ריצה יחפה - השאלות
(פוסט ראשון מבין שניים) מדי פעם אני חוזר וכותב פוסט על אפנת הריצה היחפה. היו לנו על זה מספר דיונים בעבר. אני מקפיד להזהיר אבל אני מקפיד גם שלא להביע דעה נחרצת בנושא. מדוע להזהיר? משום שזו דוגמא קלאסית למצב שבו מחקר (מכובד וחשוב, של פרופ' ליברמן ושות') וספר (כיף באופן יוצא מן הכלל לקריאה, של כריס מקדוגל) מעוררים תהיה על צורך בחשיבה מחדש, והתהייה הזו מעוררת מגמה (שהיום כבר שותפים לה גם גורמים ושחקנים חדשים בעלי אינטרס כלכלי), והמגמה הזו מייצרת הייפ, וההייפ הזה מייצר אופנה. ובסוף ניצב לו הרץ המוצף אינפורמציה, בדרך כלל ללא יכולת לסנן ולאבחן. מדוע לא להביע דעה נחרצת? משום שאני לא חושב שלאור הידע המחקרי שנאסף עד היום (ואולי גם בעתיד) אפשר להביע דעה נחרצת בנושא, לכאן או לכאן. והקורא הסקרן הרגיל יתקשה לא פעם להבדיל בין גיבוי מדעי רציני (כמו המחקר של ליברמן, שהוא לא קונקלוסיבי) לבין טענות פסבדו-מדעיות, סלקטיביות וספקולטיביות (מהסוג שבולט בספר של מקדוגל, ובכל זאת מהנות לקריאה) ולבין האספקט הרליגיוזי משהו (והרומנטי) שיש במעבר לגישה ה"טבעית-טבעונית". ההתרשמות שלי היא שמרבית המובילים את הנושא כאן בארץ והכותבים בפורום הזה נוהגים באחריות ומדגישים את חובת המעבר ההדרגתי ואת הניסוי והטעיה. ולכן מה שאני אכתוב להלן לא מכוון כביקורת. בכל זאת, זהו אחד הנושאים הפופולריים ביותר מצד אחד, והפחות ברורים וחד-משמעייים מצד שני. אני מציע לכל רץ ששוקל לעבור לריצה יחפה לעשות ארבעה דברים: הראשון הוא לגשת אל הנושא בגישה ספקנית בריאה. כלומר, להבין שאין בנושא הזה אמת אחת ברורה. אין גם עומק מחקרי (לאורך זמן) אין תשובות ברורות. ולכן נדרשת זהירות, ורוב הרצים שינסו לעשות מעבר wholesale ולקדש את הריצה היחפה מועדים לטעות ופציעה. הסכנה הזו תמיד קיימת כאשר מחליפים אידיאולוגיה אחת באידיאולוגיה הפוכה. כאשר עוברים מקיצון (נעלי motion control מפלצתיות ומיתוסים של טכנולוגית נעליים שחלשו משך שנים ארוכות) לקיצון ההפוך (כל נעל מפריעה). אל תמהרו לאמץ תפיסות מוחלטות. הדבר השני הוא ללמוד ולקרוא כמה שיותר על הנושא. לא להתפתות סתם כך אחרי עצה או אפנה, אלא להבין מספיק כדי להחליט עבור עצמכם. כלומר, להכיר גם את הטענות המסתייגות או מבקרות את הגישה. וישנן לא מעט כאלו. הדבר השלישי הוא לשאול את עצמכם בכנות לגבי הניסיון שלכם (ומועדות מיוחדת, כולל מבנה גוף, משקל, היסטוריית פציעות וסגנון ריצה). והדבר הרביעי הוא להבין שכמו בכל דבר, יש מקום לחשוב על מידה. לא בהכרח ללכת לקיצון, ובטח שלא מייד.