גור שמגיב בתוקפנות...
היי לכולם,
אשמח להמלצות למאלפים ממישהו שהתמודד עם בעיה דומה..
הגור שלנו בן 4 חודשים (מעורב) אומץ מעמותה בגיל חודש וחצי. הוא מאוד חמוד ונראה שאוהב אותנו וקשור אלינו מאוד, ואינו תוקף סתם לעולם, אבל מגיב בתוקפנות כלפינו במקרים שבהם הוא מרגיש שאנחנו עומדים לעשות משהו שלא בא לו (רוצים למנוע ממנו לאכול משהו מסוכן שמצא ברחוב/להכניס אותו לאוטו/להוריד אותו מהספה/לשים עליו רצועה כדי לצאת מגינת הכלבים/אפילו לשים עליו רצועה כדי לצאת לטיול כשנדמה לי שהוא רוצה אבל הוא לא). התוקפנות מתבטאת בעיקר בנביחות עצבניות שנראות מאיימות כולל הפנייה של הראש כאילו כדי לנשוך לנו את היד, למרות שעכשיו הוא כבר פחות מעז לנשוך באמת. אנחנו עובדים עם מאלף אבל מרגישים שהבעיה לא מטופלת מספיק למרות ניסיונותינו להבהיר כמה היא מטרידה אותנו, ובעיקר מרגישים שאולי שיטת החיזוקים החיוביים אינה יעילה במקרה הזה או עם הכלב שלנו. המאלף טען שהכלב מרגיש שאנחנו מאיימים על המשאבים שלו, ולכן מאז אנחנו משתדלים כמה שפחות לקחת לו דברים, אפילו למצוא דברים על הרצפה ברחוב שאינם מסוכנים עבורו ולהראות לו שהם שם (״לעזור לו למצוא״), ולעודד אותו לעשות דברים שהוא לא רוצה ואין ברירה כמו להיכנס לאוטו על ידי שימוש בדברים שמאוד מפתים אותו (נקניקיות...) אבל עדיין לפעמים הוא מגיב ככה במצבים לא צפויים, למשל אתמול היינו אצל הוטרינר וכשהוא ניסה להפוך אותו כדי לבדוק את הבטן הוא הגיב אליו בנביחות עצבניות ונהמות. אפילו כשאחי ניגש אליו בזמן שישן והתחיל ללטף אותו (אני מבינה שייתכן שהכלב נבהל אבל חשוב לי שיבין שתגובה תוקפנית אינה לגיטימית). באופן כללי לא ברור לנו למה הוא כל כך עצבני. אנחנו לא בטוחים האם זו בעיה של דומיננטיות או פחד או סתם אופי עצבני, אבל לא מקובלת עלינו התגובה הזו. פעם זה היה קורה אחת לכמה ימים ועכשיו זה יכול לקרות גם מספר פעמים ביום, כל אחת מהן מכניסה אותנו לתסכול וחרדות ואנחנו כל הזמן בהרגשה שמפחדים לעשות דברים עם הכלב כדי לא לעורר את התגובות האלה. חשוב לי לציין שלפני שהגיע אלינו הוא היה ברחוב עם אחיו כנראה זמן קצר לפני שנאסף על ידי העמותה, ואז באומנה בערך שבוע עד שאימצנו אותו. באומנה הוא נראה די סובל ופסיבי, אבל מאז שאימצנו אותו כמובן שהמצב השתנה. הוא מקבל המון המון אהבה ותשומת לב, יוצא למספר טיולים ארוכים ביום, עבר חשיפה לכל דבר שיכולנו לחשוב עליו מהרגע שהגיע אלינו, ומטופל באופן קבוע אצל וטרינר שלא מצא שומדבר שכואב או מטריד אותו (היו טיפה בעיות עור אבל הן השתפרו וכרגע במצב יחסית טוב). הוא מגיב מצוין לכלבים ואנשים זרים, בלי שמץ של תוקפנות ״סתם״, וכבר לא נושך הרבה מתוך משחק (אבל עדיין קצת). את כל זה אני כותבת כדי שיהיה לכם מושג לגבי הרקע שאולי יכול להוביל להתנהגות התוקפנית...
אשמח מאוד להמלצות ותובנות להתמודדות עם הבעיה, וכמובן למאלף שאתם יודעים שהתמודד עם בעיה דומה.
תודה רבה!
שיר
היי לכולם,
אשמח להמלצות למאלפים ממישהו שהתמודד עם בעיה דומה..
הגור שלנו בן 4 חודשים (מעורב) אומץ מעמותה בגיל חודש וחצי. הוא מאוד חמוד ונראה שאוהב אותנו וקשור אלינו מאוד, ואינו תוקף סתם לעולם, אבל מגיב בתוקפנות כלפינו במקרים שבהם הוא מרגיש שאנחנו עומדים לעשות משהו שלא בא לו (רוצים למנוע ממנו לאכול משהו מסוכן שמצא ברחוב/להכניס אותו לאוטו/להוריד אותו מהספה/לשים עליו רצועה כדי לצאת מגינת הכלבים/אפילו לשים עליו רצועה כדי לצאת לטיול כשנדמה לי שהוא רוצה אבל הוא לא). התוקפנות מתבטאת בעיקר בנביחות עצבניות שנראות מאיימות כולל הפנייה של הראש כאילו כדי לנשוך לנו את היד, למרות שעכשיו הוא כבר פחות מעז לנשוך באמת. אנחנו עובדים עם מאלף אבל מרגישים שהבעיה לא מטופלת מספיק למרות ניסיונותינו להבהיר כמה היא מטרידה אותנו, ובעיקר מרגישים שאולי שיטת החיזוקים החיוביים אינה יעילה במקרה הזה או עם הכלב שלנו. המאלף טען שהכלב מרגיש שאנחנו מאיימים על המשאבים שלו, ולכן מאז אנחנו משתדלים כמה שפחות לקחת לו דברים, אפילו למצוא דברים על הרצפה ברחוב שאינם מסוכנים עבורו ולהראות לו שהם שם (״לעזור לו למצוא״), ולעודד אותו לעשות דברים שהוא לא רוצה ואין ברירה כמו להיכנס לאוטו על ידי שימוש בדברים שמאוד מפתים אותו (נקניקיות...) אבל עדיין לפעמים הוא מגיב ככה במצבים לא צפויים, למשל אתמול היינו אצל הוטרינר וכשהוא ניסה להפוך אותו כדי לבדוק את הבטן הוא הגיב אליו בנביחות עצבניות ונהמות. אפילו כשאחי ניגש אליו בזמן שישן והתחיל ללטף אותו (אני מבינה שייתכן שהכלב נבהל אבל חשוב לי שיבין שתגובה תוקפנית אינה לגיטימית). באופן כללי לא ברור לנו למה הוא כל כך עצבני. אנחנו לא בטוחים האם זו בעיה של דומיננטיות או פחד או סתם אופי עצבני, אבל לא מקובלת עלינו התגובה הזו. פעם זה היה קורה אחת לכמה ימים ועכשיו זה יכול לקרות גם מספר פעמים ביום, כל אחת מהן מכניסה אותנו לתסכול וחרדות ואנחנו כל הזמן בהרגשה שמפחדים לעשות דברים עם הכלב כדי לא לעורר את התגובות האלה. חשוב לי לציין שלפני שהגיע אלינו הוא היה ברחוב עם אחיו כנראה זמן קצר לפני שנאסף על ידי העמותה, ואז באומנה בערך שבוע עד שאימצנו אותו. באומנה הוא נראה די סובל ופסיבי, אבל מאז שאימצנו אותו כמובן שהמצב השתנה. הוא מקבל המון המון אהבה ותשומת לב, יוצא למספר טיולים ארוכים ביום, עבר חשיפה לכל דבר שיכולנו לחשוב עליו מהרגע שהגיע אלינו, ומטופל באופן קבוע אצל וטרינר שלא מצא שומדבר שכואב או מטריד אותו (היו טיפה בעיות עור אבל הן השתפרו וכרגע במצב יחסית טוב). הוא מגיב מצוין לכלבים ואנשים זרים, בלי שמץ של תוקפנות ״סתם״, וכבר לא נושך הרבה מתוך משחק (אבל עדיין קצת). את כל זה אני כותבת כדי שיהיה לכם מושג לגבי הרקע שאולי יכול להוביל להתנהגות התוקפנית...
אשמח מאוד להמלצות ותובנות להתמודדות עם הבעיה, וכמובן למאלף שאתם יודעים שהתמודד עם בעיה דומה.
תודה רבה!
שיר
