קילו זיתים
New member
גיבוש צוללן- מאי 04
טוב, אז בגלל שאמצע הלילה עכשיו וממש משעמם לי, החלטתי להועיל קצת לטובת הכלל ולכתוב על מעללי בגיבוש צוללן שהשתתפתי בו לפני חודש בדיוק מהיום. אני מקווה שתכניסו אותו למאמרים, כי השתנו די הרבה דברים מהמאמרים שקראתי פה. דבר ראשון, אציין שלגיבוש הגעתי דרך יום סיירות. בואו רק נבהיר דבר אחד: מי שמסיים גיבוש חובלים, מטכ"ל או שייטת ולאחריו מסיים גיבוש צוללות, מקבל ראיון אגוז. מי שמסיים רק אחד משלושת הגיבושים האלה (מטכ"ל שייטת חובלים), מקבל ראיון צנחנים. מי שמסיים רק גיבוש צוללות לא מקבל כלום. כאפיש? אוקי. אז הגענו לתחנת הרכבת בבת גלים בשמונה בבוקר, ולאחר ציפייה של כשלושים דקות באו כמה חיילים לקחת אותנו לבה"ד חיל הים, מרחק כמה דקות הליכה. פה יש את התהליך הארוך והמשעמם של הרשמה, טפסים רפואיים, הרצאה של כל צוות הגיבוש (ממפקד, דרך מדריך ראשי ועד לבחורה הנחמדה ממדור סיירות), וחלוקת מספרים וקבוצות. עד שכל זה נגמר כבר התמקמה לה החמה במרכז הרקיע ושעת צהריים באה עלינו. כדי להנעים את זמננו במהלך כל התהליכים האלה "פינקו" אותנו בתפוחים ירוקים ומיץ פטל הכי מגעיל שטעמתי בחיים שלי. אני לא אלאה (ככה כותבים, נכון?) אתכם יותר מידי בחלק הזה, אז בואו נעבור לחלק המעניין: אחרי ארוחת צהריים ממש מעולה (אוכלים בחדר אוכל של הצוללנים והחובלים), ניסע באוטובוס לנמל. שם תזכו לסיור בצוללת דולפין, (אנחנו היינו באח"י תקומה) תיכנסו אל תוך הצוללת, תפגשו בצוללנים שמאיישים את הצוללת בזמן שהיא בנמל (הצוללות תמיד מאויישות 24/7 כל הזמן. אין מצב שצוללת תישאר בלי אף אחד בתוכה, גם כשהיא עוגנת. מה שגרם לי לחשוב איזה בעסה להישאר שם בליל הסדר! יש שם שולחן של סנטימטר על סנטימטר ובכל מקרה תמיד יש מישהו ליד המכ"ם ככה שהוא בכלל אכל אותה... מה אם הוא המכ"מיסט היחיד שנשאר ליל הסדר???), תיכנסו לחדר מכונות, מגורים, בקרה וכ'ו, ותהיו נדהמים לגלות איך הצוללת יכולה להיות כל כך גדולה אך כל כך צפופה בו זמנית. לאחר הסיור הנחמד חוזרים לבה"ד, פה כמה חבר'ה שלא אהבו את מה שהם ראו פרשו, ואנחנו מתחלקים לצוותים שלנו. אנחנו מכירים את המפקד שלנו (יש דיסטאנס שכולל הקשבים ולמפקד קוראים המפקד), לומדים לתת הקשב ("מחלקה לקבלת המפקד היכון לצוללן 23 צוללן!!!"), מקבלים מדים (שתי חולצות, שני מכנסיים, כובע, חגורה, מימיה וגוש מתכת בצורת רובה) ואז מתזזים קצת. חוזרים לאולם הגדול והנחמד ששמענו בו בהתחלה את כל ההרצאות המשמימות, כל אחד מקבל עיפרון ונייר, ויש הרצאה על המערכת ההידראולית של הצוללת, וביום השלישי יהיה מבחן. עצה שלי: פשוט תרשמו כל מה שהוא אומר, שימו את הדף בכיס של החולצה (רק אל תשכחו לקחת אותו כשאתם מחליפים חולצה) ותלמדו בנסיעות, הפסקות וכו'. אל תתעצלו. בכל מקרה, גומרים עם זה, ואז המפקד מתחיל לתזז אתכם, תיזוזים לא מאוד קשים אבל מתישים שכוללים אין סוף ספרינטים, ואת המצב 2 הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. הוא פשוט התעלל בנו עם זה. לומדים קצת להרים אלונקה, מתזזים, מתזזים ומתזזים.... איפשהו פה עד הלילה הם גם הספיקו לדחוף משחק של "יש גשם אין גשם" לכל הגיבוש ביחד. החוקים הם פשוטים: פורשים את הידיים לצדדים שיהיו מקבילות לקרקע. אם המפקד אומר "אין גשם, הכפות ידיים לכיוון למטה. יש גשם= כפות ידיים למעלה. תרגיל קשה בהחלט. בין לבין יש גם איזה כמה תיזוזים לכל הגיבוש ביחד (באחד הספרינטים הגעתי שני מכל הגיבוש!), ונקנח במסע קליל ביותר בבה"ד שנערך בלי משקל חוץ מפק"ל צוותי (ג'ריקן, קשר או אלונקה סגורה), שזה בכלל לא קשה כשיש פק"ל אחד לצוות שלם. המסע אורך כשלושת רבעי השעה נראה לי, והוא ממש טיול. לא התנשפתי בסוף אפילו. אחרי עוד קצת תיזוזים הולכים לישון באוהלים צבאיים כאלה כמו בסדרה "טירונות", כל אחד מקבל מיטה לא נוחה כזאת שיותר נכון לקרוא לה רצועת עור מתוחה בין ברזלים ושק שינה שהיה דווקא סבבה. כמובן שכל אחד שומר בתורו בלילה (כל אחד אצלנו שמר 12 דקות נראה לי), והקטע המעיק פה זה שאסור לישון על מדים, אבל חייבים לשמור על מדים, וזה לוקח איזה עשר שעות רק להתלבש שם ולמצוא את הכובע וכל החרא בתוך כל החושך והבלאגן.
טוב, אז בגלל שאמצע הלילה עכשיו וממש משעמם לי, החלטתי להועיל קצת לטובת הכלל ולכתוב על מעללי בגיבוש צוללן שהשתתפתי בו לפני חודש בדיוק מהיום. אני מקווה שתכניסו אותו למאמרים, כי השתנו די הרבה דברים מהמאמרים שקראתי פה. דבר ראשון, אציין שלגיבוש הגעתי דרך יום סיירות. בואו רק נבהיר דבר אחד: מי שמסיים גיבוש חובלים, מטכ"ל או שייטת ולאחריו מסיים גיבוש צוללות, מקבל ראיון אגוז. מי שמסיים רק אחד משלושת הגיבושים האלה (מטכ"ל שייטת חובלים), מקבל ראיון צנחנים. מי שמסיים רק גיבוש צוללות לא מקבל כלום. כאפיש? אוקי. אז הגענו לתחנת הרכבת בבת גלים בשמונה בבוקר, ולאחר ציפייה של כשלושים דקות באו כמה חיילים לקחת אותנו לבה"ד חיל הים, מרחק כמה דקות הליכה. פה יש את התהליך הארוך והמשעמם של הרשמה, טפסים רפואיים, הרצאה של כל צוות הגיבוש (ממפקד, דרך מדריך ראשי ועד לבחורה הנחמדה ממדור סיירות), וחלוקת מספרים וקבוצות. עד שכל זה נגמר כבר התמקמה לה החמה במרכז הרקיע ושעת צהריים באה עלינו. כדי להנעים את זמננו במהלך כל התהליכים האלה "פינקו" אותנו בתפוחים ירוקים ומיץ פטל הכי מגעיל שטעמתי בחיים שלי. אני לא אלאה (ככה כותבים, נכון?) אתכם יותר מידי בחלק הזה, אז בואו נעבור לחלק המעניין: אחרי ארוחת צהריים ממש מעולה (אוכלים בחדר אוכל של הצוללנים והחובלים), ניסע באוטובוס לנמל. שם תזכו לסיור בצוללת דולפין, (אנחנו היינו באח"י תקומה) תיכנסו אל תוך הצוללת, תפגשו בצוללנים שמאיישים את הצוללת בזמן שהיא בנמל (הצוללות תמיד מאויישות 24/7 כל הזמן. אין מצב שצוללת תישאר בלי אף אחד בתוכה, גם כשהיא עוגנת. מה שגרם לי לחשוב איזה בעסה להישאר שם בליל הסדר! יש שם שולחן של סנטימטר על סנטימטר ובכל מקרה תמיד יש מישהו ליד המכ"ם ככה שהוא בכלל אכל אותה... מה אם הוא המכ"מיסט היחיד שנשאר ליל הסדר???), תיכנסו לחדר מכונות, מגורים, בקרה וכ'ו, ותהיו נדהמים לגלות איך הצוללת יכולה להיות כל כך גדולה אך כל כך צפופה בו זמנית. לאחר הסיור הנחמד חוזרים לבה"ד, פה כמה חבר'ה שלא אהבו את מה שהם ראו פרשו, ואנחנו מתחלקים לצוותים שלנו. אנחנו מכירים את המפקד שלנו (יש דיסטאנס שכולל הקשבים ולמפקד קוראים המפקד), לומדים לתת הקשב ("מחלקה לקבלת המפקד היכון לצוללן 23 צוללן!!!"), מקבלים מדים (שתי חולצות, שני מכנסיים, כובע, חגורה, מימיה וגוש מתכת בצורת רובה) ואז מתזזים קצת. חוזרים לאולם הגדול והנחמד ששמענו בו בהתחלה את כל ההרצאות המשמימות, כל אחד מקבל עיפרון ונייר, ויש הרצאה על המערכת ההידראולית של הצוללת, וביום השלישי יהיה מבחן. עצה שלי: פשוט תרשמו כל מה שהוא אומר, שימו את הדף בכיס של החולצה (רק אל תשכחו לקחת אותו כשאתם מחליפים חולצה) ותלמדו בנסיעות, הפסקות וכו'. אל תתעצלו. בכל מקרה, גומרים עם זה, ואז המפקד מתחיל לתזז אתכם, תיזוזים לא מאוד קשים אבל מתישים שכוללים אין סוף ספרינטים, ואת המצב 2 הכי קשה שעשיתי בחיים שלי. הוא פשוט התעלל בנו עם זה. לומדים קצת להרים אלונקה, מתזזים, מתזזים ומתזזים.... איפשהו פה עד הלילה הם גם הספיקו לדחוף משחק של "יש גשם אין גשם" לכל הגיבוש ביחד. החוקים הם פשוטים: פורשים את הידיים לצדדים שיהיו מקבילות לקרקע. אם המפקד אומר "אין גשם, הכפות ידיים לכיוון למטה. יש גשם= כפות ידיים למעלה. תרגיל קשה בהחלט. בין לבין יש גם איזה כמה תיזוזים לכל הגיבוש ביחד (באחד הספרינטים הגעתי שני מכל הגיבוש!), ונקנח במסע קליל ביותר בבה"ד שנערך בלי משקל חוץ מפק"ל צוותי (ג'ריקן, קשר או אלונקה סגורה), שזה בכלל לא קשה כשיש פק"ל אחד לצוות שלם. המסע אורך כשלושת רבעי השעה נראה לי, והוא ממש טיול. לא התנשפתי בסוף אפילו. אחרי עוד קצת תיזוזים הולכים לישון באוהלים צבאיים כאלה כמו בסדרה "טירונות", כל אחד מקבל מיטה לא נוחה כזאת שיותר נכון לקרוא לה רצועת עור מתוחה בין ברזלים ושק שינה שהיה דווקא סבבה. כמובן שכל אחד שומר בתורו בלילה (כל אחד אצלנו שמר 12 דקות נראה לי), והקטע המעיק פה זה שאסור לישון על מדים, אבל חייבים לשמור על מדים, וזה לוקח איזה עשר שעות רק להתלבש שם ולמצוא את הכובע וכל החרא בתוך כל החושך והבלאגן.
עבשיו אני מרגיש טוב עם עצמי שעברתי אז אין לחץ של להתגייס באוגוסט אבל ככה זה וויתור על צוללות בשביל מה שקיבלתי - דוגרי אני מרוצה ממה שעשיתי למרות שיש אנשים שיהנו יותר מצוללות וקילו אתה רומז לפרוש מי שמגיע לקבוצת סנג'ורים? או שאם הוא רוצה אגוז שישאר וזהו 