גילוי דעת../images/Emo141.gif
הגעתי לידי החלטה שמיציתי את פרק הסייברדייטים בחיי. במהלך כשמונה חודשים בהם אני משתמש באינטרנט כאמצעי להרחבת טווח המגע שלי עם בנות המין השני, יצאתי לכ-15 סייברדייטים (היו גם אחרים בודדים- אותם נכנה כקונבנציונליים). אני אשקר אם אומר שכולם היו אסון מאחר והתנסיתי בידידות חדשה ואפילו הייתה הצלחה(?) שהובילה לקשר זוגי שנמשך כחודשיים (אך זה לא היה ממש זה- והקשר דעך לאפלה). אבל היו גם היתר- הרוב! אולי יש אנשים שהם יותר טולרנטיים ומוכנים לסבול מניפולציות של אחרים, או לחילופין הם ממילא אינם בעלי ציפיות מאחיהם בני האדם, אך לא כך אני. אני פשוט לא נהנה להיות קורבן לתרמיות קטנות ועלובות או קורבן לניסיונות מניפולטיביים קטנים. וזה היה אופיים של אותם דייטים אחרים- ניסיונות לשכנע אותי להתחייב לרכוש סחורה שכלל אינה קיימת ברשותו של המוכר, או ניסיונות לגרור אותי למחויבויות שאין לי עניין (בודאי שלא מידי) להיבלע לתוכן. בימים האחרונים ניסיתי להחליט ביני לבין עצמי את הסיבות שהובילו לדינמיקה הלקויה הקיימת בסייברדייטים (לפחות באותם אלו בהם אני התנסיתי)... תחילה ייחסתי את האשם בי- להעדר היכולת שלי לסנן ולאתר את הראויות. אבל אם אהיה כן והוגן עם עצמי, אני הפעלתי במרבית המקרים מידה טובה של שיקול דעת, תחת האילוץ של הוגנות כלפי האחרת (מתן ההזדמנות אל מעבר לשיחת הטלפון גם אם כבר בשלב זה החל לצוץ אצלי קצה של ספק). מכאן המשכתי למסקנה שאולי הבעיה היא בחומר האנושי שזמין במדיה- גם את האפשרות הזו אני דוחה, לפחות כאמירה טוטלית. המסקנה הסופית שלי בעניין היא שהבעיה במדיה עצמה- נכנה זאת כאשליית הזמינות האין סופית... ואני אסביר: אני מנחש שאולי בני ה 25+ שביניכם יזכרו אולי תשדיר שרות של בזק עוד מימי העידן הטוטליטרי של הערוץ הראשון- בתשדיר השרות שנועד להגן על טלפונים ציבוריים מפני ונדליזם, מופיע ארס טיפוסי שבסיום שיחת טלפון עם חברתו, הוא פורק את זעמו על הטלפון הציבורי שזה עתה שימש אותו, אך לא לפני שהוא זועק לעבר חברתו מצדו השני של הקו "לא נורא! יש עוד אלף כמוך!" "לא נורא! יש עוד אלף כמוך!"... האומנם??? מקור האשליה הוא באמונה בנגישות לשפע של בחורות שמצטיירות מבריקות, מצחיקות, יפות... או לחילופין עשרות רבות של גברים שהם ללא ספק נסיכים על סוס לבן וחלומה הרטוב של כל אישה. ... המדיה הפלאית מאפשרת לכל אחד או אחת מאתנו להושיט יד ולקחת את אשת\גבר החלומות שלו\שלה... אבל... זו רק אשליה. זו אשליה מהסיבה הפשוטה- הניסיון לשרוד בתוך המאבק, בכדי להצליח לשבות את עיניהם של בני המין השני המרפרפים באינסוף פרופילים של אחרים המתחרים בהם, מוביל לכך שלא מעטים בוחרים למכור מעבר לכפי שיש ביכולתם לספק. בכך נבנית האשליה שמקורה הוא באינפלציה של גובה, אינטליגנציה, יופי, חוש-הומור... או סתם הסתרת מידע (לפחות לבינתיים) והאשליה הזו מציבה שתי מכשלות לקשר: 1. לעיתים היא פועלת על האחר שמוצא עצמו מרומה כשהוא פוגש פנים מול פנים את בחירתו (וזה לא ממש עושה לי טוב לבוא ולומר לאחרת "אני לא מעוניין- את לא מה שאת סיפרת") 2. גם במידה והפגישה אינה מביאה עמה אכזבה מידית, הנכונות של המשתתפים לנסות ללמוד את האחר היא לעיתים עלובה מאחר וברקע יושבים הספיקות ש "אולי זה נכון יותר לנסות ולפגוש את אותו אחד שמצטייר מהפרופיל כבהירה\כהה יותר, נמוך\גבוה יותר, משעשע יותר חכם יותר..." ברגע שמופיע ספק ולו הקטן לגבי האדם היושב ממול, יש אמונה בפריבילגיה שניתן פשוט לוותר עליו ולעבור הלאה, הרי ממילא יש עוד אלף כמוהו... וכמוני... כמוני יש רק אחד... והידידות הרבות שרכשתי במהלך חיי- כל אחת ואחת מהן היא מיוחדת... וכך הוא גם לגבי אותה אחת שחולפת מולי בקמפוס\רחוב\סופרמרקט, מבטינו מצטלבים ואנחנו מחליפים חיוכים- כמוה יש גם כן רק אחת. על שכמותנו לא ניתן למהר ולוותר
הגעתי לידי החלטה שמיציתי את פרק הסייברדייטים בחיי. במהלך כשמונה חודשים בהם אני משתמש באינטרנט כאמצעי להרחבת טווח המגע שלי עם בנות המין השני, יצאתי לכ-15 סייברדייטים (היו גם אחרים בודדים- אותם נכנה כקונבנציונליים). אני אשקר אם אומר שכולם היו אסון מאחר והתנסיתי בידידות חדשה ואפילו הייתה הצלחה(?) שהובילה לקשר זוגי שנמשך כחודשיים (אך זה לא היה ממש זה- והקשר דעך לאפלה). אבל היו גם היתר- הרוב! אולי יש אנשים שהם יותר טולרנטיים ומוכנים לסבול מניפולציות של אחרים, או לחילופין הם ממילא אינם בעלי ציפיות מאחיהם בני האדם, אך לא כך אני. אני פשוט לא נהנה להיות קורבן לתרמיות קטנות ועלובות או קורבן לניסיונות מניפולטיביים קטנים. וזה היה אופיים של אותם דייטים אחרים- ניסיונות לשכנע אותי להתחייב לרכוש סחורה שכלל אינה קיימת ברשותו של המוכר, או ניסיונות לגרור אותי למחויבויות שאין לי עניין (בודאי שלא מידי) להיבלע לתוכן. בימים האחרונים ניסיתי להחליט ביני לבין עצמי את הסיבות שהובילו לדינמיקה הלקויה הקיימת בסייברדייטים (לפחות באותם אלו בהם אני התנסיתי)... תחילה ייחסתי את האשם בי- להעדר היכולת שלי לסנן ולאתר את הראויות. אבל אם אהיה כן והוגן עם עצמי, אני הפעלתי במרבית המקרים מידה טובה של שיקול דעת, תחת האילוץ של הוגנות כלפי האחרת (מתן ההזדמנות אל מעבר לשיחת הטלפון גם אם כבר בשלב זה החל לצוץ אצלי קצה של ספק). מכאן המשכתי למסקנה שאולי הבעיה היא בחומר האנושי שזמין במדיה- גם את האפשרות הזו אני דוחה, לפחות כאמירה טוטלית. המסקנה הסופית שלי בעניין היא שהבעיה במדיה עצמה- נכנה זאת כאשליית הזמינות האין סופית... ואני אסביר: אני מנחש שאולי בני ה 25+ שביניכם יזכרו אולי תשדיר שרות של בזק עוד מימי העידן הטוטליטרי של הערוץ הראשון- בתשדיר השרות שנועד להגן על טלפונים ציבוריים מפני ונדליזם, מופיע ארס טיפוסי שבסיום שיחת טלפון עם חברתו, הוא פורק את זעמו על הטלפון הציבורי שזה עתה שימש אותו, אך לא לפני שהוא זועק לעבר חברתו מצדו השני של הקו "לא נורא! יש עוד אלף כמוך!" "לא נורא! יש עוד אלף כמוך!"... האומנם??? מקור האשליה הוא באמונה בנגישות לשפע של בחורות שמצטיירות מבריקות, מצחיקות, יפות... או לחילופין עשרות רבות של גברים שהם ללא ספק נסיכים על סוס לבן וחלומה הרטוב של כל אישה. ... המדיה הפלאית מאפשרת לכל אחד או אחת מאתנו להושיט יד ולקחת את אשת\גבר החלומות שלו\שלה... אבל... זו רק אשליה. זו אשליה מהסיבה הפשוטה- הניסיון לשרוד בתוך המאבק, בכדי להצליח לשבות את עיניהם של בני המין השני המרפרפים באינסוף פרופילים של אחרים המתחרים בהם, מוביל לכך שלא מעטים בוחרים למכור מעבר לכפי שיש ביכולתם לספק. בכך נבנית האשליה שמקורה הוא באינפלציה של גובה, אינטליגנציה, יופי, חוש-הומור... או סתם הסתרת מידע (לפחות לבינתיים) והאשליה הזו מציבה שתי מכשלות לקשר: 1. לעיתים היא פועלת על האחר שמוצא עצמו מרומה כשהוא פוגש פנים מול פנים את בחירתו (וזה לא ממש עושה לי טוב לבוא ולומר לאחרת "אני לא מעוניין- את לא מה שאת סיפרת") 2. גם במידה והפגישה אינה מביאה עמה אכזבה מידית, הנכונות של המשתתפים לנסות ללמוד את האחר היא לעיתים עלובה מאחר וברקע יושבים הספיקות ש "אולי זה נכון יותר לנסות ולפגוש את אותו אחד שמצטייר מהפרופיל כבהירה\כהה יותר, נמוך\גבוה יותר, משעשע יותר חכם יותר..." ברגע שמופיע ספק ולו הקטן לגבי האדם היושב ממול, יש אמונה בפריבילגיה שניתן פשוט לוותר עליו ולעבור הלאה, הרי ממילא יש עוד אלף כמוהו... וכמוני... כמוני יש רק אחד... והידידות הרבות שרכשתי במהלך חיי- כל אחת ואחת מהן היא מיוחדת... וכך הוא גם לגבי אותה אחת שחולפת מולי בקמפוס\רחוב\סופרמרקט, מבטינו מצטלבים ואנחנו מחליפים חיוכים- כמוה יש גם כן רק אחת. על שכמותנו לא ניתן למהר ולוותר
(שולם שולם לעולם....)
