היד נתפסת בעיני כאובייקט אבל אז אני מכווץ לרגע את האצבעות לאגרוף ומרפה ורושם של תחושת היד "מבפנים" חודר להכרה שלי, אני גם רואה אותה וגם חש אותה. אני מגלה שיש לי יד נוספת ומציב אותן אחת ליד השניה . אני רואה שתי ידיים (שני אובייקטים) ואני תוהה איך הן מחוברות או איך הן יכולות להתחבר?...אני תופס יד אחת ביד השניה וממשש קצת ולמרות שהן מרגישות אחת את השניה אני מבין שע"י ללחוץ אותן אחת כלפי השניה אני לא אצליח לחבר ביניהן ,לאחד אותן...אז אני מרחיק אותן אחת מהשניה ופותח את ידי מעט לצדדים ופונה לחוש אותן אבל הפעם מבפנים, את שתי הידים בו זמנית. תוך כמה שניות אני חש את שתי הידיים לכל אורכן ומגלה שהן מחוברות דרך החלק המרכזי של הגוף שלי, החזה והגב. כבר לא מעניינת אותי התמונה שמתקבלת דרך העיניים והעולם החיצוני ותשומת הלב שלי נתונה ונפתחת לתחושה ולחווית הגוף. אני ממשיך לשמור על התחושה של שתי הידיים לכמה שניות ודי מהר מצתרפים ל"תמונה" (התחושה) גם חלק הגוף התחתון שלי, שתי הרגליים והראש. אני מנסה לא ללכת לאיבוד ע"י מתן תשומת לב לחלק אחד ושומר על התחושה של כל הגוף שלי בבת אחת לכמה שניות באופן רפוי ובלי מתח. אפשר בשלב הזה לעמוד ולהכנס לתנוחה כמו בציור המפורסם של האדם של לאונרדו דה וינצי...והתמונה הזאת שלי כאדם בעל חמש "קצוות" מתבהרת ומתעוררת לחיים. אמנם אני חווה את הגוף שלי באופן חלקי ולא חי אותו במלואו אבל תמונה מסויימת של הכלליות של עצמי חודרת להכרה ואחרי מספר שניות אני מרפה וחוזר לעיסוקי והתרגיל הסתיים.
באחת ההודעות לברק כתבתי שעלה בי רעיון איך להמחיש את עניין הפיצול לאספקטים ואיך שאנחנו תופסים כל "אספקט" כאובייקט עצמאי (או לכל הפחות לא רואים בפועל את הקשר שלו למכלול)...אז אני מביא את התרגיל הזה כאן. מדובר בתרגיל המחשתי (להבדיל מתיאוריה דה-לוקס לאונה השמאלית למרות שזו יכולה לעשות מטעמים גם ממנו וגם להבדיל מתרגיל מדיטציה) כל מה שצריך זה כמה שניות פנויות ותו לא. סיפור הרקע שלנו הוא כדלקמן: אני ניצוץ של תודעה שנשלח אל עולם לא מוכר במטרה לגלות צורת קיום לא נודעת שנקראת אדם. אנחנו מתחילים בלעשות ריסת (reset) למערכת (לא למחשב
...אני עוצם את העיניים לשתי שניות ופוקח אותם כאילו אני פוקח אותם בפעם הראשונה אי פעם...אני לא יודע כלום על עצמי וכל מה שאני רואה וחווה זו לי הפעם הראשונה. אני רואה שיש עולם מסביבי ושאני מתבונן עליו מתוך איזה "גוף". משהו בחוץ מושך את תשומת הלב שלי והעיניים שלי חוקרות את הסביבה. אני שם לב שהראש שלי זז ימינה ושמאלה בעקבות ה"מבט" ואני מגלה שיש לי ראש ושאני יכול להזיז אותו. בשלב הזה מתחיל לעניין אותי הגוף הזה שאני נמצא בתוכו ואני מפסיק להתעניין בסביבה החיצונית ומפנה את תשומת הלב שלי לחקור את הגוף הזה שאני בתוכו. אני מרים יד ומציב אותה לפני הפנים. אני מתבונן בכף היד שלי, בוחן לרגע את הצורה שלה והופך אותה לשניה לראות גם את גב היד ומסובב חזרה להסתכל על כף היד. בשלב הזה היד נתפסת בעיני כאובייקט אבל אז אני מכווץ לרגע את האצבעות לאגרוף ומרפה ורושם של תחושת היד "מבפנים" חודר להכרה שלי, אני גם רואה אותה וגם חש אותה. אני מגלה שיש לי יד נוספת ומציב אותן אחת ליד השניה . אני רואה שתי ידיים (שני אובייקטים) ואני תוהה איך הן מחוברות או איך הן יכולות להתחבר?...אני תופס יד אחת ביד השניה וממשש קצת ולמרות שהן מרגישות אחת את השניה אני מבין שע"י ללחוץ אותן אחת כלפי השניה אני לא אצליח לחבר ביניהן ,לאחד אותן...אז אני מרחיק אותן אחת מהשניה ופותח את ידי מעט לצדדים ופונה לחוש אותן אבל הפעם מבפנים, את שתי הידים בו זמנית. תוך כמה שניות אני חש את שתי הידיים לכל אורכן ומגלה שהן מחוברות דרך החלק המרכזי של הגוף שלי, החזה והגב. כבר לא מעניינת אותי התמונה שמתקבלת דרך העיניים והעולם החיצוני ותשומת הלב שלי נתונה ונפתחת לתחושה ולחווית הגוף. אני ממשיך לשמור על התחושה של שתי הידיים לכמה שניות ודי מהר מצתרפים ל"תמונה" (התחושה) גם חלק הגוף התחתון שלי, שתי הרגליים והראש. אני מנסה לא ללכת לאיבוד ע"י מתן תשומת לב לחלק אחד ושומר על התחושה של כל הגוף שלי בבת אחת לכמה שניות באופן רפוי ובלי מתח. אפשר בשלב הזה לעמוד ולהכנס לתנוחה כמו בציור המפורסם של האדם של לאונרדו דה וינצי...והתמונה הזאת שלי כאדם בעל חמש "קצוות" מתבהרת ומתעוררת לחיים. אמנם אני חווה את הגוף שלי באופן חלקי ולא חי אותו במלואו אבל תמונה מסויימת של הכלליות של עצמי חודרת להכרה ואחרי מספר שניות אני מרפה וחוזר לעיסוקי והתרגיל הסתיים.
