../images/Emo45.gif ביחלט!! מכירה ....
עובדים ביחד בעסק כבר שנים לא מעטות. למעשה עוד כשהיינו נשואים התחלנו לעבוד ולפתח את העסק, וכאשר התגרשנו, לאחר מחשבות, תהיות ולבטים החלטנו שנמשיך לעבוד ביחד בעסק. במהלך ההליכים, תוך כדי ה"סערה", חשבתי כן למצוא לעצמי מקום עבודה אחר ולעזוב. בנוסף, ההשפעה מהסביבה, החברים והמשפחה שדחפו למצוא מקום עבודה אחר לעצמי.... אתם יודעים איך זה כשכל "הנשמות הטובות" מסביב מנסים לעזור ולהשפיע: "מה את צריכה לראות ולפגוש בו כל בוקר אחרי שתתגרשו".... ואמנם מצאתי עבודה אחרת, תוך כדי הליך הגירושין, אך התנאים.... התנאים לא ניתנים להשוואה למה שיש לי היום. בנוסף, לעבור לעבוד במקום אחר, מקום זר ולא מוכר, אחרי שנים לצאת מאותה חממה שאליה הורגלתי.... הבנתי שזה לא ילך.... ואז ההחלטה גמלה בליבי שאני נישארת במקום המוכר, הנעים והכיפי. אותו מקום שטיפחתי, עזרתי בהקמתו, תרמתי ואהבתי לעבוד בו שנים על גבי שנים... תחושתי הייתה חזקה שעל אף שבנישואין לא הסתדרנו, זה לא אומר שבעסק ובעבודה היומיומית לא נסתדר. ועובדה היא שצדקתי!! ועוד איך צדקתי!! כיום אנחנו עובדים יחדיו, אשתו החדשה גם עובדת איתנו וגם שני ילדיי הבוגרים הצטרפו לעסק אחרי השירות הצבאי. יש אמנם וויכוחים לעיתים, אך לא שונה המצב אילו הייתי עובדת במקום עבודה אחר לגמריי. ויש גם לא מעט פריווילגיות. כגון חופש מיידי ללא צורך התראה מראש. או אם עלי לצאת לסידור כלשהו באמצע יום עבודה, או לסיים מוקדם יותר מהרגיל.... ומנגד, גם כאשר יש צורך להשאר לסיים עבודה מעבר לשעות העבודה, אינני עושה שום חשבון. כמו שאומרים: יד לוחצת יד!! יודעת ובטוחה כיום שעשיתי צעד חכם בדיעבד שהתעקשתי להשאר בעסק, למרות כל דעת הסביבה.... ואני שלמה ביותר עם החלטה זו ולא פחות ממני גם הוא! מאידך, יודעת שהדבר לא מתאים לכל זוג אחר שמתגרש.... הכל תלוי גם באופן סיום הנישואין. יהיו זוגות אשר יעדיפו לא לראות האחד את השניה לאחר פירוק החבילה ואפילו לא לשניה אחת ובטח ובוודאי שלא לעבוד ביחד. לנו זה הסתדר הכי טוב, הכי נוח והכי משפחתי שיש!!