כמה תאורים (+אחד לא שגרתי)
דווקא כן. מה שהסרטים מראים זה מה שמספרים לאנשים בכנסיה, ומה שסיפרו לאנשים בימי הביניים. תאור מאד מיוחד נמצא דווקא בספר של קרלוס קסטנדה "הָאֵש שֶבפנים" או באנגלית "the fire from within" ... I thought I was in hell! The shock of seeing the surroundings was so great that I screamed in terror, but there was no sound to my voice. Around me was the most vivid picture of all the descriptions of hell in my Catholic upbringing. I was seeing a red- dish world, hot and oppressive, dark and cavernous, with no sky, no light but the malignant reflections of reddish lights that kept on moving around us, at great speed. לדעתי הפרק הזה בספר מסביר למה הנוצרים (והשאר) רואים את הגיהנום ככה. ביהדות הקלאסית אין ממש תפיסה של גיהנום. זאת תפיסה זרה, ומאוחרת ליהדות (איסיים, ג´נסיס וכו´, אם זה מעניין אותך ומשם זה הגיע לנצרות ולשאר עובדי-האלילים המוכרים לנו.) את האיסלאם אני לא מכיר.
