גוז' ודניאל
בחול המועד ביקשנו את עזרת הפורום במסעדה שקרובה ליקנעם, אחרי שמורגן "הבריזו" לנו. הייתי בטוח שאחרי שהיו כאלה שהכתירו לפני כמה זמן את יקנעם כמלכה הקולינארית העולה של הצפון יהיה קלי קלות למצוא תחליף, אבל מסתבר שג'עפרו נסגרה. שלו ביער כבר לא מנפיקה דיווחים מלהיבים. נדב קינוחים כנ"ל. עוד בועה התפוצצה בטרם עת או שסתם נדמה לי?
כשהתחלנו לקבל המלצות להצפין לחיפה, אמרנו שאם כבר מתרחקים אז כבר עדיף לתת לקטנה לישון שעה אחרי הטיול ולמצוא משהו קרוב יותר הביתה. ככה איכשהו הגענו לגוז' ודניאל, מסעדה במושב בני ציון, לא רחוק מנתניה.
יש משהו מאד מיוחד בעיצוב של גוז' ודניאל. משהו שהתמונות ב-rest לא מצליחות להעביר .החלל גדול. נעים. הזכיר לאישה קצת מסעדות ש ל הנמל, אבל לא מסעדות חוף במובן הרע של המילה, אלא דוקא משהו נעים לעין. גם האקוסטיקה היתה לא רעה: למרות שהמסעדה היתה מלאה לגמרי בצהרים של חול המועד אפשר היה אפילו לשמוע את המוזיקה למרות שהיתה בעוצמה לא גבוהה בכלל. בקיצור - קיבלו פלוס גדול על העיצוב והאוירה.
לאוכל.
הטרנד המעצבן של סלסלות לחם מופקעות מחיר לא פסח על גוז' ודניאל: 16 ש"ח ל-4 פרוסות לחם, חמאה (מצויינת, לפחות) וכמה זיתים. את השאלה המכשילה "תירצו עוד לחם" אנחנו כבר מכירים, אז לא שכחנו לשאול אם מדובר בתשלום נוסף - וכשהסתבר שכן ויתרנו. בלי לחשוב פעמיים המלצרית לקחה את הסלסלה עם החמאה, למרות שהיו על השולחן עדיין לחמים שלא סיימנו... סלחנו, כי סך הכל השירות, מעבר לקטנה הזאת, היה סביר, אבל בתור מקום שפונה, בין היתר, גם לאנשים שנמצאים על הדרך ומגיעים עם תיאבון מוגבר - הייתי מציע שאם כבר מתמחרים לחם - שיתנו מנת לחם ראויה. עיין ערך הלחם שמוגש בטרקלין, באדורה וכו'.
בעיסקית של ג'וז ודניאל משלמים על מנה עיקרית ומקבלים שתיה ומנה ראשונה מתוך מבחר מצומצם של מנות.
מהראשונות בחרנו טרטר סלמון שהוגש עם עדשים שחורות ומנה אסייתית של איטריות אורז עם שרימפסים חלוטים. משתיהן חיבבתי יותר את הטרטר. המנה האסייתית היתה לי קצת מוזרה שלא נדבר על הקושי לאכול את האיטריות שהיו חמקמקות מאד.
מהעיקריות אני בחרתי בשוק אווז קונפי שהוגש על פירה והיה בסדר (88, אם אני זוכר נכון). האישה והקטנה חלקו פילה דניס (גם כן 88, אם אני זוכר נכון) ושפצלי שהוזמן בנפרד (14). השפצלי היה כוכב הארוחה
ממה שטעמתי הוא היה קצת אובר-שמנוני, אבל סך הכל היה סביר מאד. שמונה בסולם השרקוטרי
לקינוח הוזמנה לקטנה עוגת שוקולד עם סורבה קוקוס. הועגה היתה נדיבה בגודל וגם היא היתה סבירה מאד.
"סבירה מאד" זה גם הסיכום שהייתי נותן לארוחה בכללותה.שום דבר לא היה יותר מדי מלהיב, אבל כמקום לעצור בו בדרך, כשלא רוצים סתם להתמלא מפיתות/סלטים/שיפודים או כשלא מתחשק בהכרח סטייק - אז גוז' ודניאל מציעה אלטרנטיבה חביבה, במיוחד עם משקללים לא רק את האוכל אלא גם את הנעימות של המקום. חשוב לבוא אליה עם רמת הציפיות הזו, ולא לצפות למשהו הרבה מעבר, מצד שני בהתחשב באלטרנטיבות שקווי הרוחב שמצפון לתל אביב מציעים למטייל המצוי - זו אופציה נחמדה.
בחול המועד ביקשנו את עזרת הפורום במסעדה שקרובה ליקנעם, אחרי שמורגן "הבריזו" לנו. הייתי בטוח שאחרי שהיו כאלה שהכתירו לפני כמה זמן את יקנעם כמלכה הקולינארית העולה של הצפון יהיה קלי קלות למצוא תחליף, אבל מסתבר שג'עפרו נסגרה. שלו ביער כבר לא מנפיקה דיווחים מלהיבים. נדב קינוחים כנ"ל. עוד בועה התפוצצה בטרם עת או שסתם נדמה לי?
כשהתחלנו לקבל המלצות להצפין לחיפה, אמרנו שאם כבר מתרחקים אז כבר עדיף לתת לקטנה לישון שעה אחרי הטיול ולמצוא משהו קרוב יותר הביתה. ככה איכשהו הגענו לגוז' ודניאל, מסעדה במושב בני ציון, לא רחוק מנתניה.
יש משהו מאד מיוחד בעיצוב של גוז' ודניאל. משהו שהתמונות ב-rest לא מצליחות להעביר .החלל גדול. נעים. הזכיר לאישה קצת מסעדות ש ל הנמל, אבל לא מסעדות חוף במובן הרע של המילה, אלא דוקא משהו נעים לעין. גם האקוסטיקה היתה לא רעה: למרות שהמסעדה היתה מלאה לגמרי בצהרים של חול המועד אפשר היה אפילו לשמוע את המוזיקה למרות שהיתה בעוצמה לא גבוהה בכלל. בקיצור - קיבלו פלוס גדול על העיצוב והאוירה.
לאוכל.
הטרנד המעצבן של סלסלות לחם מופקעות מחיר לא פסח על גוז' ודניאל: 16 ש"ח ל-4 פרוסות לחם, חמאה (מצויינת, לפחות) וכמה זיתים. את השאלה המכשילה "תירצו עוד לחם" אנחנו כבר מכירים, אז לא שכחנו לשאול אם מדובר בתשלום נוסף - וכשהסתבר שכן ויתרנו. בלי לחשוב פעמיים המלצרית לקחה את הסלסלה עם החמאה, למרות שהיו על השולחן עדיין לחמים שלא סיימנו... סלחנו, כי סך הכל השירות, מעבר לקטנה הזאת, היה סביר, אבל בתור מקום שפונה, בין היתר, גם לאנשים שנמצאים על הדרך ומגיעים עם תיאבון מוגבר - הייתי מציע שאם כבר מתמחרים לחם - שיתנו מנת לחם ראויה. עיין ערך הלחם שמוגש בטרקלין, באדורה וכו'.
בעיסקית של ג'וז ודניאל משלמים על מנה עיקרית ומקבלים שתיה ומנה ראשונה מתוך מבחר מצומצם של מנות.
מהראשונות בחרנו טרטר סלמון שהוגש עם עדשים שחורות ומנה אסייתית של איטריות אורז עם שרימפסים חלוטים. משתיהן חיבבתי יותר את הטרטר. המנה האסייתית היתה לי קצת מוזרה שלא נדבר על הקושי לאכול את האיטריות שהיו חמקמקות מאד.
מהעיקריות אני בחרתי בשוק אווז קונפי שהוגש על פירה והיה בסדר (88, אם אני זוכר נכון). האישה והקטנה חלקו פילה דניס (גם כן 88, אם אני זוכר נכון) ושפצלי שהוזמן בנפרד (14). השפצלי היה כוכב הארוחה
לקינוח הוזמנה לקטנה עוגת שוקולד עם סורבה קוקוס. הועגה היתה נדיבה בגודל וגם היא היתה סבירה מאד.
"סבירה מאד" זה גם הסיכום שהייתי נותן לארוחה בכללותה.שום דבר לא היה יותר מדי מלהיב, אבל כמקום לעצור בו בדרך, כשלא רוצים סתם להתמלא מפיתות/סלטים/שיפודים או כשלא מתחשק בהכרח סטייק - אז גוז' ודניאל מציעה אלטרנטיבה חביבה, במיוחד עם משקללים לא רק את האוכל אלא גם את הנעימות של המקום. חשוב לבוא אליה עם רמת הציפיות הזו, ולא לצפות למשהו הרבה מעבר, מצד שני בהתחשב באלטרנטיבות שקווי הרוחב שמצפון לתל אביב מציעים למטייל המצוי - זו אופציה נחמדה.