c o h e n 8
New member
גילוי אישי
סתם רציתי לשתף.... כבר תקופה ארוכה שמציקה לי תופעה שנקראת OCD אני לא יודע אם כולם מכירים אבל מדובר בבעיה נפשית שכזאת שגורמת לך להיות יותר פרנואיד ממה שנורמלי להיות. עם התחושה הזאת עם זמן מתלווה תחושה מדגדגת של דיכאון קל...בכל אופן זה ההסבר שלי לOCD בטוח יהיו כאלה שיוכלו לתאר זאת אחרת... לפעמים...אין עם מי לדבר על זה כי לא בטוחים שיוכלו לעזור ואז אני מרגיש שהקרקע מתחתיי קורסת ואני אחרייה, אתם קוראים את זה ואני חושב לעצמי: "מה כבר מי שקורא זאת כאן יוכל לעזור או להבין ?" אבל לפעמים קל יותר לשתף אנשים במה שמפריע לך דווקא כאלה שלא קרובים אלייך ביום יום ואולי חשבתי שרק להוציא את זה החוצה יוכל קצת לעזור לי...אולי. וכרגיל שמיטב המסורת כתבתי משהו שמתאר קצת את התחושות שלי כאשר אני נופל לבאר ללא תחתית הזאת שבשבילי נקראת OCD לראות פנים עצובות ולבכות שמישהו כל כך קרוב עוזב, ואתה בדיוק חושב, אל מה תקום מחר בבוקר למציאות או חלום שיימשך לו מהיום? כל אחד מוצא לו רגע של נחמה אבל אתה מתקשה, מנסה לשכוח מהרעש שמקיף בבהלה אז עוד כדור ועוד גלולה שהבטיחו שתעזור ואתה עצמך אולי יותר גרוע מחשבת בטח שלא רצית ככה לגמור מכור לדיכאון של יום יום מחפש ריגושים של רגע שאבד לך פתאום והנה אתה שוב במיטה, לבד מוקף בחשכה שכבר מזמן לא מגלה הבנה לך או לפחדייך, לך ולכתבייך, מוכנה רק ללטף את מי שהיית אז עוד שיר כתבת, ובעצם למה? הרי אף אחד לא רואה כבר כמה רחמים עצמיים טמונים בך כל מילה שכתבת נועדה בשבילך רק לך משפטים שמרחפים באפלה מרכיבים לך סיפור מעשיה שרצית להגשים לעצמך עדיין לא הצלחת, להשתחרר מהפחד לצאת החוצה ולומר שאתה עדיין אתה, רק קצת חושש מהעולם שבחוץ מאנשים שהכרת אתה עדיין אתה, פשוט פחות מי שהיית יניב כהן.
סתם רציתי לשתף.... כבר תקופה ארוכה שמציקה לי תופעה שנקראת OCD אני לא יודע אם כולם מכירים אבל מדובר בבעיה נפשית שכזאת שגורמת לך להיות יותר פרנואיד ממה שנורמלי להיות. עם התחושה הזאת עם זמן מתלווה תחושה מדגדגת של דיכאון קל...בכל אופן זה ההסבר שלי לOCD בטוח יהיו כאלה שיוכלו לתאר זאת אחרת... לפעמים...אין עם מי לדבר על זה כי לא בטוחים שיוכלו לעזור ואז אני מרגיש שהקרקע מתחתיי קורסת ואני אחרייה, אתם קוראים את זה ואני חושב לעצמי: "מה כבר מי שקורא זאת כאן יוכל לעזור או להבין ?" אבל לפעמים קל יותר לשתף אנשים במה שמפריע לך דווקא כאלה שלא קרובים אלייך ביום יום ואולי חשבתי שרק להוציא את זה החוצה יוכל קצת לעזור לי...אולי. וכרגיל שמיטב המסורת כתבתי משהו שמתאר קצת את התחושות שלי כאשר אני נופל לבאר ללא תחתית הזאת שבשבילי נקראת OCD לראות פנים עצובות ולבכות שמישהו כל כך קרוב עוזב, ואתה בדיוק חושב, אל מה תקום מחר בבוקר למציאות או חלום שיימשך לו מהיום? כל אחד מוצא לו רגע של נחמה אבל אתה מתקשה, מנסה לשכוח מהרעש שמקיף בבהלה אז עוד כדור ועוד גלולה שהבטיחו שתעזור ואתה עצמך אולי יותר גרוע מחשבת בטח שלא רצית ככה לגמור מכור לדיכאון של יום יום מחפש ריגושים של רגע שאבד לך פתאום והנה אתה שוב במיטה, לבד מוקף בחשכה שכבר מזמן לא מגלה הבנה לך או לפחדייך, לך ולכתבייך, מוכנה רק ללטף את מי שהיית אז עוד שיר כתבת, ובעצם למה? הרי אף אחד לא רואה כבר כמה רחמים עצמיים טמונים בך כל מילה שכתבת נועדה בשבילך רק לך משפטים שמרחפים באפלה מרכיבים לך סיפור מעשיה שרצית להגשים לעצמך עדיין לא הצלחת, להשתחרר מהפחד לצאת החוצה ולומר שאתה עדיין אתה, רק קצת חושש מהעולם שבחוץ מאנשים שהכרת אתה עדיין אתה, פשוט פחות מי שהיית יניב כהן.
