באקס - בוסטון
בגדול, מי שמחטיא ראשון מפסיד. שתי הקבוצות הן בגדר counter puncher, מחכים שאתה תנסה לקלוע ומשתמשים בהחטאה שלך כ'מסלול עוקף הגנה עומדת', אותה הגנה שהיריבה צפויה לפגוש לאחר מכן.
בראייה כללית, מילווקי גירדו כאן ניצחון בשיניים, ממש הקיזו דם. יאניס צריך היה לעשות ג'אגלינג על חד אופן, לקפוץ דרך חישוקי אש ולדפוק מרפק לסימבה בכלוב האריות רק בשביל להגיע לסל. הולידיי זרק 30 פאקינג פעמים. מנגד טייטום וסאמרט עלו עם כיסוי עיניים למשחק (5-27 מהשדה, 6 איב' על 5 אס') והסלטס עדיין היו מרחק מאיות השנייה מניצחון דחוק. רק מהלכי הגנה ביוניים במעבר, או כאלו אישיים של יאניס/הולידיי מנעו כאן הפסד. מסוג המהלכים שבקושי ניתן לבנות עליהם.
בקיצור, יכולים לצאת די מרוצים, להוציא את העובדה שהיווני מסוגל לשחזר את ההופעה פעמיים נוספות, אין לו גבולות למשוגע. הרול פליירס הרלוונטיים שלהם, אלו שמסוגלים לשאת באחריות כפולה, טובים מאלו של מילווקי. לצורך העניין אפשר לצפות לתרומה התקפית מסאמרט/הורפורד/גרנט יותר מאשר מתיוס/פורטיס/לופז. אתם יכולים להוסיף את קנתון/דריק ווייט לרשימה אם אתה רוצים.
מילווקי זנחו את הדאבל על טייטום וקיבלו את ווס מתיוס בשיאו. הגנה מדהימה לבחור בגיל 35 שעבר קרע בגיד אכילס בשלב יחסית מאוחר בקריירה. JT ניסה נואשות לקלוע את הפול אפ מול כיסוי הדרופ של לופז על מנת למשוך אותו החוצה, ללא הועיל. חוסר היכולת שלו להגיע לצבע הקנתה מספיק זמן לבאקס לקחת מגרנט וויל את אור היום בפינה, הכריחו אותו להוריד כדור לרצפה.
פורטיס ירד לספסל על חשבון אלן, בניסיון לספק ריווח לצמד המוביל. דגש על ניסיון, למה אלן היה על הפנים. בנוסף היה מאמץ מתבקש לשלב את לופז בהתקפה, היה אקטיבי בהרבה ובוסטון לא ששו לבצע חילוף, אפשר לשתף אותו מעת לעת אם כי באחוזי הצלחה חלקיים. לופז עדיין אפקטיבי בתור רול-מן.
פורטיס לעומת זאת היה לא אפקטיבי בעליל בכיסוי הhedge בפיקנאדרול, מעניין אם נראה עוד מאותו הדבר בהמשך. קונתון היה קצת דביל בהגנה אך השלשות שלו תמיד מרוממות רוח ומשחררות את הפקק. מה עוד היה לנו שם? ג'ורג' היל ערך בכורה בפלייאוף וצפוי לחסוך מהם את הדקות השחונות של ג'בון קרטר (שאני מאוד מעריך) בתנאי שיחזור לכושר ראוי.
במידה ובראון ימשיך בקו הנוכחי - חדשות מצוינות עבור בוסטון, מכיוון שהוא כופה על ג'רו עבודת פרך שמקזזת לו את האחוזים. באותה נשימה צריך לציין שהריאות של ג'רו עשויות מנירוסטה, הכושר שלו הזוי ולא מוערך מספיק.
ג"ס - ממפיס
אין לי הרבה מה לסכם, רק כמה נקודות אקראיות והרבה תסכול ממפיס. ברוב טמטומה מינסוטה חשפה אותם בתור קבוצה נאיבית, שלא נאמר סתומה אחושרמוטה. אי אפשר ללמד ניסיון וזה ניכר מאוד בריצה הנוכחית שלהם.
הכשירות של ביין מונעת מהם להתחרות. הבנאדם בקושי מסוגל לכדרר. הופך את ההשעייה של ברוקס לחסרת אחריות בקטע אחר. על הדרך היא השיבה את סלואו-מו לדקות משמעותיות (הורחק גם הוא, מה הסיכוי), והפכה את התלות ברוקי זאיר וויליאמס למוחלטת.
תוסיפו לכך 17 מיליון שחונים על הספסל (סטיבן אדאמס), ואת העובדה שממרומי 11'6 ג'רן ג'קסון ג'וניור סיים את המשחק 0-5 ל-2 נקודות, וקיבלתם את מורנט לבד במערכה. ג'ה לא חף מביקורת, הוא מאפשר לגולדן חיתוכים לסל על ימין ועל שמאל, לא מספיק ממושמע בהגנה. אותם חיתוכים הכניסו את וויגינס לרית'ם והוא התפוצץ עליהם בהמשך.
מאותו שלב כל מטאטא יורה, קומיגנה שם חי נקודות, אוטו פורטר יישר את האחוזים. גולדן המטירו 142 על הלוח בספליטס של 63-53-90 (להפסקה הם ירדו ב-70%). ועם זה לא מספיק, ג'ה נפגע בברך ובכך תם לו הטקס. היה דיבור על פציעה מכוונת, לא יודע, עדיין לא תפסתי הילוך חוזר. חבל, יכלנו לקבל סדרה מעניינת פה, אבל כוחות הרשע ממשיכים בשלהם.
עוד הערה אחרונה, מסכים עם ג'ף ואן גנדי על כך שטיפוסים כמו אנדרסון סובלים מאפלייה מסוימת. הוא לא נקט בשמו של דריימונד כצד השני של המתרס, אבל ברור לכולם למי הוא התכוון. דריי נובח על השופטים חופשי, והוא פאוליסט מדופלם, הווליום (משתי הבחינות) משחק לטובתו. גם בחסימות הוא יודע לשחק על התחום האפור, עאלק מתמקם עם הגב לסל בזמן שהוא למעשה חוסם שני אנשים במקביל, מפנה את הדרך לשחקן ההתקפה.
בגדול, מי שמחטיא ראשון מפסיד. שתי הקבוצות הן בגדר counter puncher, מחכים שאתה תנסה לקלוע ומשתמשים בהחטאה שלך כ'מסלול עוקף הגנה עומדת', אותה הגנה שהיריבה צפויה לפגוש לאחר מכן.
בראייה כללית, מילווקי גירדו כאן ניצחון בשיניים, ממש הקיזו דם. יאניס צריך היה לעשות ג'אגלינג על חד אופן, לקפוץ דרך חישוקי אש ולדפוק מרפק לסימבה בכלוב האריות רק בשביל להגיע לסל. הולידיי זרק 30 פאקינג פעמים. מנגד טייטום וסאמרט עלו עם כיסוי עיניים למשחק (5-27 מהשדה, 6 איב' על 5 אס') והסלטס עדיין היו מרחק מאיות השנייה מניצחון דחוק. רק מהלכי הגנה ביוניים במעבר, או כאלו אישיים של יאניס/הולידיי מנעו כאן הפסד. מסוג המהלכים שבקושי ניתן לבנות עליהם.
בקיצור, יכולים לצאת די מרוצים, להוציא את העובדה שהיווני מסוגל לשחזר את ההופעה פעמיים נוספות, אין לו גבולות למשוגע. הרול פליירס הרלוונטיים שלהם, אלו שמסוגלים לשאת באחריות כפולה, טובים מאלו של מילווקי. לצורך העניין אפשר לצפות לתרומה התקפית מסאמרט/הורפורד/גרנט יותר מאשר מתיוס/פורטיס/לופז. אתם יכולים להוסיף את קנתון/דריק ווייט לרשימה אם אתה רוצים.
מילווקי זנחו את הדאבל על טייטום וקיבלו את ווס מתיוס בשיאו. הגנה מדהימה לבחור בגיל 35 שעבר קרע בגיד אכילס בשלב יחסית מאוחר בקריירה. JT ניסה נואשות לקלוע את הפול אפ מול כיסוי הדרופ של לופז על מנת למשוך אותו החוצה, ללא הועיל. חוסר היכולת שלו להגיע לצבע הקנתה מספיק זמן לבאקס לקחת מגרנט וויל את אור היום בפינה, הכריחו אותו להוריד כדור לרצפה.
פורטיס ירד לספסל על חשבון אלן, בניסיון לספק ריווח לצמד המוביל. דגש על ניסיון, למה אלן היה על הפנים. בנוסף היה מאמץ מתבקש לשלב את לופז בהתקפה, היה אקטיבי בהרבה ובוסטון לא ששו לבצע חילוף, אפשר לשתף אותו מעת לעת אם כי באחוזי הצלחה חלקיים. לופז עדיין אפקטיבי בתור רול-מן.
פורטיס לעומת זאת היה לא אפקטיבי בעליל בכיסוי הhedge בפיקנאדרול, מעניין אם נראה עוד מאותו הדבר בהמשך. קונתון היה קצת דביל בהגנה אך השלשות שלו תמיד מרוממות רוח ומשחררות את הפקק. מה עוד היה לנו שם? ג'ורג' היל ערך בכורה בפלייאוף וצפוי לחסוך מהם את הדקות השחונות של ג'בון קרטר (שאני מאוד מעריך) בתנאי שיחזור לכושר ראוי.
במידה ובראון ימשיך בקו הנוכחי - חדשות מצוינות עבור בוסטון, מכיוון שהוא כופה על ג'רו עבודת פרך שמקזזת לו את האחוזים. באותה נשימה צריך לציין שהריאות של ג'רו עשויות מנירוסטה, הכושר שלו הזוי ולא מוערך מספיק.
ג"ס - ממפיס
אין לי הרבה מה לסכם, רק כמה נקודות אקראיות והרבה תסכול ממפיס. ברוב טמטומה מינסוטה חשפה אותם בתור קבוצה נאיבית, שלא נאמר סתומה אחושרמוטה. אי אפשר ללמד ניסיון וזה ניכר מאוד בריצה הנוכחית שלהם.
הכשירות של ביין מונעת מהם להתחרות. הבנאדם בקושי מסוגל לכדרר. הופך את ההשעייה של ברוקס לחסרת אחריות בקטע אחר. על הדרך היא השיבה את סלואו-מו לדקות משמעותיות (הורחק גם הוא, מה הסיכוי), והפכה את התלות ברוקי זאיר וויליאמס למוחלטת.
תוסיפו לכך 17 מיליון שחונים על הספסל (סטיבן אדאמס), ואת העובדה שממרומי 11'6 ג'רן ג'קסון ג'וניור סיים את המשחק 0-5 ל-2 נקודות, וקיבלתם את מורנט לבד במערכה. ג'ה לא חף מביקורת, הוא מאפשר לגולדן חיתוכים לסל על ימין ועל שמאל, לא מספיק ממושמע בהגנה. אותם חיתוכים הכניסו את וויגינס לרית'ם והוא התפוצץ עליהם בהמשך.
מאותו שלב כל מטאטא יורה, קומיגנה שם חי נקודות, אוטו פורטר יישר את האחוזים. גולדן המטירו 142 על הלוח בספליטס של 63-53-90 (להפסקה הם ירדו ב-70%). ועם זה לא מספיק, ג'ה נפגע בברך ובכך תם לו הטקס. היה דיבור על פציעה מכוונת, לא יודע, עדיין לא תפסתי הילוך חוזר. חבל, יכלנו לקבל סדרה מעניינת פה, אבל כוחות הרשע ממשיכים בשלהם.
עוד הערה אחרונה, מסכים עם ג'ף ואן גנדי על כך שטיפוסים כמו אנדרסון סובלים מאפלייה מסוימת. הוא לא נקט בשמו של דריימונד כצד השני של המתרס, אבל ברור לכולם למי הוא התכוון. דריי נובח על השופטים חופשי, והוא פאוליסט מדופלם, הווליום (משתי הבחינות) משחק לטובתו. גם בחסימות הוא יודע לשחק על התחום האפור, עאלק מתמקם עם הגב לסל בזמן שהוא למעשה חוסם שני אנשים במקביל, מפנה את הדרך לשחקן ההתקפה.