מקור הבעיה קבור עוד יותר עמוק.
ואפשר לזרוק אותו לכל מיני כיוונים. למה אני, כאישה, לא יכולה להרוויח בכבוד, משכורת שמספיקה לחיות ולפרנס את ילדיי בלי העזרה של האבא? למה מעסיק לא מסוגל להתמודד עם "משרת אם"?? יודעת...יודעת שזה בכלל לא קשור. אבל לתלות במזונות יש מיליוני צדדים. לגבי שכר גבוה יותר לחיילים גם נוכל לדסכס על זה כאן יובלות ושום דבר לא ייקרה. (ולא בגלל שאני פסימית) (ונשאיר לשניה בצד את העובדה שחלק לא מבוטל של החיילים (דור מפונק שכזה) רק מחכה לשכר כדי לקנות ג'ינס דיזל דנדש וזין לעזור לאמא בבית עם ההוצאות למה חיילים לא מקבלים מילגות באוניברסיטאות ועולים חדשים כן?? (אומרת את זה בתור עולה שכן קבלה את העזרה בזמן שהייתי בטוחה שמי שמשרת מקבל גם) למה? למה? למה?? כל כך הרבה תלונות... כל כך הרבה שאלות... כל כך הרבה דברים רקובים ביסודות. התרומה הקטנה שלי כאמא, כאישה ובעיקר כבן אדם - היה לוותר, ולסכם על סכום מינימאלי של מזונות, שבעיקר משלם על החינוך של הקטנה, אבל העיקר שהוא ייחיה במינימום כבוד ושלילדה יהיה בית להגיע אליו ולחיות בכייף. אז נכון שהמחיר אולי טיפה כבד, קורעת את התחת בעבודה כדי להרוויח גרוש אחד או שניים יותר, אבל שקטה שהיא גודלת עם אבא לא מתוסכל, שחי תחת לחץ על איך לשרוד את היום יום, ושמה שהוא נותן לה מעבר לכסף, שווה הרבה הרבה יותר מכל הוראת קבע שנכנסת לחשבון כל ראשון לחודש. אז אולי אני מקללת לפעמים, ומתלוננת שהחיים טיפה יותר קשים ממה שציפיתי, אבל בסוף היום, ישנה די בשקט.