גורילאז
אז נכון שזה לא בדיוק ראפ, אבל בכל זאת מצאתי לנכון להמליץ כאן על האלבום המשובח והיוצא דופן הזה (באיחור של בערך עשר שנים). אוקי אז ראפ ממש תמצאו פה רק בשני קטעים מעולים בביצוע דל דה פאנקי הומוספיין שאחד מהם אתם כבר מכירים יותר מידי טוב (קלינט איסטווד), אבל חוץ מזה ברוב הקטעים המקצב הוא מקצב תופים של היפ הופ. הניחוח של האלבום בכלליות הוא מקצבי היפ הופ בשילוב עם מוזיקה אלקטרונית וגם שילובים מעניינים עם רוק. סה"כ האלבום לא קשה מידי ומתנגן בכיף באוזן, תחת ניצוחו של דן דה אוטומייטור הענק. הייתי רוצה לציין במיוחד את השיר starshine, קטע מדהים שלוקח אקורדים של רוק ומלביש עליהם מקצבים אלקטרוניים ובקלות אפשר לקטלג את הקטע המצויין הזה תחת הכותרת - שירי דיכאון, פשוט מעולה. אלבום מומלץ ביותר, במיוחד למי שקצת בא לו לשמוע דברים קצת שונים ממוסכמות ההיפ הופ הרגילות ולהפתח לזרמים קצת אחרים אבל עדיין לא רחוקים כל כך.
אז נכון שזה לא בדיוק ראפ, אבל בכל זאת מצאתי לנכון להמליץ כאן על האלבום המשובח והיוצא דופן הזה (באיחור של בערך עשר שנים). אוקי אז ראפ ממש תמצאו פה רק בשני קטעים מעולים בביצוע דל דה פאנקי הומוספיין שאחד מהם אתם כבר מכירים יותר מידי טוב (קלינט איסטווד), אבל חוץ מזה ברוב הקטעים המקצב הוא מקצב תופים של היפ הופ. הניחוח של האלבום בכלליות הוא מקצבי היפ הופ בשילוב עם מוזיקה אלקטרונית וגם שילובים מעניינים עם רוק. סה"כ האלבום לא קשה מידי ומתנגן בכיף באוזן, תחת ניצוחו של דן דה אוטומייטור הענק. הייתי רוצה לציין במיוחד את השיר starshine, קטע מדהים שלוקח אקורדים של רוק ומלביש עליהם מקצבים אלקטרוניים ובקלות אפשר לקטלג את הקטע המצויין הזה תחת הכותרת - שירי דיכאון, פשוט מעולה. אלבום מומלץ ביותר, במיוחד למי שקצת בא לו לשמוע דברים קצת שונים ממוסכמות ההיפ הופ הרגילות ולהפתח לזרמים קצת אחרים אבל עדיין לא רחוקים כל כך.