פעם נשר תפוח מן העץ , חירות נתן לדידו כי הבשיל דיו . ברגע צניחתו נשם עמוקות . היו רגעיו מתוחים למשעי יגעים עד לקצה באושים , הרי לא ידע לאן יגיע כשיבשיל . כך נשר תפוח מן העץ , כשביט הנוטש את הקן ורק תפילה אחת בפיו , עשה אותי גוזל חופשי .
התפוח בשל הוא וטעמו כפרי גן העדן מבקש להתרחק מן העץ לפרוש לגורל ליעוד שלו נופל הוא סמוך לשורשיו ויודע העץ הוא שנתן לו חיים ועתה עליו להתגלגל הלאה למצוא לו נתיב להיות בו אז הוא יטמע באדמה המתוקה להשריש שורשים עמוקים לגדול כעץ נותן פרי טעים ליצור פירות חדשים ועסיסים דרך החיים מהזרע עד לפרי
תחשבו על זה התפוח כישות עצמאית רק שהוא מוותר על זהות שלו כתפוח רק אז מתאפשר לזרע שלו להפוך לעץ חדש תמיד משהו חדש יבוא רק אחרי אובדן הישן רק השינוי של הזהות מצמיח משהו חדש
