לא ברור לי
למה גם הגישה שלך וגם של ניקול מפרידה בין מקצוע השחקן לבין כל מקצוע אחר- או בין מקצועות האמנות והיצירה לבין המקצועות שאינם כאלו. גאונות יש בכל תחום בחיים. יש גאונים במתמטיקה, במחשבים, במשפטים, ברפואה, כמו גם בציור, פיסול, ריקוד, כתיבה ומשחק. אני לא מסכים עם ההפיכה של מקצוע המשחק למשהו שנולדים איתו וזהו. כדי להמשיך להצליח, כדי לעשות משהו שונה באמת, חייבים ללמוד ולהתפתח. לכן קוראים לזה שואו ביזנס- כי יש גם צד של ביזנס. יש תפיסה כזו, בעיקר בארץ, שאם אתה נחשב טוב בתחום אחד של אמנויות הבמה זה מספיק. אין קורלציה בין מגוון כשרונות הבמה שאדם יכול לפתח בעצמו, וזה נובע בעיקר בגלל התפיסה שאין צורך ללמוד את התחום, "או שיש לך את זה או שלא". בחו"ל, למשל, כמעט כל שחקן שאת מכירה קשור לעוד כמה תחומים באומנויות הבמה. ג'וני דפ מנגן (אולי גם שר, איני זוכר, אני חושב שכן), קווין ספייסי רוקד ושר נפלא, ג'ים קארי זמר מצוין, כריסטופר ווקן רקדן מדהים, ויש עוד המון דוגמאות.. משום מה, כאן נתפס המשחק כמקצוע "לא ממשי", ואולי בגלל זה אנשים לא מרגישים צורך להשקיע בעצמם ובמקצוע שבחרו את זמן הלימוד, כי גם ככה אומרים להם שהם טובים. ובכן, אין כזה דבר מישהו שלא מסוגל להוציא מעצמו משהו שלא היה שם קודם. נכון, לא כולם מוכשרים ברמה שהמשהו הזה יספיק להביא אותם לרמה שתבלוט מעל השאר. ומצד שני, יש גם כאלו שילמדו מתמטיקה קשה מאוד כל חייהם, כי זה מה שהם רוצים, ולעולם לא יזכו בנובל על פיתוח תורת המשחקים.. מה שאני רוצה לומר, לסיכום, המשחק הוא מקצוע. מי שבוחר לא ללמוד, יכול להיות שיצליח- אבל לדעתי, הוא מאבד חלק חשוב מהעניין, ומפספס סיכוי להעשיר את עצמו וליצור גיוון ביכולות שלו, גיוון שיכל לתת לו הרבה יותר אפשרויות ביצירת דמות כזו או אחרת.
