גילוי וחיטוי בלשון
- פותח הנושא פוסטמה פרובנציאלית
- פורסם בתאריך
אכן מעניין
אבל לוקה בחוסר ידע לגבי זרמים שונים בבלשנות. לא כל הזרמים מחפשים ותרים אחר "חוקי השפה" - יש זרמים (אני מודה, פחות מוכרים במגזר הלא אקדמי) שמחפשים להבין את תהליכי השינוי דווקא. הסיבה שהזרמים הללו פחות מוכרים היא שרוב האנשים נחשפים לראשונה ללשון ולחוקי השפה בבית הספר, שם מלמדים לשון דרך החוקים ולא דרך תהליכי השינוי בשפה. יש גבול עד כמה אפשר לבלבל את הנוער שרק רוצה לעבור בחינה. סיבה נוספת ש"חוקי השפה" עדיין נחקרים במרץ ועדיין יש להם תוקף אקדמי הוא שכל אותם אנשים שבתיכון נחשפו ללשון ומשהו מסתדר להם בפיקס (כלומר, הם באמת הבינו מה קורה שם בסבך החוקים it made sense to them )- הם אלו שמגיעים לאוניברסיטה עם רצון להמשיך להעמיק משהו שמראש יושב להם טוב בהבנה... שזה לגיטימי לאללה - אבל באקדמיה יש גם את אלו שהגיעו בגלל שלא נראים להם החוקים הללו והם משוכנעים שיש "משהו אחר" או "נוסף" שפועל בשטח... ושניהם צודקים ולשניהם יש - תודה לאל - מקום. היה לנו פה דיון לא מזמן על משהו דומה... נדמה לי שאז סיפרתי לכם קצת על "סמיוטיקה" ועל בלשנות שלא מעניין אותה החוק לכשעצמו אלא הסימן התקשורתי והמסר. אבי אבות סוג הזה של בלשנות הוא פרדיננד דה-ססור, אבל את הפיתוח היותר מודרני של "בלשנות אנתרופולוגית" כזו אפשר לייחס ל-William Diver מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק שעשה חיבור בין ההגדרה של "שפה" לבין הגורם האנושי - זה שמתשמש או מתפעל את השפה ביום יום. דייבר מדבר על היעילות האינהרנטית והיצירתיות של הגורם האנושי, כמו גם על השאיפה להשיג מקסימום תקשורת במינימום מאמץ. לאורך כל השנים ולרוחב כל השפות רואים איך אותו גורם אנושי ואת אותה שאיפה למינימום מאמץ גורמים לקריסה של מערכות בשפה שאינן יעילות עוד או קשות לביצוע והן נעלמות לבלי שוב - לפעמים תחתן מופיע חוק חדש ולפעמים לא - ואז נשארים עם חוק עקר שבפועל כבר לא ממש משרת את האוכלוסייה המשתמשת בשפה... אבל לומדים אותו בביה"ס. אני מאוד מעריכה אנשים שהשפה חשובה להם עד כדי כך שישבו ויכתבו מאמרים באינטרנט או הגיגים... אבל בכל זאת - התקדמנו קצת ויש ביסוס אקדמי לחלק גדול מהטיעונים שהועלו שם, שלא לדבר על טיעונים רבים שלא הועלו. אבל ככה זה עם שפה - לדוברי שפת אם תמיד יש את תחושת הבטן ואת הידע הפנימי הלא מבוסס שמאוד תקף בעיניהם... והם במובן מסויים צודקים, רק שאם באמת רוצים לתת תוקף לתחושות הבטן צריך לנסח שאלה או סוגייה ולחקור עם נתוני. אוף כמה כתבתי!
אבל לוקה בחוסר ידע לגבי זרמים שונים בבלשנות. לא כל הזרמים מחפשים ותרים אחר "חוקי השפה" - יש זרמים (אני מודה, פחות מוכרים במגזר הלא אקדמי) שמחפשים להבין את תהליכי השינוי דווקא. הסיבה שהזרמים הללו פחות מוכרים היא שרוב האנשים נחשפים לראשונה ללשון ולחוקי השפה בבית הספר, שם מלמדים לשון דרך החוקים ולא דרך תהליכי השינוי בשפה. יש גבול עד כמה אפשר לבלבל את הנוער שרק רוצה לעבור בחינה. סיבה נוספת ש"חוקי השפה" עדיין נחקרים במרץ ועדיין יש להם תוקף אקדמי הוא שכל אותם אנשים שבתיכון נחשפו ללשון ומשהו מסתדר להם בפיקס (כלומר, הם באמת הבינו מה קורה שם בסבך החוקים it made sense to them )- הם אלו שמגיעים לאוניברסיטה עם רצון להמשיך להעמיק משהו שמראש יושב להם טוב בהבנה... שזה לגיטימי לאללה - אבל באקדמיה יש גם את אלו שהגיעו בגלל שלא נראים להם החוקים הללו והם משוכנעים שיש "משהו אחר" או "נוסף" שפועל בשטח... ושניהם צודקים ולשניהם יש - תודה לאל - מקום. היה לנו פה דיון לא מזמן על משהו דומה... נדמה לי שאז סיפרתי לכם קצת על "סמיוטיקה" ועל בלשנות שלא מעניין אותה החוק לכשעצמו אלא הסימן התקשורתי והמסר. אבי אבות סוג הזה של בלשנות הוא פרדיננד דה-ססור, אבל את הפיתוח היותר מודרני של "בלשנות אנתרופולוגית" כזו אפשר לייחס ל-William Diver מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק שעשה חיבור בין ההגדרה של "שפה" לבין הגורם האנושי - זה שמתשמש או מתפעל את השפה ביום יום. דייבר מדבר על היעילות האינהרנטית והיצירתיות של הגורם האנושי, כמו גם על השאיפה להשיג מקסימום תקשורת במינימום מאמץ. לאורך כל השנים ולרוחב כל השפות רואים איך אותו גורם אנושי ואת אותה שאיפה למינימום מאמץ גורמים לקריסה של מערכות בשפה שאינן יעילות עוד או קשות לביצוע והן נעלמות לבלי שוב - לפעמים תחתן מופיע חוק חדש ולפעמים לא - ואז נשארים עם חוק עקר שבפועל כבר לא ממש משרת את האוכלוסייה המשתמשת בשפה... אבל לומדים אותו בביה"ס. אני מאוד מעריכה אנשים שהשפה חשובה להם עד כדי כך שישבו ויכתבו מאמרים באינטרנט או הגיגים... אבל בכל זאת - התקדמנו קצת ויש ביסוס אקדמי לחלק גדול מהטיעונים שהועלו שם, שלא לדבר על טיעונים רבים שלא הועלו. אבל ככה זה עם שפה - לדוברי שפת אם תמיד יש את תחושת הבטן ואת הידע הפנימי הלא מבוסס שמאוד תקף בעיניהם... והם במובן מסויים צודקים, רק שאם באמת רוצים לתת תוקף לתחושות הבטן צריך לנסח שאלה או סוגייה ולחקור עם נתוני. אוף כמה כתבתי!
shellyland
New member
הנה דרך לכתוב פחות:
במקום כל אותם אנשים שבתיכון נחשפו ללשון ומשהו מסתדר להם בפיקס היית יכולה לכתוב פשוט עידן
במקום כל אותם אנשים שבתיכון נחשפו ללשון ומשהו מסתדר להם בפיקס היית יכולה לכתוב פשוט עידן
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.