רוברט ווקר
New member
ג'ון אנדרסון בהאנגר 11
חיממו "הסופרגרופ": להקה של כמה ותיקי רוק ישראלים - משה לוי, פיטר רוט, איסר טננבאום, דני שושן בשירה ועוד שניים - שבא להם לתת בראש עם להיטי רוק מהסבנטיז (טרוגס, קינקס, ועוד). הווליום היה חזק מדי וזה גם לא ממש התאים כחימום להופעה מסוגה של ההופעה של אנדרסון. אנדרסון עלה לבמה עם רעייתו ג'ייני שישבה בצד הבמה לאורך כל המופע והנהנה בראשה בשמחה למשמע כל איזכור של שמה בקטעי הביניים (והיו הרבה כאלה). הוא נטל גיטרה עם צורה משונה - הגוף היה משולש וצר, וראש הצוואר היה מעוצב כמו כינור. בנוסף תפעל פדלים שניגנו אקורדים בתבניות מתוכנתות וסימפולים שונים. הוא ביצע מחרוזת שירים שלא הכרתי, כנראה מתקופת הסולו וימיו בצמד עם ונגליס. בהמשך ביצע כמה קטעי שירה קטנים מתוך שירי יס. בהמשך עבר לקלידים, גיטרה אקוסטית ושוב לגיטרה המוזרה. החומר סולו שלו הוא ניו אייג' בנאלי במקרה הרע, וסביר עם דמיון קל ליס במקרה הטוב. העיבודים שלו לקטעים שבחר לשיר מהרפרטואר של יס היו מינמליסטים, בלי תוספות של התבניות הניו אייג'יות והסימפולים - וטוב שכך. מדהים כמה שהקול שלו הוא רכיב דומיננטי במוסיקה של יס, שכן על אף שכל שעשה היה לשיר בליווי אקוסטי דגימות בנות 2-3 דקות מתוך יצירות מורכבות עם סאונד בומבסטי, הקול שלו כל כך עדין ומיוחד ומרטיט שהצליח למלא את החסר. בשביל רגעי הקסם הקטנים האלה היה שווה לסבול את קשקושי הניו אייג' של שאר ההופעה.
חיממו "הסופרגרופ": להקה של כמה ותיקי רוק ישראלים - משה לוי, פיטר רוט, איסר טננבאום, דני שושן בשירה ועוד שניים - שבא להם לתת בראש עם להיטי רוק מהסבנטיז (טרוגס, קינקס, ועוד). הווליום היה חזק מדי וזה גם לא ממש התאים כחימום להופעה מסוגה של ההופעה של אנדרסון. אנדרסון עלה לבמה עם רעייתו ג'ייני שישבה בצד הבמה לאורך כל המופע והנהנה בראשה בשמחה למשמע כל איזכור של שמה בקטעי הביניים (והיו הרבה כאלה). הוא נטל גיטרה עם צורה משונה - הגוף היה משולש וצר, וראש הצוואר היה מעוצב כמו כינור. בנוסף תפעל פדלים שניגנו אקורדים בתבניות מתוכנתות וסימפולים שונים. הוא ביצע מחרוזת שירים שלא הכרתי, כנראה מתקופת הסולו וימיו בצמד עם ונגליס. בהמשך ביצע כמה קטעי שירה קטנים מתוך שירי יס. בהמשך עבר לקלידים, גיטרה אקוסטית ושוב לגיטרה המוזרה. החומר סולו שלו הוא ניו אייג' בנאלי במקרה הרע, וסביר עם דמיון קל ליס במקרה הטוב. העיבודים שלו לקטעים שבחר לשיר מהרפרטואר של יס היו מינמליסטים, בלי תוספות של התבניות הניו אייג'יות והסימפולים - וטוב שכך. מדהים כמה שהקול שלו הוא רכיב דומיננטי במוסיקה של יס, שכן על אף שכל שעשה היה לשיר בליווי אקוסטי דגימות בנות 2-3 דקות מתוך יצירות מורכבות עם סאונד בומבסטי, הקול שלו כל כך עדין ומיוחד ומרטיט שהצליח למלא את החסר. בשביל רגעי הקסם הקטנים האלה היה שווה לסבול את קשקושי הניו אייג' של שאר ההופעה.