גדעון ספירו על קשיי השמאלנים לחסל
את ישראל בעזרת לחץ בי"ל: >>>>>>>>>>> להציל את ישראל מעצמה עידן לנדו, מרצה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, פירסם מאמר בו קרא לשמאל בישראל לעשות כל מאמץ כדי לגייס את הקהילה הבינלאומית במטרה לחסל את הכיבוש הישראלי וכך להציל את ישראל מעצמה. אין לדעתו סיכוי כי השינוי יבוא מבפנים, ורק מבחוץ תבוא הישועה. בעניין זה יורשה לי להעיר כי אין חדש תחת השמש. דברים דומים לאלו של עידן לנדו נכתבים ונכתבו על ידי רבים וטובים, גם על ידי, מזה שנים רבות. לא זו בלבד שנכתבו אלא אותם רבים וטובים מנסים שנים רבות לגייס מנהיגים ודעת קהל לפעילות בינלאומית נגד הכיבוש הישראלי. אני יכול להעיד על עצמי שכל אימת ששהיתי בחו"ל, בין כמשתתף בוועידות ובין במסגרת סיורי הרצאות, עשיתי כמיטב יכולתי לגייס מנהיגים ודעת קהל לפעילות בינלאומית שתסייע להביא את הכיבוש הישראלי לידי סיום. נפגשתי עם ראשי ממשלות, שרי חוץ, חברי פרלמנט, עיתונאים, פעילים פוליטיים מקצה העולם ועד קצהו, וכמוני עשו גם אחרים, ולצערי עד היום, עם התקרב השנה ה-37 לכיבוש, איננו יכולים להצביע על הצלחות מרשימות. זאת אף זאת, ישראל יכולה לרשום לעצמה הישגים חסרי תקדים בממדי תמיכה כלכליים מהמערכת הבינלאומית. 3 מיליארד דולר כל שנה מארה"ב (מענק שלא צריך להחזיר), יותר ממיליארד תרומות מהקהילות היהודיות, שילומים מגרמניה, הסכם התקשרות עם הקהילה האירופית הנותן ליצוא הישראלי הקלות רבות. כל אלו מאפשרים לממשלות ישראל בעבר ובהווה לממן את הכיבוש ובמקביל לקיים בישראל אורח חיים ורמת חיים שקרובים יותר לאירופה מאשר למדינות עולם שלישי. ישראל הצליחה על אף הכיבוש, ועל אף הפרות זכויות האדם ופשעי המלחמה לאורך השנים, להתקבל כחלק מהעולם הדמוקרטי. גם אם יש מעת לעת ביקורת על ישראל במערב, לא יינקטו סנקציות, כל עוד ישראל נתפשת כמדינה דמוקרטית. למעמדה האיתן של ישראל וליכולתה להדוף בקלילות כל ביקורת ואף לא להתחשב בה, יש מגוון סיבות, ואמנה כמה מהן, לאו דווקא לפי סדר החשיבות. ישראל מנצלת ביעילות את תחושות האשמה שקיימות בעולם הנוצרי. לא אחת משתתקת הביקורת כאשר ממשלות ישראל וזרועות התעמולה שלה מאשימות את המבקרים באנטישמיות. זהו נשק קטלני ויעיל. כאשר גם הוא לא עוזר, משתמשים בנשק לא קונוונציונלי ומגייסים את השואה. אני מכיר לא מעט אנשים בעולם שהחליפו את שדה פעילותם הציבורי מהסכסוך הישראלי פלסטיני לעבר חלקי עולם אחרים משום שעייפו ותוסכלו מהאשמות חוזרות ונשנות על היותם אנטישמים. ישראל הצליחה כמעט במשך כל שנות קיומה להיות חלק מהברית המערבית, גם אם לא היתה חברה פורמלית בנאט"ו. בכך היא נתפשה כבעלת ברית הן מול ברית המועצות, וכיום מול הפונדמנטליזם האיסלאמי. כנאמר לעיל, ישראל נתפשת במערב כחלק מקהילת המדינות הדמוקרטיות, וככזו הביקורת עליה היא לכל היותר "ביקורת של ידידים", משהו כמו "מחלוקת בתוך המשפחה". כל עוד זה המצב אין סיכוי לסנקציות כמו אלו שהוטלו על דרום אפריקה. ישראל היא בעלת מזל באשר לאויביה, בעיקר לאחר ה-11 בספטמבר (אבל גם לפני כן). הפלסטינים, ובעיקר הנהגתם, החל מערפאת ובוודאי כאשר מדובר בחמאס ובג'יהאד, לא זו בלבד שאינם מעוררים אהדה והזדהות, אלא המאבק בהם על ידי ישראל נתפש כחלק מהמלחמה של העולם הדמוקרטי נגד הפונדמנטליזם האיסלאמי. חלק נכבד ממה שנחשב בעולם "שמאל ישראלי" מגויס ומתגייס לתעמולה הישראלית בחו"ל. שמעון פרס לדוגמא, הנהנה מיוקרה רבה כבעל פרס נובל לשלום וחבר באינטרנציונל הסוציאליסטי, הוא נשק יעיל מאוד שגם ממשלת שרון, ולפניו ממשלות שמיר ובגין, עושות בו שימוש בחו"ל. הממסד היהודי, שחלקים ממנו הם לעתים גם שותפים לממסד השלטוני במדינות שונות, הוא בן ברית יעיל ביותר בבלימת צעדים חריפים נגד מדינת ישראל. ישראל היא מעצמה גרעינית ואין מנהיג בעולם שאינו יודע זאת. כאשר מדינה מצוידת במאות פצצות אטומיות ובטילים המסוגלים להגיע כמעט לכל מקום על פני כדור הארץ, לא מתגרים בה יתר על המידה כדי שלא תשתגע. השמאל הישראלי היותר רדיקלי, לא הצליח לחדור אל מרכזי השלטון וההשפעה במדינות העשירות, וקשריו אינם חורגים מארגונים מקבילים בחו"ל, שאין להם השפעה רבה על הנעשה במדינותיהם. כל עוד ארצות הברית, מעצמת העל היחידה בעולם, מגבה את ישראל בצורה כה סוחפת, בנשק, בממון ובתמיכה דיפלומטית, אין סיכוי שמדינה מערבית כלשהי תנקוט בצעדים רדיקליים נגד ישראל. העולם הערבי והמוסלמי, המורכב בדרך כלל ממשטרים עריצים ומושחתים, שמעבר להצהרות מילוליות לא באמת אכפת לו מגורלם של הפלסטינים, אינו במעמד להוביל את העולם לחרם על ישראל. הרשות הפלסטינית, שאף היא לוקה בעריצות ובשחיתות, לא יצרה לה מעמד בינלאומי בעל משקל שיכול לאיים על ישראל. היוצא מהאמור הוא, שבשלב הנוכחי, ממשלות ישראל, גם זו של שרון וליברמן, נהנות למעשה מחופש ניכר להמשיך בכיבוש, בהרחבת ההתנחלויות ולבצע פשעי מלחמה מבלי שתוקע כמצורעת. המסקנה אינה להרים ידיים. צריך להמשיך, ככל שיכולתנו הצנועה מגעת, להיאבק בשני האפיקים: גם הבינלאומי וגם הישראלי פנימי, כל עוד הדבר מותר בפעילות גלויה, וכאשר זו תאסר, בירידה למחתרת, ולקוות שיבואו ימים טובים יותר. <<<<<<<<<<<< וזה אחרי שעידן לנדו, ממנהיגי עברייני הגיוס, התייאש מהניסיון לחסלה מבפנים. http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=2326
את ישראל בעזרת לחץ בי"ל: >>>>>>>>>>> להציל את ישראל מעצמה עידן לנדו, מרצה באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, פירסם מאמר בו קרא לשמאל בישראל לעשות כל מאמץ כדי לגייס את הקהילה הבינלאומית במטרה לחסל את הכיבוש הישראלי וכך להציל את ישראל מעצמה. אין לדעתו סיכוי כי השינוי יבוא מבפנים, ורק מבחוץ תבוא הישועה. בעניין זה יורשה לי להעיר כי אין חדש תחת השמש. דברים דומים לאלו של עידן לנדו נכתבים ונכתבו על ידי רבים וטובים, גם על ידי, מזה שנים רבות. לא זו בלבד שנכתבו אלא אותם רבים וטובים מנסים שנים רבות לגייס מנהיגים ודעת קהל לפעילות בינלאומית נגד הכיבוש הישראלי. אני יכול להעיד על עצמי שכל אימת ששהיתי בחו"ל, בין כמשתתף בוועידות ובין במסגרת סיורי הרצאות, עשיתי כמיטב יכולתי לגייס מנהיגים ודעת קהל לפעילות בינלאומית שתסייע להביא את הכיבוש הישראלי לידי סיום. נפגשתי עם ראשי ממשלות, שרי חוץ, חברי פרלמנט, עיתונאים, פעילים פוליטיים מקצה העולם ועד קצהו, וכמוני עשו גם אחרים, ולצערי עד היום, עם התקרב השנה ה-37 לכיבוש, איננו יכולים להצביע על הצלחות מרשימות. זאת אף זאת, ישראל יכולה לרשום לעצמה הישגים חסרי תקדים בממדי תמיכה כלכליים מהמערכת הבינלאומית. 3 מיליארד דולר כל שנה מארה"ב (מענק שלא צריך להחזיר), יותר ממיליארד תרומות מהקהילות היהודיות, שילומים מגרמניה, הסכם התקשרות עם הקהילה האירופית הנותן ליצוא הישראלי הקלות רבות. כל אלו מאפשרים לממשלות ישראל בעבר ובהווה לממן את הכיבוש ובמקביל לקיים בישראל אורח חיים ורמת חיים שקרובים יותר לאירופה מאשר למדינות עולם שלישי. ישראל הצליחה על אף הכיבוש, ועל אף הפרות זכויות האדם ופשעי המלחמה לאורך השנים, להתקבל כחלק מהעולם הדמוקרטי. גם אם יש מעת לעת ביקורת על ישראל במערב, לא יינקטו סנקציות, כל עוד ישראל נתפשת כמדינה דמוקרטית. למעמדה האיתן של ישראל וליכולתה להדוף בקלילות כל ביקורת ואף לא להתחשב בה, יש מגוון סיבות, ואמנה כמה מהן, לאו דווקא לפי סדר החשיבות. ישראל מנצלת ביעילות את תחושות האשמה שקיימות בעולם הנוצרי. לא אחת משתתקת הביקורת כאשר ממשלות ישראל וזרועות התעמולה שלה מאשימות את המבקרים באנטישמיות. זהו נשק קטלני ויעיל. כאשר גם הוא לא עוזר, משתמשים בנשק לא קונוונציונלי ומגייסים את השואה. אני מכיר לא מעט אנשים בעולם שהחליפו את שדה פעילותם הציבורי מהסכסוך הישראלי פלסטיני לעבר חלקי עולם אחרים משום שעייפו ותוסכלו מהאשמות חוזרות ונשנות על היותם אנטישמים. ישראל הצליחה כמעט במשך כל שנות קיומה להיות חלק מהברית המערבית, גם אם לא היתה חברה פורמלית בנאט"ו. בכך היא נתפשה כבעלת ברית הן מול ברית המועצות, וכיום מול הפונדמנטליזם האיסלאמי. כנאמר לעיל, ישראל נתפשת במערב כחלק מקהילת המדינות הדמוקרטיות, וככזו הביקורת עליה היא לכל היותר "ביקורת של ידידים", משהו כמו "מחלוקת בתוך המשפחה". כל עוד זה המצב אין סיכוי לסנקציות כמו אלו שהוטלו על דרום אפריקה. ישראל היא בעלת מזל באשר לאויביה, בעיקר לאחר ה-11 בספטמבר (אבל גם לפני כן). הפלסטינים, ובעיקר הנהגתם, החל מערפאת ובוודאי כאשר מדובר בחמאס ובג'יהאד, לא זו בלבד שאינם מעוררים אהדה והזדהות, אלא המאבק בהם על ידי ישראל נתפש כחלק מהמלחמה של העולם הדמוקרטי נגד הפונדמנטליזם האיסלאמי. חלק נכבד ממה שנחשב בעולם "שמאל ישראלי" מגויס ומתגייס לתעמולה הישראלית בחו"ל. שמעון פרס לדוגמא, הנהנה מיוקרה רבה כבעל פרס נובל לשלום וחבר באינטרנציונל הסוציאליסטי, הוא נשק יעיל מאוד שגם ממשלת שרון, ולפניו ממשלות שמיר ובגין, עושות בו שימוש בחו"ל. הממסד היהודי, שחלקים ממנו הם לעתים גם שותפים לממסד השלטוני במדינות שונות, הוא בן ברית יעיל ביותר בבלימת צעדים חריפים נגד מדינת ישראל. ישראל היא מעצמה גרעינית ואין מנהיג בעולם שאינו יודע זאת. כאשר מדינה מצוידת במאות פצצות אטומיות ובטילים המסוגלים להגיע כמעט לכל מקום על פני כדור הארץ, לא מתגרים בה יתר על המידה כדי שלא תשתגע. השמאל הישראלי היותר רדיקלי, לא הצליח לחדור אל מרכזי השלטון וההשפעה במדינות העשירות, וקשריו אינם חורגים מארגונים מקבילים בחו"ל, שאין להם השפעה רבה על הנעשה במדינותיהם. כל עוד ארצות הברית, מעצמת העל היחידה בעולם, מגבה את ישראל בצורה כה סוחפת, בנשק, בממון ובתמיכה דיפלומטית, אין סיכוי שמדינה מערבית כלשהי תנקוט בצעדים רדיקליים נגד ישראל. העולם הערבי והמוסלמי, המורכב בדרך כלל ממשטרים עריצים ומושחתים, שמעבר להצהרות מילוליות לא באמת אכפת לו מגורלם של הפלסטינים, אינו במעמד להוביל את העולם לחרם על ישראל. הרשות הפלסטינית, שאף היא לוקה בעריצות ובשחיתות, לא יצרה לה מעמד בינלאומי בעל משקל שיכול לאיים על ישראל. היוצא מהאמור הוא, שבשלב הנוכחי, ממשלות ישראל, גם זו של שרון וליברמן, נהנות למעשה מחופש ניכר להמשיך בכיבוש, בהרחבת ההתנחלויות ולבצע פשעי מלחמה מבלי שתוקע כמצורעת. המסקנה אינה להרים ידיים. צריך להמשיך, ככל שיכולתנו הצנועה מגעת, להיאבק בשני האפיקים: גם הבינלאומי וגם הישראלי פנימי, כל עוד הדבר מותר בפעילות גלויה, וכאשר זו תאסר, בירידה למחתרת, ולקוות שיבואו ימים טובים יותר. <<<<<<<<<<<< וזה אחרי שעידן לנדו, ממנהיגי עברייני הגיוס, התייאש מהניסיון לחסלה מבפנים. http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=2326