גילוי דעת
אתמול לפני שנה בדיוק נרצח בין דודי היקר יוסי בידי מרצחים בני עוולה בפיגוע ירי ביהודה ושומרון. יוסי ז"ל חובש בסיירת צנחנים בן 21 במותו. אתמול חל יום השואה הבינלאומי. אתמול בחר העם הפלסטיני ברוב גורף בהשמדת העם הישראלי . אין בי יכולת לעלות על הכתב את התחושה של כאב, עצבות וכעס שחשתי אתמול. אני מנסה להתמודד ,להתנהג כרגיל ,לנחם , לחזק אבל בפנים מתחוללת סערה. אני כועס כועס כועס אתמול הייתי בעצרת שנערכה לכבודו בפלס"ר. ראיתי ילד. ראיתי חיוך. ראיתי עיניים נוצצות. ראיתי בו את החיים . לרגע הוא חזר אלנו בתמונה.בסרטון . והמבט כאילו אומר לנו "חברה אל תדאגו אני בסדר" או כמו שתמיד אמר "אסור לשכוח :מפתחות של הרכב ,פלאפון וחברים". וכשנדלק האור ראיתי . ראיתי כאב ,ראיתי דמעות ,ראיתי משפחתי היקרה-אנשים חיים ללא נשמה. חזרתי לביתי ובחדשות עדכונים על בחירתו של העם הפלסטיני בחמ"ס, ואני כל כך כועס. אני מנסה לחשוב בצורה הגיונית, לסלק את הרגש ,לנתח . חוזר אחורה בזמן לתקופת רבין,פרס ,נתניהו ,ברק ,שרון .ומגיע למסקנה בלתי נמנעת: בכל זמן שבו דיברנו על רצון לשלום, החזר שטחים, יחסיי שכנות טובה עם "אחינו" בשטחים, זכינו לגמול בדמות פיגועים והסתה הן על ידי הפלסטינים והן על ידי ח"כ ערביי ישראל. בכל פעם שפעלנו מתוך כוח. חיסול ממוקד, חומת מגן .קיבלנו שקט שאפשר צמיחה כלכלית. העם הפלסטיני בחר ברוב מוחלט, בבחירות דמוקרטיות, בחיסול מדינת ישראל. אנו חייבים להפסיק לחלום על השלום כי אולי לא הגיע העת. אנו נמצאים בבעיה קיומית וחייבים להגן על בתינו. השואה לא תחזור
אתמול לפני שנה בדיוק נרצח בין דודי היקר יוסי בידי מרצחים בני עוולה בפיגוע ירי ביהודה ושומרון. יוסי ז"ל חובש בסיירת צנחנים בן 21 במותו. אתמול חל יום השואה הבינלאומי. אתמול בחר העם הפלסטיני ברוב גורף בהשמדת העם הישראלי . אין בי יכולת לעלות על הכתב את התחושה של כאב, עצבות וכעס שחשתי אתמול. אני מנסה להתמודד ,להתנהג כרגיל ,לנחם , לחזק אבל בפנים מתחוללת סערה. אני כועס כועס כועס אתמול הייתי בעצרת שנערכה לכבודו בפלס"ר. ראיתי ילד. ראיתי חיוך. ראיתי עיניים נוצצות. ראיתי בו את החיים . לרגע הוא חזר אלנו בתמונה.בסרטון . והמבט כאילו אומר לנו "חברה אל תדאגו אני בסדר" או כמו שתמיד אמר "אסור לשכוח :מפתחות של הרכב ,פלאפון וחברים". וכשנדלק האור ראיתי . ראיתי כאב ,ראיתי דמעות ,ראיתי משפחתי היקרה-אנשים חיים ללא נשמה. חזרתי לביתי ובחדשות עדכונים על בחירתו של העם הפלסטיני בחמ"ס, ואני כל כך כועס. אני מנסה לחשוב בצורה הגיונית, לסלק את הרגש ,לנתח . חוזר אחורה בזמן לתקופת רבין,פרס ,נתניהו ,ברק ,שרון .ומגיע למסקנה בלתי נמנעת: בכל זמן שבו דיברנו על רצון לשלום, החזר שטחים, יחסיי שכנות טובה עם "אחינו" בשטחים, זכינו לגמול בדמות פיגועים והסתה הן על ידי הפלסטינים והן על ידי ח"כ ערביי ישראל. בכל פעם שפעלנו מתוך כוח. חיסול ממוקד, חומת מגן .קיבלנו שקט שאפשר צמיחה כלכלית. העם הפלסטיני בחר ברוב מוחלט, בבחירות דמוקרטיות, בחיסול מדינת ישראל. אנו חייבים להפסיק לחלום על השלום כי אולי לא הגיע העת. אנו נמצאים בבעיה קיומית וחייבים להגן על בתינו. השואה לא תחזור
