אני חושבת שיש לכך
כמה סיבות. קודם כל כפי שהסברתי - החרדה הקיומית כלפי חיילים קרביים, והצורך לפרוק את החרדה. הסיבה השנייה היא שהורים לחיילים לא קרביים לפעמים מרגישים לא בנוח לגלוש כאן (וזה מידע ממסרים שקיבלתי) כי הם מרגישים שלעומת ה"מעללים" של החיילים הקרביים הצרות שלהם משניות. זה כמובן לא נכון לגבי כל ההורים. מכיון שאני התחלתי לגלוש כאן כשביתי (השניה) היתה מלש"בית ולא היה ברור לאן תלך (התגייסה בגיוס כל"צ), אני יכולה להזדהות מאוד עם רגשות וחרדות של הורים שילדיהם לא בשירות קרבי, אפילו שבסוף ביתי בתפקיד כאילו-קרבי. אני מאמינה שבהרבה תפקידים הילדים יכולים למצוא אתגר, מיצוי פוטנציאל, תחושת שליחות וכו, ולוא דוקא בתפקידים קרביים. כמו כן אני מאמינה גדולה באימרה "האדם עושה את התפקיד ולא התפקיד עושה את האדם".
כמה סיבות. קודם כל כפי שהסברתי - החרדה הקיומית כלפי חיילים קרביים, והצורך לפרוק את החרדה. הסיבה השנייה היא שהורים לחיילים לא קרביים לפעמים מרגישים לא בנוח לגלוש כאן (וזה מידע ממסרים שקיבלתי) כי הם מרגישים שלעומת ה"מעללים" של החיילים הקרביים הצרות שלהם משניות. זה כמובן לא נכון לגבי כל ההורים. מכיון שאני התחלתי לגלוש כאן כשביתי (השניה) היתה מלש"בית ולא היה ברור לאן תלך (התגייסה בגיוס כל"צ), אני יכולה להזדהות מאוד עם רגשות וחרדות של הורים שילדיהם לא בשירות קרבי, אפילו שבסוף ביתי בתפקיד כאילו-קרבי. אני מאמינה שבהרבה תפקידים הילדים יכולים למצוא אתגר, מיצוי פוטנציאל, תחושת שליחות וכו, ולוא דוקא בתפקידים קרביים. כמו כן אני מאמינה גדולה באימרה "האדם עושה את התפקיד ולא התפקיד עושה את האדם".