גועל!!!!!!!

גועל!!!!!!!

אתמול נכנסתי להתקפת דיכאון של בכי וכאב. לקחתי סכין גילוח וחתכתי את עצמי בירך כמו שתי וערב. פעם ראשונה שחתכתי את עצמי כל כך גרוע, וזה לא הקל את הכאב בכלל. זה גם לא נועד לזה. לא כמו בפעמים הקודמות. הפעם עשיתי את זה כי שנאתי את עצמי. כי הגיע לי. הכאב נשאר. אני שונאת את עצמי. רבתי עם אבא שלי לגבי האינטרנט והטחתי בו שהוא ואמא שלי שונאים זה את זה והם רואים בי כל מה שהם שונאים אחד אצל השני. עד אז רבתי וצעקתי עליו ואז הוא אמר: ``תשמעי משהו, אני אוהב את אמא שלך, ואם לא הייתי אוהב אותה לא הייתי נשאר כאן. וזה שאני מסתכל על תמונות עירום של גברים לא משנה את העובדה, ככה שאל תחשבי שאת יכולה להשתמש בזה נגדי כדי להשיג דברים.`` אז פתאום התחלתי לבכות. הבנתי איזה בנאדם נבזה אני שהשתמשתי בדבר הזה. גם זה הפעם הראשונה ששמעתי שהוא אומר שהוא אוהב את אמא שלי. ולא חשבתי שזה בכלל אפשרי. בכיתי ובכיתי והרגשתי בתוכי את השנאה גדלה ומתעצמת. רציתי כל כך למות. רציתי להתקפל ולא להיות. תצאי מהבית, תתחילי לעבוד, תפסיקי להיות תלויה בנו, תתנהגי כמו בחורה בגילך, כל הזמן הם אומרים לי את זה... ואני כולי אדם נבזה פרזיטית טפילה ורוצה כל כך לעזוב ולעבוד אבל אני לא יודעת מפחדת שלא אצליח ו אני לא ילדה בגילי!! אני לא!!!! אני נגעלת מהמניפולטיביות שלי כולי מלאה גועל איכס ושום דבר לא מצליח לי בפסיכומטרי במסיבה וכל הזמן אומרים לי דברים שנכנסים לתוכי בהתחלה אני מצליחה רואים מהר שאני לא שווה יודעת שצריכה לעצור את זה להגיד לעצמי שאני שווה אבל אין לי כוחות~~~~~~ ואני גם לא רוצה~~~~~~~~ א י ן ל י כ ו ח
 
..

קראתי את זה שוב ו..... זה סתם בקשה מפגרת לצומת לב ממש לא ראוי להתייחסות אז אל תתייחסו
 
????????????

ראויה גם ראויה! ולמה שלא נתייחס? את שווה יותר ממה שאת רואה... וזו ממש לא בקשה מפגרת...אולי להפך. אל תזלזלי בעצמך...יש בך הרבה יותר ממה שאת אולי חושבת. אני לא מזלזלת בך... וגם את לא צריכה. כיתבי כל מה שעל ליבך...אם לא כאן אז איפה? חשוב להוציא ולא לשמור בתוכו ולהסתיר. וחשוב גם לדעת לבוא ולקבל את התמיכה שכל כך צריך לפעמים. אל תשכחי את זה... שלך תמיד מאיה
 
מבולבלת יקרה

במה שכתבת מסתתר כל כל הרבה כאב... שמה שאני לא אגיד לא יוכל להעבירו ולגרום לך להרגשה שונה. כתבת שאין לך כוח...אני חושבת שיש לך המון כוח. כל מה שעברת בחיים...כל מה שאת עוברת... אם לא היה לך כוח לא היית מצליחה לעמוד בהכל. וגם לא היית מצליחה לבוא לספר לנו. אז יש לך כוח. לפעמים הוא מסתתר לו...מנסה לגרום לכך שלא תראי אותו ותרגישי חלשה. אבל את צריכה לדעת שהוא שם. ולא לוותר לו. לומר לעצמך שאת שווה את הכל...כל הכאב וכל המאמץ שבעולם. הדברים לא ניכנסים לך סתם כך. יש סיבה מאחוריהם. מיצאי אותה וטפלי בה מהשורש. וגם כאן אל תוותרי. כי יש בשביל מה. ואפשר גם להרגיש אחרת. להרגיש טוב...להרגיש חייה. לא רק לכאוב...גם לצחוק ולשמוח ולחיות את החיים כמו שהם...לא רק את המחלה שמקשה עלייך כל כך. מגיע לך לחיות...מגיע לך לחשוב על דברים אחרים...לבלות ולהנות...למצוא תעסוקה ולהרגיש שייכת ושווה...ולא נחותה או שונה מאחרים. מגיע לך הכל. אבל את צריכה לרצות. ולהלחם למען זה. ולא לוותר. וזה לא קל...אבל זה אפשרי. נסי לשאוב פה מאיתנו את כל הכוחות שאת רק יכולה...יש לנו פה בשפע. ותמיד יש מי שמוכן ורוצה לתת עוד...כמה שרק תרצי. וגם לך יש כוח! אל תשכחי את זה לעולם...ואל תוותרי לעצמך גם אם קשה ורע. כי אחרי הרע הזה יגיע גם משהו אחר. משהו טוב...משהו שיראה לך שיש בשביל מה. וגם את זה אל תשכחי. שמחה שחזרת לכתוב...טוב שאת מוציאה קצת ממה שיש בפנים. ויש לך המון...וזה לא רק מה שאת רואה ומציגה. אפשר לראות את זה מכאן. ועד שתוכלי להביט על הכל בעצמך ולהאמין ביכולתך לעמוד בכל... האמיני לנו. אנחנו לא ניתן לך שלא לראות ולוותר. נזכיר לך זאת שוב ושוב. עד שתוכלי לדעת ולהאמין בזאת בעצמך. מבולבלת יקרה...אל תעזבי אותנו. כיתבי פה כל מה שאת מרגישה. ואל תסתירי או תכניסי פנימה. כי זה מה שגורם למה שעשית אתמול. וזה גם אינו הפיתרון. אוהבת אותך...ולא רוצה שתוותרי! את חזקה...אל תשכחי את זה אף פעם. שלך תמיד תמיד מאיה
 
הי מבולבלת

נשמע שאת ממש במצוקה מהכל.. מכל מה שאת עוברת.. אבל אולי את יותר בוגרת גם בגלל כל זה ואין לך על מה לכעוס על עצמך.. זה נובע ממצוקה וכאב ולא מרוע.. נשמע לי שאת כל כך רגישה שהדברים יוצאים ממך החוצה.. זאת גם דרך.. לצעוק.. תנסי לא לפגוע בעצמך.. תנסי אולי למצוא פתרונות או דרכים יותר בריאים .. אולי גם אם תבקשי סליחה ותסבירי לו כמה רע לך יהיה לך יותר קל להתמודד.. גם לפנות להורים ולהרשות לעצמך להיות ילדה שזקוקה לאבא ואמא מקל לפעמים.. אני כאן.. את יודעת.
 
ניב יקרה

זה מאוד נחמד מצידך לחשוב שאיכפת להם, אבל המצב הוא, במילותיה של אמא שלי, ``עצוב לי שקשה לך אבל את צריכה להבין שיש פה עוד 4 אנשים בבית ולכל אחד הבעיות שלו``. כאילו- לכולם יש בעיות, לאף אחד אין זמן לשלי במיוחד ומשדרים לי שאני צריכה לדאוג לעצמי ולשחרר אותם מהנטל כמה שיותר מהר, כלכלית כמו גם נפשית. אולי אני אעשה את זה. לאף אחד לא איכפת מה יקרה איתי.
 
את יודעת מה

אז אל תוותרי.. תנצלי את זה שלנו איכפת וכאן כן המקום לדבר ולהוציא את הבעיות.. אנחנו.. אני, ממש לא אומר או אחשוב את זה.. להיפך.. אז בואי.. שתפי ודברי ותוציאי.. באמת.. עם המון המון אהבה.. אני
 

רוני_(-:

New member
יודעת למה את מתכוונת...

אני יודעת למה את מתכוונת... שנאה עצמית...אני יודעת בדיוק. גם לי לפעמים יש את התקופות שאני מסתכלת על המחבט ואז על היד, ואז אני פשוט מכה, עד שלא יכולה יותר... כבר לא עשיתי את זה די הרבה זמן, בערך שנה... אני יודעת שאת נמצאת במצב קשה, ואם את בוחרת שלא לפנות ליעוץ (גם אני בחרתי בדרך הזו...), יש באמת דברים שמונעים את הדרך הנוראית הזו לשחרר את הכאב. אני פשוט לועסת המון מסטיקים, וכשאני נכנסת למצב כזה, אני לועסת יותר חזק... לפעמים זה באמת עוזר. יש עוד משהו שעוזר לי, תנסי לקלל (עד כמה שזה נשמע מוזר...) תקללי בשקט, תמלמלי קללות, על מי שאת כועסת, אפילו אם באותו זמן זאת את עצמך. תנסי גם לקרוע דברים, זה גם לפעמים עוזר... אוהבת, רוני.
 
למעלה