גיהנום

[hory0]

גיהנום

שוב מושך אותי אליו בעבותות, לא מרפה, לא משחרר, עד שאחדול מלפרפר ואכנע אליו.. ואני נכנעתי.

אני כישלון. והכל צורב מבפנים כל כך.

 

[hory0]

אולי ט

 

[someone343]

כ"כ מבינה אותך

קוראת את הכאב הגדול שבך, ההכנעות למה ששובר אותך
למה שרע ומעיק כל כך... נשברת בפניו
נכלאת בין זרועות חזקות שמושכות ולא מרפות
כואבת יחד איתך..
איך את מרגישה ? ממה נובע כל הגיהנום הזה?
יקרה, את לא כישלון, את אמיצה וחזקה שאת מתמודדת עם הכאב הצורם הזה,
כיצד תוכלי למצוא הקלה ? תכתבי, תשתפי, תדברי

אנחנו כאן

 

[hory0]

..

קשה לי כל כך ונגמרתי. וזהו. ואפילו מותשת מכדי לחשוב על מילים, מכדי לכתוב.. ורק הדמעות שלא מפסיקות והכאב שלא מרפה..די. בבקשה..שמישהו יציל אותי..

 

[פרפר בתוך אגרוף]

את יודעת,

הגיהנום לא מושך אליו, זה אנחנו שנמשכות, נכנסות, מובילות את עצמנו אליו...

את לא כישלון, ואת יכולה לעשות הרבה דברים חכמים וחזקים וטובים,
וגם אם עכשיו זה נראה כאילו אין לך שום כוחות לעשות אותם, בזמנים אחרים יש לך.
מה קרה עכשיו שכל כך אין כוחות?

 

[hory0]

...

כרגע לחשוב על האפשרות שאני מעוללת את זה לעצמי שוב, זה יותר מדי עבורי.. הרבה יותר מדי. לא מסוגלת..מרוסקת לחלוטין.

אזלו הכוחות, כי התרסקתי והתפרקתי כל כך אחרי נפילה עם האוכל, נפילה שניה באותו שבוע אחרי חצי שנה נקייה, והכל נגמר עבורי.

 

[אלומת האור]

שום דבר לא נגמר!

אני נפלתי בענק אחרי ארבע שנים נקיות עם ירידה מדהימה במשקל! ועליתי הכול בחזרה... וכבר שלוש-ארבע שנים אני מנסה לחזור למוטב ואני לא מוותרת לרגע ולא מפסיקה לטפל, כי יש לי תקווה שכמו שהיו לי ארבע שנים נקיות, יהיו לי עוד. ובכלל, אני מתייחסת לכל יום ביומו, ליום אחד בלבד. אם אחשוב עכשיו מה יהיה בארבע השנים הבאות, אני אשתגע. שום דבר הוא לא סוף פסוק, וכל עוד הנר דולק אפשר עוד לתקן.

 

[אלומת האור]

ועכשיו

אולי תספרי לנו משהו טוב על עצמך, או בכלל? אני מצאתי שככל שאני מתמאמנת בלדבר לעצמי יפה, גם אם אני ממש לא מרגישה שזה אפשרי, בסוף זה קורה. חיבוק.

 

[hory0]

...

לא מסוגלת לכלום.. מרוסקת כל כך..תודה על הרצון הטוב..

 

[hory0]

כל כך מרוסקת..

לא יודעת למה כותבת..נחנקת בתוך עצמי.

 

[hory0]

...

לברוח מלישון, זה השלב הכי גרוע ששוב מוצאת את עצמי בו. ומה יהיה? ככה מחר לא יגיע? ככה יכאב לי פחות? ככה לא אצטרך להתמודד עם עצמי יותר? לא. אבל עדיין בורחת, משלה את עצמי לעוד כמה רגעים.

נפלתי. נפלתי לתחתית שחשבתי שהשארתי מאחור. רוצה לחזור שבוע לאחור, לפני שהכל התערער והתקלקל, לחזור לתחושה שמשהו מתחיל להשתפר, שאני כבר במקום אחר. אבל הכל נשמט, ועכשיו מרגיש כל כך זר. שבכלל היו בי לרגע תחושות כאלו, של שינוי, של תקוה, של התקדמות, שהיה יום אחד שלא חוויתי את הכאב והקושי הזה.

שקועה כל כך בתוך הכאב והקושי, אבל לא באמת חווה כלום. מעין קהות חושים, המלווה בתחושת מרירות אחת גדולה, תחושת מחנק בגרון, ודמעות שמדי כמה דקות מוצאות את דרכן החוצה ומלוות בכאב שמפלח הכל ומוקהה שוב. עד הגל הבא.
מנסה להיות אסופה, לא לתת לי לחשוב, לא להרגיש כאב, להיות בשליטה מלאה. לא מסוגלת לחוש שוב בכאב המפלח הזה..לא מסוגלת לעמוד בזה עוד. ונותרת עם המרירות הזו, עם המחנק, שהוא מקום קשה ופוצע כל כך..ורע. כל כך רע לי. אבל לפחות אני לא נסערת מבפנים, לפחות אני בוהה, אני בהשהיה, כלום לא נוגע, כלום לא מורגש, ורק הדמעות והכאב ששוב מפלח לרגע.

פשוט לא להיות.

יודעת שעם כמה שנפלתי, והכל קשה ופוצע, אני לא באותם עוצמות של דיכאון. עדיין לפחות. אני לא נסערת, לא מרגישה שלא מסוגלת עוד. אסופה כל כך, לא נותנת לכלום לחדור אותי, לשום מחשבה להשתחל לתוכי. כלום. והכלום הזה רע ומר לי. וכל כך חריג עבורי. ולא, הוא לא אורח רצוי עבורי.. הלוואי ולפחות הייתי כואבת עד אין קץ, הלוואי והכל היה סוער בתוכי, שלפחות היה שם משהו, שיכולתי לבטא אותו, שיכולתי להרגיש אותו, אבל לא. אפילו לכאוב לא מגיע לי.

תחנקי. תחנקי עם הכל בתוכך. כך אף אחד לא יוכל להקל. כך תישארי עם הכל לבדך. כך תסבלי. תסבלי בשקט. ואף אחד לא יוכל להבין כמה הסבל הזה גדול מכל כאב שהוא, מכל רגש, כמה זה בלתי נסבל. רק תחנקי כבר. לבדך.

הלוואי והייתי מסוגלת לבטא את מה שחנוק בתוכי, אבל אני לא מצליחה להרגיש כלום..לא מצליחה להבין מה קורה לי, לא יודעת מה יש שם מתחת למעטה הקהות שאופף הכל. והכל רק מר ומר וחנוק לי כל כך. וקשה לי. אפילו להתקשר, לבכות, להוציא הכל, לא להיות כל כך לבד, לא מסוגלת..וקשה לי ואני נחנקת מהכל.

רוצה להצליח לבטא משהו, רק לא להיחנק לבדי, אבל לא מצליחה..לא מרגישה, לא מבינה מה יש שם. אוף. לא מסוגלת להיות באטימות הזו, לא יכולה..בבקשה.. שהכל יסער, שהכל יכאב, שלא אוכל לסבול את זה, שיהיה שם דחף למות, רק שיהיה כבר משהו, בבקשה..
קשה לי כל כך, אני לא מסוגלת להכיל את הקהות הזו, את המרירות. אני נחנקת בתוכי. נחנקת בלי לדעת למה בלי להבין דבר, בלי להרגיש, וזה קשה מנשוא, וזה מכאיב, וזה מותיר אותי כל כך לבד. והתמונה היחידה שעוברת לי בראש היא תמונה שאני על חבל תלייה, שמישהו תלה אותי ואני מפרפרת בין חיים למוות, ואפילו לא מבינה על מה..באיזה עוון..

בבקשה לא יכולה עם המחנק הזה. שמישהו יעזור לי..בבקשה..

 

[פרח נובל2]

מקווה שקצת יותר טוב...

אני מצטערת שאין לי מה לומר...
מה שלומך עכשיו? איך עבר היום?

אני כאן באמת אם בא לך!!!

בא לי לבוא אלייך עכשיו, ולתת לך חיבוק ענק ממני!!!!

 

[hory0]

תודה מתוקה..

תודה על התגובה..האכפתיות שלך באמת יקרה לליבי כל כך, במיוחד עכשיו..

ריגשת אותי.

 

[someone343]

כל כך מבינה אותך!!

כואב לקרוא אותך ..
אני יודעת כמה זה קשה ומכאיב שאפילו כאב את לא מרגישה,
מן ריקנות מרירה שמכסה על הכל,
ואין דרך להסביר, את משתתקת והמחנק גובר וזה קשה לך כל כך ,
את רוצה לצעוק את זה, לבקש עזרה
אנחנו כאן, ספרי , תדבר, כמה שאת יכולה
איך את היום??

 

[hory0]

תודה יקרה

תודה שהגבת.. זה היה לי משמעותי מאוד להרגיש במילים שלך שאת מבינה אותי..

היום קצת פחות קשה. אתמול הייתי אצל הפסיכו כי היא כמעט באה לקחת אותי בעצמה מהבית

ועכשיו הולכים לקרות כל מיני דברים שהם קשים לי ולא יודעת מה אני מרגישה לגביהם.

 

[someone343]

יקרה

שמחה לשמוע שהוקל קצת..
מקווה שתעברי את הדברים הקשים עם מעט תקווה להרגשה טובה יותר בקרוב,
את תמיד מוזמנת לכתוב, על כל תחושה שעולה בך לגבם ולגבי הכל,
שמחה שקיבלת את התמיכה מהפסיכו', זה חשוב ומחזק,
הפגישה אצלי נדחתה ותאריך חדש ייקבע בקרוב..
שבועיים של לבד שפשוט הפילו אותי לדיכאון בלי שום רצון אפילו לנסות לעלות, כמעט בכיתי לפסיכיאטר בביקורת אבל הוא ( לשם שינוי) השאיר את הכדור על אותו המינון, נראה מה יהיה בחודש הבא...

 

[hory0]

(ללא מילים..מצטערת..)

 

[someone343]