ג'ורג' גרשווין
שמץתי את זה גם בבלוג שלי, אבל רציתי לשתף בהרגשה הבאה: George Gershwin נולד בשנת 1898 בברוקלין, ניו-יורק. אני יושב עכשיו עם היצירות Concerto for Piano and Orchestra in F 1.Allegro 2.Adagio - Andante Con Moto 3.Allegro agitato An American in Paris An symphonic Picture of Progy and Bess אנחנו יוצאים למסע עם הקטע הראשון Concerto for Piano and Orchestra in F. Allegro מתחיל בהתפרצות של תופים, מצילות וכלי נשיפה. קטע מאוד כוחני, אבל גם יש בו עדינות, אחרי ההתפרצות הוא נכנס לקטע פסנתר שקט, מעבר מאוד יפה ונוח, נעים לאוזן. הוא קופץ קצת לג´אז ואז חוזר לכינורות קלאסיים תוך כדי סאונד ג´אזי על הפסנתר. אני מאוד אוהב את הקטע הראשון של היצירה הזו, מאוד מיוחד וסוחף, מאוד מגוון, הוא מעביר כל כך הרבה שאפילו עשר שמעיות שלו לא יספיקו לקלוט את כל מה שהוא מכיל. מי שמכיר את הסרט פנטזיה עם מיקי מאוס של וולט דיסני, יזהה את הסגנון ישר. הוא קופץ בקטע הזה ממוזיקה קלאסית לג´אז ולפעמים משלב בין השניים, מאוד מיוחד, ועיבוד מאוד מאוד טוב. הקטע הראשון מסתיים בהתעוררות מדהימה ועובר לקטע Adagio - Andante Con Moto שמתחיל בכלי נשיפה שקטים, שמחליקים לאט בין קצות האצבעות ומעבירים דגדוג קל. קטע מאוד מרגיע, עושה חשק לשכב על הגב ופשוט להרגיש שלווה. זה מה שהקטע הזה מייצג פשוט שלווה מוחלטת. הוא עובר משלווה מוחלטת לאושר קופצני ילדותי כזה, פתאום מרגישים התלהבות מכל דבר קטן. יוצאים לחקור מקומות כל כך מדהימים, והדברים שמוצאים, וואוו איזה דברים קסומים מוצאים באותה הדרך. אנחנו מתעייפים במסע הזה, גילינו כל כך הרבה דברים חדשים, מותשים אנחנו נשכבים ומביטים אל הירח. רוח קרה מלטפת אותנו ואנחנו שומעים את תנועת העשב, והירח, הירח כל כך יפה, מאיר את הכל. הוא מסיים את הקטע בשינה עמוקה וטובה, כל כך הרבה חלומות באותה שינה, כמו שהיינו ילדים. ועובר לקטע Allegro agitato שמתחיל שוב בהתעוררות של תופים, מצילות וכלי נשיפה, הפסנתר משתולל בג´אז מדהים, משולב עם קלאסי. וואוו זה ממש תחיית המתים הקטע הזה, אושר של התעוררות של חזרה לחיים. חיוניות, הגוף מרגיש ממש חיוני עכשיו. היצירה הראשונה שמורכבת משלושת החלקים האלו מסתיימת באושר וניצחון מוחלטים, בחירות. היצירה השנייה An American in Paris מתחילה בחיפוש ומסע. חיפוש אחר דבר כלשהו, דבר כלשהו שחסר בפנים. התחלה מאוד משעשעת, מזכירה קצת אופי של סרטים מצויירים, שוב פעם התחושה של להיות ילד ושהכל מותר. זה הופך להיות ממש מסע בעיר זרה, מסע קופצני, העיניים קפצות ממקום למקום לתפוס כמה שיותר דברים. הקטע עובר ללילה בעיר זרה, בארץ זרה. האורות של מקומות הבילוי בוהקים, יש הרגשה של התרגשות בבטן. הקטע ממשיך בצורה של כבישת העיר החדשה, תחושת שייכות, מצאנו את מה שחיפשנו, מצאנו את הדבר הזה שייתן לנו להרגיש חלק ממשהו, שייכים למשהו. ואז השיגרה באותו מקום, אנחנו כבר רגילים, לא מסתכלים לכל כיוון, לא חוששים שנפספס משהו, אנחנו חלק מאותו הדבר. היצירה מסתיימת בניצחון גדול. היצירה השלישית An symphonic Picture of Progy and Bess מתחילה בצילצול שעון מרכזי בכיכר העיר. גרירת הרגליים על מדרכת העיר בשעת הבוקר המוקדמת, הכל עדיין זוחל בקושי. מחשבות הבוקר, החלומות בהקיץ, יושבים במשרד בעבודה וחולמים על משהו טוב יותר, על אהבה. אהבה טהורה, כל כך יפה. אהבה אמיתית. וזה כל כך טוב להרגיש את האהבה הזאת בבטן, זה כל כך נעים. רק אז אתה יודע שאתה חי באמת, שהחיים שלך באמת שווים, כשאתה מסוגל להרגיש את אותה אהבה בבטן, אהבה לכל דבר. הוא ממשיך את הקטע בקריאת שעון לצהריים, העייפות בצהריים, ותחושת ריקנות קלה, חוזרים הבייתה ואין שם אהבה. ומתחילים לבכות על כך שאין שם אהבה. אז חוזרים לשיגרה של היום, ממשיכים הלאה, מותשים, אבל ממשיכים הלאה. ועצם זה שממשיכים הלאה מחזיר את החלומות בהקיץ, את התקווה לאותה אהבה שיש בבטן. באמצע הקטע מוצאים את אותה אהבה, ההתרגשות לא תאמן, כל כך מפחדים להבריח את אותה האהבה אז מתנהגים בעדינות בהתחלה, שוקלים כל צעד. ואז מתחילים לרקוד עם אותה אהבה, מרגישים את התחושה של להיות מאוחדים עם אותה אהבה. רוקדים בהרמוניה מושלמת. מוזיקת ניצחון, אבל לא ניצחון של מלחמה, ניצחון של הלב. אבל אז יש בעייה, פתאום מגלים קטע מסויים שאין הרמוניה. קטע של חילוקי דעות עם האהבה. פורץ ריב קטן, אבל ריב עדין, כל אחד מהצדדים רוצה שזה יסתדר. יושבים ומדברים, מחובקים. משלימים. האהבה נמצאת והיא רגועה, אותה אהבה טהורה שחיפשנו. מאותו רגע שמצאנו את האהבה, אנחנו חיים. זהו סיימתי להציק
שמץתי את זה גם בבלוג שלי, אבל רציתי לשתף בהרגשה הבאה: George Gershwin נולד בשנת 1898 בברוקלין, ניו-יורק. אני יושב עכשיו עם היצירות Concerto for Piano and Orchestra in F 1.Allegro 2.Adagio - Andante Con Moto 3.Allegro agitato An American in Paris An symphonic Picture of Progy and Bess אנחנו יוצאים למסע עם הקטע הראשון Concerto for Piano and Orchestra in F. Allegro מתחיל בהתפרצות של תופים, מצילות וכלי נשיפה. קטע מאוד כוחני, אבל גם יש בו עדינות, אחרי ההתפרצות הוא נכנס לקטע פסנתר שקט, מעבר מאוד יפה ונוח, נעים לאוזן. הוא קופץ קצת לג´אז ואז חוזר לכינורות קלאסיים תוך כדי סאונד ג´אזי על הפסנתר. אני מאוד אוהב את הקטע הראשון של היצירה הזו, מאוד מיוחד וסוחף, מאוד מגוון, הוא מעביר כל כך הרבה שאפילו עשר שמעיות שלו לא יספיקו לקלוט את כל מה שהוא מכיל. מי שמכיר את הסרט פנטזיה עם מיקי מאוס של וולט דיסני, יזהה את הסגנון ישר. הוא קופץ בקטע הזה ממוזיקה קלאסית לג´אז ולפעמים משלב בין השניים, מאוד מיוחד, ועיבוד מאוד מאוד טוב. הקטע הראשון מסתיים בהתעוררות מדהימה ועובר לקטע Adagio - Andante Con Moto שמתחיל בכלי נשיפה שקטים, שמחליקים לאט בין קצות האצבעות ומעבירים דגדוג קל. קטע מאוד מרגיע, עושה חשק לשכב על הגב ופשוט להרגיש שלווה. זה מה שהקטע הזה מייצג פשוט שלווה מוחלטת. הוא עובר משלווה מוחלטת לאושר קופצני ילדותי כזה, פתאום מרגישים התלהבות מכל דבר קטן. יוצאים לחקור מקומות כל כך מדהימים, והדברים שמוצאים, וואוו איזה דברים קסומים מוצאים באותה הדרך. אנחנו מתעייפים במסע הזה, גילינו כל כך הרבה דברים חדשים, מותשים אנחנו נשכבים ומביטים אל הירח. רוח קרה מלטפת אותנו ואנחנו שומעים את תנועת העשב, והירח, הירח כל כך יפה, מאיר את הכל. הוא מסיים את הקטע בשינה עמוקה וטובה, כל כך הרבה חלומות באותה שינה, כמו שהיינו ילדים. ועובר לקטע Allegro agitato שמתחיל שוב בהתעוררות של תופים, מצילות וכלי נשיפה, הפסנתר משתולל בג´אז מדהים, משולב עם קלאסי. וואוו זה ממש תחיית המתים הקטע הזה, אושר של התעוררות של חזרה לחיים. חיוניות, הגוף מרגיש ממש חיוני עכשיו. היצירה הראשונה שמורכבת משלושת החלקים האלו מסתיימת באושר וניצחון מוחלטים, בחירות. היצירה השנייה An American in Paris מתחילה בחיפוש ומסע. חיפוש אחר דבר כלשהו, דבר כלשהו שחסר בפנים. התחלה מאוד משעשעת, מזכירה קצת אופי של סרטים מצויירים, שוב פעם התחושה של להיות ילד ושהכל מותר. זה הופך להיות ממש מסע בעיר זרה, מסע קופצני, העיניים קפצות ממקום למקום לתפוס כמה שיותר דברים. הקטע עובר ללילה בעיר זרה, בארץ זרה. האורות של מקומות הבילוי בוהקים, יש הרגשה של התרגשות בבטן. הקטע ממשיך בצורה של כבישת העיר החדשה, תחושת שייכות, מצאנו את מה שחיפשנו, מצאנו את הדבר הזה שייתן לנו להרגיש חלק ממשהו, שייכים למשהו. ואז השיגרה באותו מקום, אנחנו כבר רגילים, לא מסתכלים לכל כיוון, לא חוששים שנפספס משהו, אנחנו חלק מאותו הדבר. היצירה מסתיימת בניצחון גדול. היצירה השלישית An symphonic Picture of Progy and Bess מתחילה בצילצול שעון מרכזי בכיכר העיר. גרירת הרגליים על מדרכת העיר בשעת הבוקר המוקדמת, הכל עדיין זוחל בקושי. מחשבות הבוקר, החלומות בהקיץ, יושבים במשרד בעבודה וחולמים על משהו טוב יותר, על אהבה. אהבה טהורה, כל כך יפה. אהבה אמיתית. וזה כל כך טוב להרגיש את האהבה הזאת בבטן, זה כל כך נעים. רק אז אתה יודע שאתה חי באמת, שהחיים שלך באמת שווים, כשאתה מסוגל להרגיש את אותה אהבה בבטן, אהבה לכל דבר. הוא ממשיך את הקטע בקריאת שעון לצהריים, העייפות בצהריים, ותחושת ריקנות קלה, חוזרים הבייתה ואין שם אהבה. ומתחילים לבכות על כך שאין שם אהבה. אז חוזרים לשיגרה של היום, ממשיכים הלאה, מותשים, אבל ממשיכים הלאה. ועצם זה שממשיכים הלאה מחזיר את החלומות בהקיץ, את התקווה לאותה אהבה שיש בבטן. באמצע הקטע מוצאים את אותה אהבה, ההתרגשות לא תאמן, כל כך מפחדים להבריח את אותה האהבה אז מתנהגים בעדינות בהתחלה, שוקלים כל צעד. ואז מתחילים לרקוד עם אותה אהבה, מרגישים את התחושה של להיות מאוחדים עם אותה אהבה. רוקדים בהרמוניה מושלמת. מוזיקת ניצחון, אבל לא ניצחון של מלחמה, ניצחון של הלב. אבל אז יש בעייה, פתאום מגלים קטע מסויים שאין הרמוניה. קטע של חילוקי דעות עם האהבה. פורץ ריב קטן, אבל ריב עדין, כל אחד מהצדדים רוצה שזה יסתדר. יושבים ומדברים, מחובקים. משלימים. האהבה נמצאת והיא רגועה, אותה אהבה טהורה שחיפשנו. מאותו רגע שמצאנו את האהבה, אנחנו חיים. זהו סיימתי להציק