אוקיי, 2 דברים:
לגבי מה שכתבת- "מהירות ההגוי היא תכונה נגדית לקלות ההגוי כלומר בשביל לקבל הגוי קליל ישנו צורך בזרוע ארוכה יותר דבר שיפגע בזריזות ההגוי מפני שהמרחק שהזרוע צריכה לעבור הוא גדול יותר." אתה צודק בחלק הראשון של המשפט, אבל מפספס משהו בחלקו השני. נכון שזרוע ארוכה יותר מצריכה תנועה ארוכה יותר, אבל מישהו מגביל אותך בכמה ס"מ לדחוף את ידית הכידון כדי לגבי היגוי מסויים? התשובה היא לא. הבונוס הוא הקלות הנדרשת להפעלת היגוי, ואם הכידון גם גבוה מספיק- אז גם הרבה רגש. ולגבי זה- "הגורמים העיקרים(יש עוד) לדעתי שמשנים את ההגוי הם זוית ההגוי(בין הבולמים לגוף האופנוע) והמרחק של הבולמים הקדמיים מציר ההיגוי,שוב עד כמה שינוי במס' מ"מ בכידון משפיע על ההיגוי איני יודע." קודם כל, מה שהגדרת, המרחק בין צינורות המזלג לציר ההיגוי על הציר האורכי, נקרא "אוף-סט" והוא אחראי על נתון המפסע בגיאומטריית ההיגוי. אם לצורך הדוגמא זווית המזלג אנכית (90 מעלות לקרקע) וה'אוף-סט הוא אפס- הרי שנק' המגע של הגלגל, ונקודת המגע של המשכו הדימיוני של ציר ההיגוי עם הקרקע - היא אותה נקודה. מצב כזה (שלא קיים במציאות) נקרא מפסע אפס. המפסע הוא המרחק בין נק' המגע של הגלגל לנק' המגע הדימיונית של המשכו של ציר ההיגוי. זווית המזלג (26-27 מעלות באופנועי שטח) יוצרת מצב של הגדלה משמעותית של המפסע לעומת הדוגמא הדימיונית הקודמת. ה'אוף-סט' (הרחקת צינורות המזלג מציר ההיגוי) מחפה על חלק מהפער שנוצר על-ידי זווית המזלג, בהתאם לתכונות ההיגוי הנידרשות מהכלי הספיציפי. ככל שה'אוף-סט' גדל - המפסע קטן, וההפך. מפסע קטן שווה זריזות על חשבון יציבות כיוונית (רגיש לזעזועים במיוחד בהטיות), כאשר מפסע גדול שווה יציבות כיוונית גבוהה על חשבון זריזות (מתבטא בעיקר בקושי להפוך את האופנוע מהטיה להטיה). עכשיו, אם לא סיבכתי אותך יותר מדי, אתה אמור להבין את התשובה למה ששאלת בהודעתך.