מתוסכלת ממש
New member
גילוי בגידה
היי אני לא יודעת אם זה המקום, אבל בכל זאת. אני כמעט בטוחה שאמא שלי בוגדת באבא שלי. אני גם יודעת עם מי. בחצי שנה האחרונה היא מאוד רזתה והיא ניראת עכשיו ממש טוב, והיא מרגישה טוב עם הגוף שלה, אני חושבת שזו אחת הסיבות שהיא עושה את זה. אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל אבל יש כל כך הרבה דברים שהשתנו בה לאחרונה, אני חושבת שהיא נכנסה למשבר גיל ה40-50 ביג טיים. היום, היא בקושי אוכלת, ממש כמו ילדה. היא ממש לא מרוכזת במה שקורה סביבה, היא יכולה להתחיל לדבר איתי על משהו ומיד לקפוץ לנושא אחר מבלי לשמוע את התשובה שלי על הנושא הקודם. היא לא משחררת את הנייד שלה, כל הזמן בSMS , היא מוחקת את הSMS, באופן קבוע. אם הנייד לא ביד שלה והוא איפשהו בבית היא נטרפת מזה ועוזבת הכל רק כדי למצוא אותו. היא חזרה להיות חברה טובה של איזו חברה מהעבר. אני בספק אם כל הפגישות איתה הן באמת איתה ולא איתו. היא מדברת לאבא שלי בצורה דוחה. כל מילה הכי קטנה שהוא מוציא מהפה היא מרימה עליו את הקול בעצבים. כל עבודות הבית השונות שהיא עשתה בד"כ, נעשות כדרך אגב, ולא תמיד. לא שאני לא עוזרת, אבל אני מרגישה שהכל הופך להיות רופף. מצאתי מכתב שכתב לה אותו בחור. אני בכוונה אומרת בחור כי הוא צעיר ממנה ב10 שנים לפחות. נשוי עם ילדים גם כן. מהישוב שלנו. הבעיה במשפחה שלנו היא שאף אחד לא מדבר. דרך ההתמודדות של אמא שלי היא לעשות ברוגז. מיד. דרך ההתמודדות של אבא שלי היא להבליג. על הכל. אני לצערי אימצתי את שתי דרכי ההתמודדות האלו, והבלגתי בחצי שנה האחרונה עד שעכשיו אני מרגישה שזה ממש חונק אותי, ולאט לאט אני מתחילה לעשות ברוגז והיא לא כ"כ מבינה למה. היא שואלת אותי בזמנים הכי לא מתאימים לשיחה- למשל בבוקר כשאני ממהרת לעבודה "אני לא מבינה, מה את לא סובלת אותי??" מה היא מצפה שאני אענה לה? אני אוהבת אותה מאוד אני פשוט מאוד מאוד מאוד כועסת ומאוכזבת. אם אני חושבת על זה אני אולי מבינה מאיפה בא הצורך בבגידה. אבל אני לא חושבת שאני אמורה לדעת את זה. אחיי אחיותי ואני לא אמורים להרגיש בזה. זה לא פייר. אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני חושבת אולי לכתוב לה מכתב כי מעבר לעניין של הבגידה אני באמת דואגת לה ההתנהגות שלה ממש התדרדרה בתקופה הזו, ואני מרגישה שאני לא מכירה אותה כלל.
היי אני לא יודעת אם זה המקום, אבל בכל זאת. אני כמעט בטוחה שאמא שלי בוגדת באבא שלי. אני גם יודעת עם מי. בחצי שנה האחרונה היא מאוד רזתה והיא ניראת עכשיו ממש טוב, והיא מרגישה טוב עם הגוף שלה, אני חושבת שזו אחת הסיבות שהיא עושה את זה. אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל אבל יש כל כך הרבה דברים שהשתנו בה לאחרונה, אני חושבת שהיא נכנסה למשבר גיל ה40-50 ביג טיים. היום, היא בקושי אוכלת, ממש כמו ילדה. היא ממש לא מרוכזת במה שקורה סביבה, היא יכולה להתחיל לדבר איתי על משהו ומיד לקפוץ לנושא אחר מבלי לשמוע את התשובה שלי על הנושא הקודם. היא לא משחררת את הנייד שלה, כל הזמן בSMS , היא מוחקת את הSMS, באופן קבוע. אם הנייד לא ביד שלה והוא איפשהו בבית היא נטרפת מזה ועוזבת הכל רק כדי למצוא אותו. היא חזרה להיות חברה טובה של איזו חברה מהעבר. אני בספק אם כל הפגישות איתה הן באמת איתה ולא איתו. היא מדברת לאבא שלי בצורה דוחה. כל מילה הכי קטנה שהוא מוציא מהפה היא מרימה עליו את הקול בעצבים. כל עבודות הבית השונות שהיא עשתה בד"כ, נעשות כדרך אגב, ולא תמיד. לא שאני לא עוזרת, אבל אני מרגישה שהכל הופך להיות רופף. מצאתי מכתב שכתב לה אותו בחור. אני בכוונה אומרת בחור כי הוא צעיר ממנה ב10 שנים לפחות. נשוי עם ילדים גם כן. מהישוב שלנו. הבעיה במשפחה שלנו היא שאף אחד לא מדבר. דרך ההתמודדות של אמא שלי היא לעשות ברוגז. מיד. דרך ההתמודדות של אבא שלי היא להבליג. על הכל. אני לצערי אימצתי את שתי דרכי ההתמודדות האלו, והבלגתי בחצי שנה האחרונה עד שעכשיו אני מרגישה שזה ממש חונק אותי, ולאט לאט אני מתחילה לעשות ברוגז והיא לא כ"כ מבינה למה. היא שואלת אותי בזמנים הכי לא מתאימים לשיחה- למשל בבוקר כשאני ממהרת לעבודה "אני לא מבינה, מה את לא סובלת אותי??" מה היא מצפה שאני אענה לה? אני אוהבת אותה מאוד אני פשוט מאוד מאוד מאוד כועסת ומאוכזבת. אם אני חושבת על זה אני אולי מבינה מאיפה בא הצורך בבגידה. אבל אני לא חושבת שאני אמורה לדעת את זה. אחיי אחיותי ואני לא אמורים להרגיש בזה. זה לא פייר. אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם זה. אני חושבת אולי לכתוב לה מכתב כי מעבר לעניין של הבגידה אני באמת דואגת לה ההתנהגות שלה ממש התדרדרה בתקופה הזו, ואני מרגישה שאני לא מכירה אותה כלל.