ג'יבריש?...

[netanelb5]

לפי התרבות שלי.

יש פער גדול בין שתי התרבויות. מי שבאמת מנותק זה החירש. כי הוא לא נהנה כמו שאוטיסט נהנה משמיעה. אוטיסט יכול לשמוע מוזיקה, להיות שותפ בעולם השומעים הבריא חירש נאדה אפס מלווה עם תחושות שליליות מאוד.יש חירשים שמקבלים בנוספ פיגור או לקויות שונות בהחלט לא חגיגה. הדממה היא ממש מכה לא פשוט לחיות במחיצתה. כשהייתי בהריון רציתי ילד שומע וקיבלתי ילד שומע. הבן שלי PDD אבל אבל ילד שומע . הרבה שאלו אותי היה יותר טוב שנולד חירש ואני עניתי רוצה ילד שומע. והשגתי את מטרתי. ואני מתה עליו ושמחה שהוא שלי ושומע! . אני אוהבת לראות את התגובות שלו כשהוא שומע משהו זה מדהים בעיניי.

 

[arana1]

 

[סיגל3331]

לפי שלי גם...

אני חירשת ונוד לי ילד אוטיסט ומעדיפה שיהיה חירש ולא אוטיסט כי כך היה נותן קשר עין ולא מנותק חירש בסך הכל רק לא שומע שאפשר להעזר במכשירי שמיעה ואוטיסט לא.. זה מה שמדהים זזה כמו שני עולמות שניהם מיוחדים בתור חירשת ובילד שלי אוטיסט.. הרי בהתחלה חשבו שחירש כי לא התייחס כלל לשמו לקריאתו ובסוף שזה אוטיסט היה קשה כמובן אבל מה לעשות מה שבא ברוך הבא זה ילד שלי ורק שלי

 

[arana1]

אז אתן מסכימות ורוצות בדיוק את ההפך ?

בכל מקרה,לדעתי מאוד חבל שאנשים לא מסוגלים להבין שחוסר קשר עין לא מצביע על ניתוק אלא דווקא על ההפך אוטיסטים לא מקיימים קשר עין בגלל שבשבילם מבט מהווה חיבור מאוד מאוד חזק ונוגע ומהותי בדיוק כמו שלא תדרשי מאנשים להתפשט בשביל ליצור איתך קשר כך לא נכון לדרוש מאוטיסט קשר עין הוא יעשה את זה כשזה יתאים לו ויראה לו הולם למקום ולזמן אחרת זה לא רק עינוי על גם ממש מסוכן ומזיק לקיומו והתפתחותו אגב גם אמי הייתה חירשת ואני מאוד שמח שהייתה סובלנית לחוסר רצוני וחוסר יכולתי ליצור קשר בדרך המקובלת כהולמת ומתאימה אולי בגלל שהיא לא חשבה שאני ילד רק שלה אלא הרגישה והאמינה שאני גם ילד של העולם

 

[אמא של המלאכית]

יש לי שאלה שאשמח

אם תענה לי מנסיונך האישי, נכון הילדה לא תמיד יוצרת קשר עין וזה בסדר גמור, מעולם לא כפיתי ולא אנסה אבל מאחר ויש לי איתה חיבור חזק מאוד איתי היא לרוב יוצרת קשר עיין השאלה שלי היא מה בנוגע להתייחסות כשקוראים בשמה לא תמיד היא מתייחסת האם מישום שהיא לא יודעת שזהו שמה או כי פשוט לא נראה לה נכון לאותו רגע להתייחס. דרך אגב דיברתם על ג'יברוש, הקטנה מג'ברשת להפליא ועד כמה שזה ישמע מוזר ולא אמין, אני לרוב מזהה מה היא רוצה ועד כמה שלאנשים מבחוץ זה יראה כבלילי של שטויות שהיא פולטת אני רוצה להגיד לך שזה לא נכון כימעט אחרי כל ג'יברוש שלה יש כוונה, בנוסף היא מצרפת לזה הבעות פנים, כשהיא כועסת היא מג'ברשת בכעס ולכך נלווה הבעות פנים וכשהיא שמחה היא מג'ברשת בעליזות, ולכן אני לא מצליחה להבין מדוע מתעקשים להגיד שאוטיסטים לא מזהים הבעות פנים ולא מזהים סיטואציות, היא מזהה ומבינה ולעתים אף טוב יותר מנ"ט. אם זה בסדר מבחינתך הייתי רוצה לדעת אם גם לך היו מקרים שבהם פשוט ישבת והתגלגלת מצחוק ללא סיבה ניראת לעין הנ"טית כי אני בטוחה שהיא רואה דברים שלי הם נראים ללא סיבה אשמח אם תתין לי קצת תובנות בעניין

 

[arana1]

פשוט לא מתאים לאותו רגע

ילדים,ובכלל אנשים,זה לא בדיוק כמו כלבים,לא כל פעם שמישהו קורא בשמם הם אמורים לקשקש בזנב ולרוץ,אצל אוטיסטים,גם בגלל מה שהזכרתי כמשקל היחודי של הצליל בהקשר של זהות וקשר עם הסביבה ההתפנות והתגובה לצליל עשוייה להיות מאוד סלקטיבית ותלוייה בעוצמת התהליכים הפנימיים,אם היא מצוייה ברגע שבו היא צריכה הקשבה פנימית חזקה היא פשוט לא תגיב,זה עניין דינמי שיכול להשתנות ברגע שיתפנה לה יותר קשב,וחשוב מאוד לדעתי לכבד את הדינמיות הזאת ולא להסיק שאדם תמיד עומד לפקודתך וקשוב אליך(אגב,לעיסוקים שדורשים ריכוז כמו תיכנות וציור והלחנה מדובר במאפיין מועיל נורא ואפילו די הכרחי) יש קשר שברור לי בין רגישות השמיעה לרגישות המבט קשה לי לתאר את זה כרגע ועכשיו אבל נראה לי שעם קצת אינטואיציה ומעט פתיחות רוב האנשים מסוגלים לפחות להרגיש מעט מההגיון שבקשר בין הרגישויות בכל מקרה,חלק מצרכי ניהול המבט השונים אצל האוטיסטים נובע מכך שחלקם הגדול פשוט שומעים עם העיניים ורואים עם האזניים וזה גם החיבור שהופך אותם לרגישים וצריכים במיוחד לסוג מסויים של הדדיות חיונית ודינמית הדדיות ונימוס אמיתי(לא כזה שמבוסס על קיום אוטומטי של פולחנים וטקסים של בוקר טוב וערב טוב ומה נשמע) מבוססים על רגישות והענות לרמה וליכולת ההתפנות של האחר,שהיא כאמור מאוד דינמית ותנועתית אצל אוטיסטים והתנועתיות הזאת היא חלק ממה שמאפשר מגוון ושינוי וגמישות שמאפשרת להכיל אנשים אחרים בשלמות אחרי כל ג'יברוש יש כוונה,גם אם הכוונה הזאת לא נכנסת למה שנתפש ככוונה על ידי הסביבה,יש כוונות וכיוונים שהם עדיין עלומים ומהווים חלק מהסוד היפה של הקיום כדאי לכולנו לנסות לשמוע ולכבד אותם כן,אני בהחלט מתפוצץ מצחוק ללא סיבה נראית לעין,גם אהובתי שלא מאובחנת כאוטיסטית מתפוצצת מצחוק ללא סיבה נראית ,כביכול,בגלל שאני לפחות מסוגל לראות או לפחות להרגיש את סיבותי,ולעיתים גם את שלה,לפחות חלקית ובמעומעם בכל מקרה,גם כשאיני יודע משהו ואיני מזהה סיבה אני מעדיף לומר שכנראה פשוט איני יודע במקום לומר שאין סיבה,לדעתי ולהרגשתי,האשמת אנשים אחרים בחוסר יכולתנו לדעת ולגעת ולהבין זה חוסר כבוד משווע ,וחוסר אהבה, לחיים ולאנשים אחרים,זו גם הסיבה שאני כל כך מתעב את מה שנחשב, בטעות לדעתי ,כגישה מקצועית ומחקרית לאוטיזם

 

[אמא של המלאכית]

תודה על התובנות

אני מסכימה איתך זה שהיא צוחקת כביכול ללא סיבה הנראית לעין לא אומר שאין לה סיבה אני פשוט לא מבינה אבל מה שאני כן יכולה להגיד הוא שאני מאושרת לראות שהיא שמחה ושמשהו גורם לה לכזה אושר. בהחלט אני יכולה להגיד שיש לי ילדה מלאת שמחת חיים ועד היום לא נתקלתי במצב שהרבה כאן מתארים כעס בלתי נשלט אני מקווה שאני גם לא אגיע לזה. בהחלט אני יכולה לאמר שאני לוקחת ממך הרבה ולומדת ממך הרבה, משתדלת ללכת איתה בדרך שלה מהמקום שלה ולא מהמקום שלי ואני חושבת שלפחות בשבילי ובשבילה זה עובד על כך אני מודה לך

 

[bambina האחת]

ג'יבריש זה דיבור או קולות שלא מוכרים בשפה

העברית או כל שפה אחרת. הגדרה מאוד פשוטה שכמו תמיד את לוקחת הרבה יותר רחוק ממה שהיא. ברור לגמרי שלג'יבריש יש משמעות ותפקיד עבוד הילד שמשתמש בו, אבל זה לא ברור לסביבה החברתית של הילד ולכן גם לא עוזר לו. בדרך כלל הורים ומשפחה מצליחים להבין את הילד גם אם כל מה שהוא אומר זה ג'יבריש (לפחות ככה היה אצלנו). עד גיל 3 בן שלי היה מוציא מהפה אך ורק ג'יבריש, הוא לא היה מבין שפה עברית ולא רוסית (שבה דיברנו בבית בזמנו) בכלל, חוץ מכמה מילים בודדות בלבד. בבית הבנו אותו מצוין אבל ברגע שהיה מגיע לגן או להתארח, אף אחד חוץ מאיתנו לא הצליח להבין אותו. אי אפשר לדרוש מבן אדם שפוגש ילד כמה פעמים בודדים שילמד להבין את הג'יבריש שלו. מה שמעניין והורס לגמרי את התאוריה שלך, זה שבן שלי זנח את הג'יבריש לגמרי לבדו (אף פעם לא רצינו או ביקשנו שיפסיק לג'ברש, לא עבדנו אז בשום שיטה והמטפלים היחידים שלו היו אני שרוב הטיפול הסתכם בקפיצות וריצות ושירים ביחד וקלינאית תקשורת פעם בשבוע) ברגע שהתחיל להבין קצת את השפה העברית. ברגע שהיה מסוגל לדבר קצת בעברית, ג'יבריש נעלם לגמרי מעצמו. לפי התאוריה שלך זה לא אמור היה לקרות.

 

[arana1]

לפחות לפי התיאוריה שלי זה אמור לקרות

וזה בדיוק מה שכתבתי,שאם רוצים שאנשים יתפתחו בצורה גמישה ויצירתית ונכונה צריך לכבד את מה שמשמעותי להם ואם משהו לא ברור לסביבה אז שתתאמץ להבין אותו במקום להטיל את כל כשליה על הפרט(כאן זה לא ברית המועצות) אצל אוטיסטים נוצרת גישה לסמלים משותפים גם דרך ג'יברוש ואקולליה ותבניתיות ושאר התנהלויות שנחשבות בעיני ה"מומחים" לתסמינים של לקות וקשיי התפתחות אי אפשר לדרוש מכל אדם שיבין לעומקו אדם אחר רק על סמך פגישה קצרה או מקרית הכרות של אדם אחר זו משימה שגם חיים שלמים לא מספיקים לה זה שהסביבה החברתית היא אטומה,טיפשה ורשעה לא אומרת שילדים אמורים להתאים את עצמם לצרות מוחה וליבה התהליך האיטי שבו אוטיסטים יוצרים לעצמם שפה שמתרגמת את תחושת הגוף והמרחב השונה שלהם הוא חיוני ולכן חשוב לאין ערוך מיכולת הסביבה להבינו הלוואי שהסביבה הייתה מסוגל להבין ולראות את קיומו היחודי של האחר דרך אין סופ יצוגיו המקוריים והיחודים זה שזה לא קורה זה בעייה ואשמה של הסביבה ולא של היחיד בדיוק כמו שלא דורשים מילדים קטנים אחריות ויכולת תקשורתית של מבוגרים כך צריך להניח להם ולנהוג בכבוד בזמן ובמרחב הנחוץ להם לפתח שפה שמתאימה להם וזה נכון במיוחד לאוטיסטים שהשפה הנהוגה,לא רק שלא מתאימה להם אלא שאפילו מכחישה את קיומם(ואני לא מדבר על שפה כאוסף מילים ומשפטים,(אנשים יכולים לדבר עברית ברמה גבוהה ועדיין לדבר ולהתכוון לדברים לגמרי שונים,עובדה שברורה מאליה גם דרך שיח החירשים שמאפיין את הפורום הזה) בגלל ששפה זה גם עניין של תזמון ומקום,וזה נכון ביחוד בהקשר האוטיסטי שכמו שענת כתבה נכון השפה שלהם היא הרבה יותר "גופנית" )

 

[bambina האחת]

חשבת אולי פעם אחת שאף אחד לא אשם?

או שאתה חייב תמיד למצוא מישהו שאשם במשהו? כי אתה כל הזמן מאשים את החברה הנ"טית (שזה לעצמו הכללה גסה מאוד כי אין חברה נ"טית, יש חברה של הרבה אנשים שונים, שכמעט לכל אחד יש את הקשיים שלו). עדיין אני לא הבנתי איך אתה מסביר זה שילד אוטיסט זונח לגמרי את הג'יבריש שהשתמש בו כמה שנים טובות ברגע שהוא למד עברית? אם הגיבריש היה כל כך משמעותי לו הוא יכול היה להמשיך ולהשתמש בו, לפחות בבית ששם עודדנו כל נסיון תקשורת שלו כולל ג'יבריש ואף פעם לא ביקשנו ממנו לדבר רק בעברית תקינה?

 

[arana1]

חשבתי רבות והגעתי למסקנה שזה פשוט לא יתכן

כי מציאות,חברתית ואחרת,מורכבת גם מסיבה ותוצאה,זה לא אומר שצריך לזרוק את כל האשמים לכלא או להטיל עליהם עונש כזה או אחר,תפישה לא שיפוטית היא לא תפישה נטולת האשמה אלא תפישה שמבינה ולוקחת בחשבון גם את המגבלות של האשמים,תפישה שלא מחפשת סיבתיות ,שמתבטאת גם דרך השפעת תנאי הסביבה,היא חסרת תועלת ואימפוטנטית לחלוטין,תפישה ללא אשמה היא תפישה לא מוסרית,לא מדעית ואנטי חברתית. בקשר לג'יברוש, כמו שכתבתי גם קודם בפירוש מדובר בשלב התפתחותי, זה שדבר מסויים הוא מאוד משמעותי לא אומר שהוא יהיה בהכרח משמעותי תמיד, ואני אנסה להסביר שוב למרות שאני די משוכנע ששוב וכרגיל לא אובן: בזהות האוטיסטית לצליל הגולמי יש משמעות ומשקל הרבה יותר גדול מזה שיש לו אצל הזהות ה"נורמטיבית"(והדבר הכי ברור ומובן גם דרך הנטייה של האוטיסטים למוזיקליות וציטוטים ותבניתיות צלילית חסרת הקשר כביכול וגם דרך הרגישויות השמיעתיות המוכרות לכל מי ששהה יותר מכמה שניות במחיצת אוטיסטים),הג'יברוש,כמו האקולליה,מהווה דרך שהולמת לאנשים מוטי צליליות לרכישת סמלים ושפה,הם מתחילים מצליל ואז עוברים לסמל,למילה אגב אני,ולדעתי גם אוטיסטים אחרים,חוזרים לא פעם להוצאת קולות סתומים וקשקושים,זה נותר חלק חיוני ממה שמייצב אותי ומעניק לי משמעות,מילים זה רק מילים,וזה בכלל לא משנה אם אתם מעודדים ילד לדבר ג'יבריש או לא,אם הוא מרגיש שזה לא השפה שלכם וזה לא נכון לכם הוא פשוט יפסיק לעשות את זה מולכם ואיתכם אבל הצורך הזה ישאר ויתבטא בצורה אחרת

 

[abashel13]

חברה היא לא מוסרית ולא מדעית

היא תמיד תולדה של "פרו ורבו ומלאו את הארץ"... יעני המקור לחברה היא הדדיות בין זכרים ונקבות ונקבות וזכרים... בהתחלה ובהמשך... ביצירה ובשימור היצירה... והקיטוב הראשוני הזה ביו שני השונים הללו הוא אשר מלווה תמיד את הריבוי והתרבות. המארג החברתי הנוצר בכל רגע נתון מושפע לחלוטין מאיזוני זכר ונקבה... לא אלה אשמים ולא אלו אשמות... התקשורת בין אלה לאלו או אלו לאלה היא בעלת מנעד רחב שקצהו האחד ענג צרוף וקצהו השני זוועה בלתי אפשרית כך גם מהבחינה החומרית וכך גם מהבחינה הרוחנית-יצירתית. היחס בין יחיד לחברה יוצא מן הכלל במובן זה משום שהוא פרקטלי... בכל יחיד בכל רגע נתון מצוי כל מארג הזכרים והנקבות מאז ומעולם... ועל כן יחודיותו מייצגת אחדות שאין כמוה... אחדות הכוללת את כל מנעד הענג והזוועה. כל השאר אחריות אישית במובן של מה היחס שלי לזה זאת אומרת לריבוי ההוכחות המהלכות שבני אדם עושים אהבה.

 

[arana1]

בוודאי שהיא גם הדברים האלה

קיומה של התשוקה ביסוד הקיום החברתי לא סותר היבטים מגוונים ומשמעויות רבות ושונות שנובעות מ ומאפשרות את הגשמתה מוסר ומדע לא עומדים בניגוד להדדיות אלא דווקא משמשים כעזרים חיוניים ליישומה גם לא זכור לי שהיטלתי את האשמה על צד מגדרי או מגזרי מסויים(אני בטוח שלא עשיתי את זה) מה שניסיתי זה לאתר גישות ודרכים שמבטאים חוסר רגישות וחוסר התחשבות בהדדיות הנכספת(שכולנו עוד רחוקים מאוד מיישומה) בהקשר הזה המודל הפרקטלי הוא מעניין ומרחיב דעת ודעה אבל אולי כדאי להישמר פן גם הוא יהפוך לסוג של דת ואמונה זה בסך הכל מודל טוב יותר מאחרים ,גם בגלל שבדומה לתפישה האוטיסטית הוא מראה אפשרות להקשרים שלא נשענים על היררכיות אלא על זרימה יצירתית בין מימדים וזהויות אבל הוא בוודאי לא סוף פסוק או רעיון מוגמר אלא בקושי התחלה אין שום צורך והכרח בזוועה שתאזן את העונג ואין שום צורך והכרח ברע שיאזן את הטוב,אולי הדברים האלה יכולים לספר לנו משהו על הדרך והסיבות והנסיבות להתפתחות לקיום יותר שיוויוני והדדי אבל בוודאי שהם לא חלק בלתי נמנע או הכרחי מהמציאות,הכי לא,רוע זה בסך הכל סוג ותוצאה של טיפשות אחדות אמיתית אינה מבוססת על זוועה ורוע כצד מאזן או כקצה המנעד ממש הכי לא

 

[abashel13]

עזרים או כלים

ניתנים לשינוי והחלפה אבל את הקיום החברתי אין במה להחליף... זה גילוי החיים בו משתתפים... כולם. אפשר להשתמש במודל זמני יחסי הרואה ביחיד אפשרויות שאין לכלל בשל מצב ההדדיות הנוכחי כי תפיסה של הדדיות פנימית המתקיימת מתוך אחריות אישית ניתנת ליישום יחסית בפשטות בעוד שהדדיות חברתית דורשת בלי סוף מהלכים באופן יחסי. נניח שכמוך אני בוחר לייתר חלק מהזוועה והרוע בי ובחיי בדרך כזאת או אחרת ואכן מצליח ליישם מהלך פנימי כזה עדיין ישנם עוד 7 מיליארד שותפים ברגע זה שיכולים להמשיך לייצר את מה שאני ייתרתי וייסתבר לי שכל מה שמיותר לי עדיין דרוש ונחוץ לשותפיי. הוא אשר טענתי מלכתחילה שאחדות אפשרית ביחיד ולא בכלל... ועל כן ההדדיות יחיד כלל גם של מי שמייתר זוועה בחייו תמשיך להתקיים באופן זמני ויחסי בהדדיות לזוועה מחוצה לו. נראה לי שזה נוגע מאוד לעניין האוטיסטי שמלכתחילה, מלידה, מייתר לא מעט דברים הנוהגים בעולם החברתי ולא משתתף בהם. באופו אישי אני מסכים שרוע וזוועה הם סוג של טפשות אבל ומבלי להתנשא אגיד שחכמה אי אפשר לאכוף או ללמד... היא תולדה של התנסות ובחירה... וכמו שאמר המשורר "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמש"

 

[arana1]

כן,אי אפשר לכפות הדדיות על הכלל,ובכלל

כי פעולה כזו סותרת את מהותה אלא שסביב הפרדוקס הזה מתייסרים והתייסרו לא מעט אנשים שמחפשים דרכים בכל זאת לבטא ולהגשים משהו, וחלק מההגשמה החלקית של המטרה הזאת מבטאת במדע ובנסיונות לנסח עקרונות מוסריים ואנושיים יותר תקפים ויעילים בסך הכל ברמת הקיום היומיומי אינך צריך ליותר מאדם אחד להדדיות מלאה ולכן הגרעין המשפחתי והזוגי הוא היסוד והתשתית לכל השינויים החברתיים(הדדיות זה גם היכולת לקיים אינטימיות יצירתית ומהותית עם אדם אחד,שביני ובינך גם זה עדיין חזיון נדיר עד אימה) אני לגמרי מסכים איתך שהבחירה היא לגמרי אישית והשינוי המהותי תלוי ומתרחש לא דרך הציבוריות הצעקנית שמעמידה ונוהרת אחרי האנשים הכי עלובים אלא בעיקר על ידי בחירה אישית של אנשים שמסוגלים וצריכים להפנות את הגב למה שנחשב לנכון ולמועיל ולראוי ולסביר ולאפשרי בעיני הרוב,ממה שאני רואה המגמה של בחירה יחודית ואישית מתחזקת ויותר ויותר אנשים בוחרים וצריכים לקיים מרד פנימי תמידי נגד מה שהם מזהים כמבנים והתבניות שמנפצות את האדם הסביר לקירות חסרי מוצא ותכלית גם אני רואה את הסיכוי לשינוי חברתי דרך מרד אישי ויחודי ופרטי ,לדעתי זו התנועה הכי אפקטיבית,גם בגלל שהיא מערבת ומעורבת בפחות פרדוקסים שמרוקנים גם את הרצון והכוונה הכי טובה מתכליתה יש המון סימנים לתנועה הזאת,הם לא בדיוק מופיעים בחדשות ובכותרות העיתונים ובמאמרים האקדמים,אולי מעט ומאוד בעקיפין,אבל הם שם,ללא ספק בכל מקרה,נדמה לי שהיחיד תמיד מוביל והכלל נגרר אחריו,השינויים מתרחשים בדלת אמות ולא על הבמות הציבוריות,אלה במרכז הבמה הם הנגררים למרות שבדרך שהיא עדיין אופיינית לזוועה החברתית הם תמיד מוצגים ומציגים דימוי שהוא בדיוק הפוך למציאות(וזו גם הסיבה שהם לעולם לא יוכלו להיות אפקטיבים באמת)

 

[arana1]

"בהתחלה ובהמשך... ביצירה ובשימור היצירה"

דרך התפישה הזאת שלא מפרידה את היצרתיות הראשונית כמעשה בודד שקודם לפעולת שימור היצירה אלא כהיבטים שונים שמתקיימים במקביל ומאפשרים אחד את השני כל הזמן ולכן גם מחוללים יחסים הרבה יותר מורכבים של סיבה ותוצאה אפשר למצוא לא מעט הסברים להתנהגות שנחשבת ללקוייה ולא מותאמת אצל אוטיסטים ומופרעי קשב זה גם מה שמחולל חוסר התאמה לתבניות הנהוגות המפרידות והמגבילות את היצירה והלימוד רק למקום וזמן מסויים(מ9 עד 4 בעבודה או בבית הספר למשל) כי זה מבטא בזהות שיוצרת ולומדת כל הזמן(בגלל זה אוטיסטים לומדים מהאוויר ומדברים על דברים "גבוהים" לא במקום ובזמן הנכון והמתאים לדעת האנשים המרובעים) המארג השיוויוני וההדדי בין הזכרי והנקבי מתבטא כמהלך לקראת גיאומטריה חברתית שממיסה את הגבולות המסורתיים,הנוקשים,הנרקסיסטיים,החומרניים והתועלתניים לטובת שגרה יצירתית שבה כל מקום הוא עולם ומלואו וכל רגע הוא נצח,זה נשמע מעט ניו אג'י אבל גם מקומות ותחומים מאוד טכנים מתבססים על מעברים חלקים ולכן עדיין בלתי שגרתיים בין המיידי לנצחי(זו גם הסיבה שאוטיסטים נתפשים כאסוציאטיבים מדי,פשוט הההקשרים שהם עושים לא מתאימים למבנים ההיררכים והכחניים שמהווים עדיין את הבסיס למה שנחשב בטעות לכישורי חברה וכישורי חיים) ההפרדות הישנות כבר מזמן לא תקפות ולא ישימות לגבי הרוב אלא שהמיעוט שנהנה מהם הוא זה שיושב על הצמתים ועל המשאבים ולכן לרוב האנשים שנאלצים להישאר בחיים אין ברירה אלא לבלוע ולשתוק כמובן שיום אחד האנשים האלה ימצאו שהזהב שהם אוגרים הפך לערימת זבל בגלל השתנות המציאות והתפישה החברתית בינתיים שיהנו

 

[bambina האחת]

אבל את מי אתה מאשים?

איזו סביבה חברתית? יש כל כך הרבה. בכל מקום אנחנו נמצאים בסביבה חברתית אבל היא כל כך שונה בכל מקום שאין שום דרך לעשות הכללה כלשהי. כל נסיון להכליל יהיה לא מוסרי. אני עבדתי ב-4 חברות פיתוח ובכל אחת מהם הייתה סביבה חברתית ואוירה שונה לגמרי (וזה עוד כביכול אמור היה להיות דומה כי אנשים עם IQ דומה פחות או יותר, תחומי עניין דומים, השכלה דומה), אבל לא. הכל מקום הייתה יחודיות משלו. באחד המצב היה פשוט זוועה מבחינה חברתית ובאחר דווקא יחסים של כבוד הדדי ואוירה מאוד מאוד נעימה. אי אפשר לעשות הכללות. אי אפשר להגיד החברה אשמה. אין דבר כזה חברה אחת. יש את האנשים הספציפיים במקומות הספציפיים עם המגבלות והקשיים הספציפיים. חוסר שיפוטיות באה לא מהמקום העיוור שהכל בסדר, אלא מהמקום שמבין שבן אדם ספציפי זה לא יכול להשתנות ולא משנה מה נעשה בגלל מגבלות שלו. עם זה אתה כבר יכול לעשות משהו, אתה יכול להחליט לסבול ולנסות להתאים את עצמך או לצעוק ושישנאו אותך או לעזוב בשקט ובהבנה שאין לך השפעה ולחפש מקום שבו כן תוכל להשתלב ולקבל אותו. ולגבי קולות, אז כולם אוהבים להוציא קולות וכל בן אדם כשהוא משוחרר עושה את זה. הייתי לא פעם אחת במצבים שקבוצה גדולה של אנשים (נ"טים לחלוטין) הייתה צועקת ומייללת וצורחת ועושה קולות להנאתם ואף אחד מהם לא חשב שיש משהו מוזר בזה. ככה שגם זה לא משהו שהוא יחודי לאוטיסטים.

 

[arana1]

אני מתכוון לעקרונות שמיושמים בכל הסביבות

אני מתכוון לתבניות הבסיסיות שהרוב המוחלט של האנשים לא מעלה בכלל על דעתו לשאול ולפקפק בתקפותן יותר מזה רוב האנשים בטוח שהתבניות הזמניות האלה הן המציאות עצמה ולא השתקפות של תפישות הכי יחסיות ורעועות זו גם הסיבה שאוטיסטים שרואים וחשים וזקוקים לתבניות אחרות נהנים מתווית של לקות שעצם הנסיון לערער עליה מוציא אנשים מהדעת אני עבדתי בהרבה יותר מ4 חברות ולא רק בפיתוח תוכנה וחומרה אלא עברתי עשרות מקומות עבודה ומגורים גם בישראל וגם בארצות אחרות בכל העולם אנשים דורכים בדיוק באותו חרא יש כמובן הרבה ווריאציות וגירסאות כי בכל זאת מדובר בתבניות שמבטאות מציאות היסטורית ואבולציוניות והן לא סתם המצאה של משוגע כזה או אחר אלא שבדיוק מסיבה זו זה לא מקרי שהקולות שמעיזים לשאול ולערער על תקפותן מתחזקים עם כל יום שעובר לא מבין למה כל כך חשוב לך להכחיש כל סימן של יחודיות אצל אוטיסטים אבל אני משוכנע שאפילו איש המקצוע הכי אטום ומטומטם יודע שיחס לקול ועשיית הקולות אצל אוטיסטים היא מאוד שונה מהצריחות ועשיית הקולות והיללות שגם נ"ט נהנים מהם לפעמים נראה לי שהחלטת לצאת למלחמה נגד התפישה שיש באוטיזם גם יחוד אולי בגלל שאת חושבת שהם מתגאים ביחוד הזה הם ממש לא אלא שבלי התייחסות לייחוד ולשונות הזאת כהווייתה אי אפשר לתת להם אהבה ותמיכה ראוייה

 

[bambina האחת]

אני לא יוצאת נגד יחוד באוטיזם

אני יוצאת נגד גישה שיש יחוד רק באוטיזם. בכל בן אדם יש יחוד. אוטיסט או לא. ולא משנה כמה תנסה לדחוף את הנ"טים לתבניות שהמצאת, זה לא ישנה את המציאות.

 

[arana1]

אני לא דוחף אנשים לתבניות

וזו פשוט עובדה(את הנ"ט עובדות אף פעם לא מעניינות כי משום מה מטבען לסתור לחלוטין את הסרטים שבהם הם חיים) רק העיוורון הנ"ט,שנובע מחוסר יכולתם להבין יחודיות אמיתית ,הוא שכופה תבניות על הזולת אם לנ"ט הייתה תפישה אמיתית של יחודיות אז לאוטיסטים לא היו בעיות השתלבות בכלל אלא שכרגיל ובצורה אופיינית את משליכה בדיוק את הכשלים של הסביבה על אלה שסובלים ממנה למזלנו ולמזלו של המין האנושי המציאות משתנה ותשתנה למרות העיוורון הכחני שעדיין נתפש לצערנו כבסיס להתנהגות חברתית