ג'ד

[Popeye78]

ג'ד

מי חוץ מאבי קורא לנשיא בארטלט ג'ד?

 

[itaizil]

לפעמים גם ליאו

אבל בסיטואציות ממש בודדות

 

[doubloman]

שרת הבריאות קראה לו גד פעם אחת

אחרי שהוא פיטר אותה בגלל התבטאויות שלא במסגרת תחום האחריות שלה בפרק "אלי" 2x15

 

[AnnabeI Lee]

היא הSurgeon General

והיא הסנדקית של אלי.

 

[doubloman]

אני יודע

אני נותן את הנקודות המעניינות מהקטע...

 

[אסל]

Surgeon General זה שרת הבריאות, לא?

 

[הילה_והגבר]

הכומר שלו, Cavanaugh

שכחתי כרגע את שם השחקן, אאל"ט קארל מולדן, הפרק הוא Take this Sabbath Day.

 

[L e m o n L y m a n]

יש הרבה

בעיקר גם הקרובים אליו קוראים לו "אדוני הנשיא", אבל לפעמים במהלך שיחה עוברים לשמות פרטיים (ג'ון מרבורי, למשל).

 

[אריאל2005]

זה נורא חבל שליאו לא קורא לו ג'ד

חבל מאוד שרק לעיתים נדירות ליאו קורא לו ג'ד. הם חברים כל כך טובים, אך גם בשיחות הכי אינטימיות הוא קורא לו "Mr. President"... זה כזה מעצבן אותי.

 

[הילה_והגבר]

אני דווקא אוהבת את זה.

וכאן אני שוב נזכרת בשיחה של הנשיא עם הכומר ובשיחה (השניה) שלו עם דבי. בשיחה עם הכומר הנשיא מציין שזה שקוראים לו בתואר מזכיר לו את המשא והאחריות הנלווים לתפקיד. ובשיחה השניה עם דבי הוא אומר לה שהיא class act בגלל שגם כאשר היא מתחה ביקורת עליו כנשיא (באיזה מכתב) היא קראה לו President Bartlet, וזה מראה שהיא מכבדת את מוסד הנשיאות. בעיני שני הנימוקים האלה ראויים. מצד שני, אני לא מצליחה להיגמל מביבי, אריק ואהוד, אבל אולי הם לא מעוררים בי את אותה מידת הערכה שהנשיא בארטלט מעורר. וזה למרות שכששמעתי את אריק שרון בנאום אינטימי יחסית, הוא הפתיע אותי במידת ההומור והחום שלו, וכשפגשתי את ביבי הופתעתי ממידת הכריזמה והחריפות שלו.

 

[doubloman]

הזכרת לי משהו טוב

את העניין אם הרדיו והסירה והמסוק "שלחתי לך רדיו וסירה ומסוק " "מה אתה עושה כאן?" -----נסתרות הם דרכי האל------- קטע חזק...

 

[doubloman]

ומתוך כך עוד ציטוט :

a:"as long as i have a job you have a job

 

[itaizil]

כמובן שרק אחרי..

שליאו סיפר לג'וש את הסיפור על האיש שנפל לבור... בא הכומר ונותן לו ברכה, בא הרבי ומתפלל שאלוהים יעזור לו, בא החבר הטוב וקופץ לבור. האיש אומר לו "ג'ו, מה עשית?" והחבר עונה שהוא כבר היה במצב הזה והוא יודע את הדרך החוצה. ליאו כמובן מתכוון לבעיות השתייה שלו שהצוות עזר לו להתמודד איתן

 

[אסל]

גם ג'וש עושה מזה עניין בקשר שלו עם

סאנטוס, שרוצה שיקראו לו "מאט" וג'וש מתעקש לקרוא לו "congressman". עוד דוגמאות לחשיבות הטקסיות: א. המקרה שבו בארטלט אומר לד"ר ג'נה משהו בסוף הנאום שלו נגדה, שכשהנשיא עומד אז אף אחד לא יושב (וסליחה, אבל כשהוא אמר את המשפט הזה ספציפית- בלי להתייחס לכלל הנאום ולדמות של הגברת שהוא דיבר אליה- המחשבה שלי הייתה שאני הייתי עונה לו "לך תזדיין"). ב. פעמים רבות שבהם מישהו קורא לנשיא "המועמד" או מילה אחרת, וליאו/סם/סי.ג'יי מתקנים את האיש ואומרים שהוא "הנשיא". (בהקשר של בחירות, אני לא רואה סיבה שלנשיא יקראו "הנשיא" ולא "המועמד") אגב, עניין הקריאה לנתניהו בשמו הוא כמובן בעל משמעות בשיח הפוליטי הישראלי. כשאולמרט או שרון בעבר החליטו לענות בענייניות המקובלת שלהם לאחת הביקורות של נתניהו, הם בד"כ הקפידו לכנות אותו "ביבי". זה גם ככה עם אביגדור/איווט ליברמן. והיה את האתר שקרא לבוש "דוביה". בקיצור, כנראה שהעניין משמעותי.

 

[הילה_והגבר]

אלו שני דברים שונים

חשוב, בעיני, להפריד בין מצבים בהם לקרוא למישהו בתואר שלו הוא נכס פוליטי או ביקורת פוליטית (ג'וש וסאנטוס, אולמרט וביבי, המועמד / הנשיא) ובין מצבים של לרכוש כבוד למוסד (שדרנית הרדיו וכו'). לקרוא למועמד שלך 'הנשיא' מדגיש את היותו הנשיא המכהן, בניגוד למועמד המתחרה, שלא עומדת לרשותו העובדה שהוא נבחר בעבר ע"י העם, או הנסיון שנרכש בתפקיד. זה 'משאב' שאפשר לעשות בו שימוש. בדיוק כמו שלקרוא למישהו אריק או ביבי או איווט עלול להפחית מערכו, ממידת הייצוגיות שלו. לעומת זאת, מוסד הנשיא או ראש הממשלה הוא מוסד שמן הראוי לתת לו כבוד, לא משנה מי יושב בכיסא באותו הרגע. כן, זה אומר לקום כשרוה"מ נכנס, למשל, או לפחות בהתאם למקובל באותו רגע [כשהנשיא נואם, למשל, אנשים יכולים לשבת]. וזה אומר לפנות בתואר כבוד אלא אם מותר לך לעשות משהו אחר. אם עכשיו היית פוגש את הנשיא קצב, לא היית קורא לו משה, וגם לא מר קצב. היית קורא לו אדוני הנשיא, הנשיא או כבוד הנשיא. אני לא סגורה על כל הכללים בעברית, אני יודעת שבמפגשים שלי עם שרים, שגרירים וכו' [במסגרת עבודה], הקפדתי על Mr Ambassador או Ambassador, Madame Minister או Ma'am, וכיוצב'. בעברית - מר X, חברת הכנסת Y. אגב, גם לאקדמאים שאני מאוד מכבדת ולא הוצגתי אישית, אני פונה בתואר פרופ' זה וזה. מהר מאוד אנשים בארץ יעבירו אותך לשם פרטי (לא זרים, בד"כ), אבל מבחינתי הנימוס והמעמד מחייבים.

 

[o n o f f]

אא אפשר רק לשאול...

במה את עובדת?!

 

[הילה_והגבר]

מדי פעם, בכנסים אקדמיים וכאלה

אבל חלק מהפגישות היו מקריות - אירוע שליוויתי חברה שאירח שגריר בארץ וכו'

 

[אסל]

בשביל כבוד צריך לעבוד!(לא על חשבוני

קודם כל, אני נמנה עם המיעוט (להתרשמותי) של הסטודנטים, שממש מרגיש לא בנוח לפנות אל מרצה בשם הפרטי שלו אלא-אם-כן הוא אומר את זה בצורה מפורשת. כך שאנחנו דומים באופי שלנו בנושא הזה. אגב, אני לא יודע אם יש הבדל בין מדעי-החברה למדעי הרוח בנושא הזה, אבל בגילמן לפחות זה הדבר הברור מאליו. רוב האנשים שדיברתי איתם על זה (כן, אני מדבר עם אנשים על דברים כאלה...) לגיגלגו עליי על עצם העלאת הסוגייה. לכן, גם אם הייתי מדבר עם הנשיא הייתי אומר לו "כבוד הנשיא" או "מר ...", פשוט כי זה האופי שלי. לעומת זאת, כשבתוכנית טלוויזיה, אחת הדמויות החיוביות אומרת בטון צדקני ביותר שמתפרש ממנו כאילו אי-עמידה כשבעל התפקיד עומד/ קריאה בשם פרטי לבעל התפקיד הם דברים רעים לכשעצמם (כלומר אינהרנטית, בלי התייחסות לאופי האדם, להקשר השיחה וכו'), אותי זה מעצבן. ב"בית הלבן" הם לא מציגים את זה כניסיון למאבק-כוחות פוליטי, אלא כניסיון של האיש הטוב לחנך את האיש הרע. זה מה שמפריע לי. לגבי עצם הטענה שראוי לכבד את התפקיד (שהועלתה בלי נימוק), זה כבר עניין עקרוני יותר- אני לא רואה בתפקיד שלטוני משהו שראוי לכבד במובן הזה. אבל אני לא בטוח שלזה צריך להיכנס...

 

[הילה_והגבר]

אז על כך אנחנו חלוקים.

אני רוכשת כבוד לתפקיד כי אני רוכשת כבוד למדינה ולמוסדותיה, לא (בהכרח) לאדם הממלא אותם. וכן, כבוד בא לידי ביטוי גם ברמת הרגש אבל גם ברמת המעשה. לגבי הסצינה הספציפית זו, אני חושבת שהנשיא הגיב בצורה שתואמת את ההתנהגות של שדרנית הרדיו - היא *באופן מכוון* נותרה בכיסא בזמן שכולם עמדו, אני בספק אם מדובר בבורות, זה נראה יותר כמו יהירות והתנשאות, שתואמים את הגישה שהיא נקטה בה [כך משתמע] ברדיו. לכן הנשיא תוקף אותה על עמדתה, על הצביעות שבדבריה [לדעתו] ובסופו של דבר מעיר לה בצורה נוקבת על חוסר הנימוס שהיא מגלה. וזה, אגב, בלי להזכיר שכרגע היא אורחת שלו -- כך שגם אם הוא לא היה נשיא, היא מגלה חוסר נימוס כלפי המארח שלה. אני לא חושבת שבאף שלב לקרוא לנשיא בשמו הפרטי, או לחילופין לא לעמוד כשהוא נכנס, הוצג כדבר רע בפני עצמו. כאמור, נושא השם הוא דבר אחד, אבל אנחנו מדברים על קימה, וזה מוצג כחוסר כבוד למוסד הנשיאות. אתמול במקרה ראיתי את יצחק וישמעאל, ורואים שם איך המורה מזרזת את התלמידים לקום כשהנשיא נכנס. זו ההתנהגות המקובלת במדינה שגם נשבעת אמונים לדגל בבתי"ס. אגב, גם בארץ, כשרוה"מ או הנשיא נכנסים, מקובל לעמוד. כשהייתי בחטיה"ב היה מקובל לקום כשהמורה נכנס. אין לי שמץ של בעיה עם להחזיר את המנהג הזה גם לבתיה"ס כיום. כבוד לאנשים המנהיגים אותך, מדינית, רוחנית או אינטלקטואלית, הוא דבר ראוי.

 

[ofra6]

אני מסכימה עם הילה (כמעט) ועוד...

אני מסכימה איתך שצריך לרכוש כבוד למוסדות עצמם. בין אם מדובר בנשיאות / ראשות הממשלה ובין אם מדובר במורה או מרצה. אני חייבת לומר שיש לי בעייה עם כך, שבהכרח צריך לקום בפני המורה. זו דרך אחת להביע כבוד ויש דרכים רבות, אחרות להביע כבוד. הקימה בפני הנשיא היא מעין מנהג של הבעת כבוד וחוסר קימה תתפרש כחוסר כבו,ד כי זה הפך למהג. כאן ההבדל בין נשיא לבין מורה. רציתי להזכיר עוד משהו. בפרק השלישי של העונה הרביעית כאשר הנשיא מחליט להעסיק את דבי הוא אומא לה (בין השאר) - "Let's stick some arsenic into President Bartlet's drinking water and see if he delegates responsibility to the World Bank then." President Bartlet. You reffered to me and to the office with respect. You're a class act.