גון ארוינג הגדול

[gidi ahronovich]

גון ארוינג הגדול

היי לאחרונה סימתי את בן הקירקס של ארוינג ונזכרתי גם בעולם עלפי גרפ מלון ניו המשר וגם באלמנה לשנה אחת אני עכשיו קורא את קובץ הסיפורים הקצרים שלו להציל את פיגי מה עוד כדאי ליקרוא שלו

 

[Rivendell]

גדול? לטעמי סתם ארוך

האמת שאחרי "אלמנה לשנה אחת" אני הרגשתי שמיציתי את העניין, אבל עקב לחץ חברתי מתמיד קראתי גם את "העולם על פי גארפ" ומה אני אגיד, לא נפלתי מהכסא. לטעמי אירווינג עוסק בנושאים מעניינים, אבל עם אורך יריעה כזה הייתי מצפה לדמויות קצת יותר אמממ, עמוקות. אני אישית פשוט לא מבינה אותן חצי מהזמן. הן לא מתנהגות או חושבות כמו בני אדם. בד"כ בסוף הספר אני פשוט לא מרגישה שאני מכירה אותן. לפיכך אני גם לא מתגעגעת אליהן אח"כ

יש ספר אחד שלו שעובד לסרט - ואת הסרט אהבתי. הספר נקרא "תפילה לאואן מיני" אם אני לא טועה, הסרט - "סיימון בירצ'". אני לא יודעת עד כמה הסרט נאמן לספר, אבל על הסרט אני ממליצה בחום. אז אולי כדאי לקרוא את זה גידי - ואז תספר לי אם כדאי גם

ועוד שמעתי ש"תקנות בית השיכר" טוב, אבל זה הגיע מאותם מקורות שאמרו לי לקרוא את גארפ, כך שאני לא שוכנעתי. אבל כנראה שמי שאוהב אותו נהנה מזה.

 

[siv30]

לפחות הסרט לפי תקנות בית השכר

הוא טוב...גם אהבתי את הסרט לפי העולם על פי גארפ, אבל לא קראתי אותו.

 

[ל א]

דווקא הסרט לא משהו

עד סוף הסרט לא הבנתי למה הגיבור כל כך מרוצה מעצמו. אבל אולי השחקן אשם. הייתי מכניס אותו לקטגוריית "סרטים עפ"י ספרים שאני לא אקרא, כי הסרט הוציא את החשק" יחד עם "סופת קרח" של ריק מודי (עם אותו שחקן, שברח לי שמו).

 

[gidi ahronovich]

תפילה לאובן ניני כבד מאד

הספר הכי כבד של אירוינג אגב את יכולהלשלוח לי מייל [email protected] אם תיבת המסרים של תפוז היתה נגישה אז היתי שולח לך מסר גידי

 

[גיין גלאגר]

ג'ון איווינג אכן ענק

אירווינג הוא אחד הסופרים "הפופולרים" היחידים שאני אוהבת. קראתי את גארפ ואת מלון ניו המפשייר בגיל מאוד צעיר ומאז הם יושים במדף הספרים שלי ואני חוזרת אליהם בתקופות מסוימות. בקשר לאחרים יש טובים ויש טובים פחות. בכל מקרה אני חושבת שאירווינג הוא אחד הסופרים שכיף לקרוא בלי להיתעמק יותר מידי. ודווקא הדמויות שלו מאוד אנושיות, ואולי נוצר הרושם שהן לא כי הן לא נוהגות לפי "הכללים" אבל זה כל הכיף והקסם.

 

[gidi ahronovich]

ושוב חוזר הנושא

שלצערי אני מוגבל רק למה שהסיפריה לעיוורים מקליטה יום יבוא וההיה לי מספיק כסף להעשיק מקראים במיסרה מלאה או ו זמן מהעבודה ליקרוא יותר כרגע זה מה יש אבל מי יודע אולי סוף סוף ימציאו סקנר נייד אם צג ברייל אני משתדל לא ליקרוא ספרות פופולארית אבל את אירוינג אני אוהב

 

[Rivendell]

זה לא עניין של כללים.

כי גם בני אדם לא פועלים לפי כללים הרבה מהזמן. פשוט התחושה שלי היא תמיד שקראתי ספר, בן כמה מאות עמודים בד"כ, ואני בעצם לא יודעת כלום על הדמות הזאת. במהלך 400 העמודים לא למדתי עליה אפילו חצי דבר בד"כ. לא ממש אכפת לי ממנה, ולא ממש מפריע לי להפרד ממנה. בעיני זאת לא ממש ספרות איכותית, אבל גם בתור מה שאת מכנה "ספרות פופולארית" אני פשוט לא משתגעת על זה.

 

[suki da yo]

אני הייתי אומרת יותר מעורר בחילה.

לא שהוא לא כותב בצורה מאוד זורמת, אבל ... איכס! את מלון ניו המפשייר קראתי. איכס גדול במיוחד. את אלמנה לשנה אחת קראתי, וזה איכס קצת פחות גדול. את העולם ע"פ גארפ קניתי ע"פ המלצה, וכל כך חבל לי על הכסף שבזבזתי על הספר מוערר-החלחלה הזה. כותב יפה, כן. אבל לא אצלי בבית.

 

[gidi ahronovich]

מזל שמוסיקה וספרים זה עניין של טעם

אישי או שלו? רוב האנשים לא שומעים שרית חדד וקוראים רם אורן אני מקווה שלו בכל אופן עלל תעם ועל רח איין מה וחו

 

[ל א]

דווקא על טעם וריח יש

מה להתווכח. אלא אם כן אתה מעדיף ויכוחים על מזג האוויר. ובויכוח הזה אני בעד אלה שנגד ג'ון אירווינג. קראתי אמנם רק ספר אחד שלו, מלון ניו המפשייר, אבל הספיק לי לכל החיים.

 

[Rivendell]

אם לא היינו מתווכחים על טעם וריח

לא היה כאן פורום

פשוט צריך להתווכח תוך נתינת כבוד גם לטעמים וריחות ששונים משלנו.

 

[ל א]

הוצאת לי את המילים מהמקלדת

באלגנטיות שאני רק יכול לפנטז עליה...

 

[gidi ahronovich]

גם אני אוהב להתוכך

אני אפילו עושה את זה באייל הקורא אבל ביגלל הדעות הכיצוניות שלי בנושאי מוסיקה יש לי אם זה המון בלגן אני מהאנשים שנשבעו שאם איי פעם הם יתחתנו בחתונה שלהם לא ההיה שיר אחד מיזרחי ולא אני לא גזען אני לא אוהב את זה זה הכל אבל לגבי מלון ניו המשר אני לא מסכים איתך זה ספר דגול ומצויין אני לא מכי את הטעם הספרותי שלך מה את עוד קוראת

 

[מונמורנסי]

תפילה לאוון מיני, ללא ספק הספר הכי

טוב של אירווינג. כן, כן. גם אני מהחסידים של אירווינג. אולי הדמויות שלו לא עמוקות מדי, ואולי הוא קצת אובססיבי בתיאור של כל מיני מערכות יחסים מוזרות, אבל הוא ממש יודע לספר סיפור - ואת זה אי אפשר לקחת ממנו! לגבי אוון מיני. המספר מתאר את אוון, חבר ילדות שלו בעל אישיות חזקה במיוחד, גם אם קצת מוזר. הידידות ביניהם נמשכת לאורך השנים ואירווינג מצליח לרתק (לפחות אותי) כל הדרך עד הסוף. לגבי ספרים אחרים שלו. גם אני חשבתי שמלון ניו המפשיר הוא קצת חלש, אבל שאר הספרים שלו ממש טובים. ועם כבר מדברים על אירווינג, אז קיבלתי לא מזמן ספר שלו באנגלית שנקרא The Water Method Man. מישהו שמע עליו? אני לא ממש מצליח לצלוח את שני הפרקים הראשונים, ואני מתלבט אם להמשיך בכוח. כדאי?

 

[suki da yo]

בעיקרון אני מסכימה

הוא מספר את הסיפור בצורה שמקשה עליך להתנתק. אבל מצדשני, אפשר גם להגיד שזה כמו שאתה לא יכול לא להסתכל על תאונה בצד הבכיש, גם אם הגופות החצי קרועות שוכבות על הכביש עדיין... מערכות יחסים מוזרות... נו בלשון המעטה. ובאמת שאני לא איזו יפת נפש שלא מסוגלת לקרוא על מין, אבל איכס.. הכי איכס, למען האמת עשה לי העולם ע"פ גארפ , שאם כל הכבוד היה כל כך מזעזע שעד עכשיו יש לי פחד שיהיו לי סיוטים בגלל זה.

 

[een ogenblik]

אפשר לקבל הסבר, ולוּ כללי?

קראתי את "העולם על פי גארפ" מספר פעמים, ואני מחבבת אותו למדי. אני מסכימה לחלוטין שיש בכתיבתו של ג'ון אירווינג סממנים שיכולים להגעיל את מי שלא נשבה בקסמו, אבל דווקא גארפ נראה לי רגוע יחסית לספריו האחרים, ועוסק הרבה בשאלות מהו סופר ומהי ספרות (לא ברמה גבוהה, חס וחלילה, לא הייתי בוחרת בחלק הזה כחלק המומלץ של הספר). אפשר לקבל הסבר מדוע הוא נבחר מבין הספרים? אם הענות לשאלה עלולה לגרום לתגובות לואי חריפות מדי אפשר להתעלם ממנה.

 

[suki da yo]

לא לבעלי קיבה חלשה

אוקי, דבר ראשון אני מודעה שהדחקתי את רוב הספר, אז לא נשאר הרבה... הסיבה העיקרית, אני מאמינה,לעובדה שלקחתי את זה כל כך קשה, היא שלא צפיתי את זה. זה אמנם היה האירוינג השלישי שלי, והית מצפה שאני כבר אדע מה הולך לבוא, אבל אני בנלית, ושמעתי שזה ספר כל כך טוב שחשבתי שהוא יהיה גם... לא מבחיל... עד היום של לי תמונה ברורה להחליא של הבן שלו, משפד את העין על ידית ההילוכים-חסרת-הגולה. אני לא חושבת שאני צריכה להוסיף על זה, כי זה מגעיל ברמה הרבה הרבה יותר גבוה מגילויי עריות שהוא כל כך אוהב ( וגם היינלין, אני כבר רגילה) ומסתם סקס עם כל מה שבא בכל דרך מחליאה שיש. עוד תמונה שרודת אותי , ממלון ניו המפשייר דוקא, זה של סוזי הדובה, ואחותו. ואני, בנוסף, לעולם לא אוכל לסלוח לו על שהוא הטביע את ביצון.

 

[een ogenblik]

תודה

למרות שאני איני חולקת את התרשמותך מן הספר, אני מסוגלת להזדהות. אחד הקטעים הספרותיים המסוייטים ביותר שלי, קשורים לעיניים, ולקוחים מן "הציפור הצבועה"/יז'י קושינסקי.

 

[ל א]

מה אני עוד קורא?

אתה יכול להתרשם מהודעות קודמות שלי על טעמי הספרותי... אבל מה שמסקרן אותי הוא דווקא טעמך המוזיקלי הקיצוני. אתה מוכן לפרט? ספיד מטאל חסידי? אינדסטריאל היפ-הופ?