גברים נשים - דעה שונה

[דוד כפרי]

גברים נשים - דעה שונה

השרשור הקודם היה ארוך מאוד, אז החלטתי ליצור הודעה חדשה. אני מקוה שלא תהרגו אותי אם אכתוב דעה חריגה במקצת: לדעתי, אם לא מדובר בקורס להגנה עצמית, עדיף לנשים ללמוד ללא גברים, ועדיף לגברים ללמוד ללא נשים. ושוב: להגנה עצמית אין ברירה - נשים חייבות להתאמן מול גברים, אחרת האימון לא ריאליסטי. אבל אם המטרה היא להתפתח ולהתקדם בחיים, נוכחות המין השני בשיעור מפריעה, במיוחד אצל רווקים/רווקות. במקום להתרכז רק בשיעור, יש ברקע, בחלק האחרוי של הראש, ענין מגוחך כמו "איך אני נראה/נראית?" במקום להשקיע בהפסד, כלומר לנסות לחשוף את הטעיות שלי כדי ללמוד מהן, מנסים/ות להרשים את המין השני. ובאימון פיזי עם המין השני, אף-פעם אי-אפשר לעשות "השוואת-כוחות" אמיתית: יש גברים שיגבילו את עצמם יותר מדי בעבודה מול נשים, ויש כאלה שיעלבו מזה שנותנים להם לעבוד מול נשים, ויש שפשוט יתנהגו באגרסיביות מיותרת. ונכון שכל אחד מהדברים האלה הוא שיעור בפני עצמו - שיעור בריכוז, ובענווה, וכל השאר - השאלה היא אם אתה צריך את זה, כמורה או כתלמיד, בשיעור שבו אתה לומד/מלמד עם קבוצה של מתחילים, שפוחדים לשאול לשאלות כי "יראו שאני לא יודע", או שסתם מנסים להרשים את המין השני... ועוד לא הגעתי לנושא התלבושות... ועוד דבר: נשים וגברים מגיעים לאמנויות לחימה מרקעים שונים - גברים מטבעם יותר אגרסיביים ותחרותיים, נשים הרבה פחות; גברים מתענינים ב"מכות", נשים יותר מתענינות בתנועה, נשימה, רוחניות; גברים חזקים יותר (פיזית), נשים גמישות וזריזות יותר; כך שמטבע הדברים, יותר נכון ללמד אותם בנפרד, כך שאפשר יהיה להתייחס נכון לחולשות ולנקודות החזקות של כל מין. ונקודה אחרונה, יש דתיות/דתיים בינינו, ואני לא רו סיבה מיוחדת למנוע מהם ללמוד איתנו. לפני שאתן/ם מגיבות/ים, אנא קחו נשימה עמוקה, קיראו את דברי שוב, והגיבו לענין - בלי אמוציות ובלי דמגוגיה, בבקשה! תודה.

 

[RnRn]

על בנים ועל בנות...

אז קודם כל, דעות שונות מתקבלות בברכה! רוב הבנים שהגיבו היו בהחלט בעד הנשים, וזה באמת יפה ומעודד (במיוחד מבנים שמתאמנים באמנויות לחימה, שבסך הכל, אם נודה, הוא תחום די "גברי" ולפעמים גם מאצ´ואיסטי). אני מסכימה שנשים עובדות אחרת - יותר גמיש וזריז, ובאמת התנועה יותר מעניינת בעיני מהכח, אבל זאת גם סיבה כן להתאמן ביחד - אפשר ללמוד אחד מהשני. אבל לגבי הרגשתי האישית - לפעמים אני מרגישה שבן הזוג שלי חושב שזה עונש להתאמן עם בת, ועוד מתחילה! ואז - או שהתנועות חלשות מאד, אבל לרוב אני מרגישה שהוא מכניס לי דווקא. בחיי! ולי קצת קשה להגיד לבחור להכות קצת חלש יותר, וזה נמשך עד שהמאמן עובר ורואה את הפרצוף הסובל שלי... אז אולי הבעיה היא שלי, ואני צריכה להתלונן יותר, אבל נראה לי שבן זוג (בייחוד אם הוא בדרגה גבוהה יותר) יכול לשים לב מתי בת/בן הזוג שלו סובל. אז אני לא רוצה שירחמו עלי או משהו כזה - רק שישימו לב לגבול היכולת שלי כרגע (בתקווה שהיא תשתפר עם הזמן). רננה.

 

[אסף2]

יש נקודה בדבריך אבל

כפי שאמרת שיעור כזה לא ידמה במיוחד תנאי רחוב עבור נשים.מכיוון שחלק די חשוב מכל אמנות לחימה הוא הקניית יכולת הגנה עצמית האים לא חשוב לשמור על מידת ראליסטיות (לפחות בשיעורים שמתמקדים בלחימה)ככל האפשר? אם האמנות לא נותנת יכולת הגנה עצמית האים היא יכולה ביכלל להחשב כאמנות לחימה ולא כסוג של "יוגה"?

 

[אריאל (המקורי)]

דווקא לא מסכים לגמרי

אני חושב שהרצון להשוויץ ביכולת או לא להראות טיפש קיים גם בכיתה נפרדת, יכול להיות שהמצב מחמיר בנוכחות המין השני, אבל אפשר להתרגל לזה. מה שכן, המצב כיום הוא כזה שבת דתיה לא יכולה להתאמן באומנות לחימה!(נכון, למעט טאי צ´י, אבל מה לעשות זה לא הכיוון שלה...) תחשבו שאתם לא הייתם יכולים להתאמן בשיטה שלכם. לא היו מסכימים לקבל אתכם לשיעור... אז נכון, זו זכותם של המדריכים, אבל עדיין זה בהחלט לא יפה! שלחתי מייל למורה לשיטה כלשהי ושאלתי אותו אם יש קבוצות לבנות בלבד, או אם הוא יסכים לפתוח קבוצה כזו... התשובה שלו הייתה כך: "תבדוק אולי באיראן"... אריאל... ושיהיה לכם יום "מורה טוב, מורה לחיים"!

 

[RnRn]

דווקא יש בירושלים

למיטב ידיעתי, דווקא יש בירושלים דוג´ו לנשים (קארטה שוטוקאן) ומתאמנות בו בנות דתיות. אז- where there is a will, there is a way

 

[אריאל (המקורי)]

ירושלים מקום נהדר

רק חבל שאנחנו בתל אביב...

 

[אסף2]

איפה שיש דרישה

יש גם מוצר רק צריך להביא מספיק לקוחות ותיכף תיראו כל מורה פותח כיתות לנשים בילבד(אפילו מחוץ לאירן).

 

[mapopo]

לרננה היקרה.....

הוא לא צריך לעבוד איתך חזק , באימונים/ תרגילים צריך לעזור אחד לשני ללמוד, וזה שהוא עושה חזק זה גורם לך לחשוב על הכאבים ולא על התרגיל וזה רע!!, את צריכה להעיר לאותו בן זוג, או להוריד לו בעיטה לביצים אם הוא לא מבין עברית אז שירגיש שכואב לו, כמו שכואב לך... שהרמה שלך תגדל אני בטוח שתהיה "מחוסנת" פחות או יותר מהכאב אותו את מרגישה.. MAPOPO

 

[דוד כפרי]

תגובות

על אמנות לחימה והגנה עצמית: לדעתי, לא כל אמנות לחימה חייבת ללמד לחימה - עיין ערך אייאידו, אמנות לחימה יפנית העוסקת רק בשליפת החרב, והאימון הוא סולו לחלוטין; קנדו, דרך החרב היפנית, שמלמדת המון דברים אבל אינה ניתנת ליישום ברחוב (כי מי מסתובב על שינאי ברחוב?!); והכי בולט קיודו, דרך הקשת היפנית, ומי מסתובב ברחובות עם קשת?! אבל מכיוון שאני, אישית, עוסק בטאי-צ´י, ברור לי שלימוד השיטה שלי צריך ללמד לחימה - אבל זה לא חייב להיות מהר, והעיסוק בלחימה הוא כלי לפיתוח היכולת האישית - הפיזית והנפשית - ולא מטרה כשלעצמה. לכן לא משנה לי אם תלמיד/ה יכול/ה להילחם "ממש" תוך 3 חודשים או תוך 3 שנים, או 30 שנה - חשוב לי שהתלמיד/ה י/תתקדם, שהיכולת שלו/ה תתשתפר. בטאי-צ´י אין שימוש בכוח נגד כוח, ולכן הטכניקה והתזמון חשובים הרבה יותר מהכוח - ואותם אפשר לפתח גם עם בן-זוג בגודל וכוח דומה לשלי. זה לא מחייב אימון משותף של גברים ונשים. לגבי הרצון להשויץ וכו´ - מנסיוני כחייל, תלמיד ומורה (שלושה דברים שונים), הוא מוגבר מאוד בנוכחות המין השני. כמדריך, אין לי סבלנות לזה בשיעורים שלי. לגבי הכוח שמפעיל/נמנע מלהפעיל גבר מול אשה - מנסיוני כמדריך, הרבה נשים פשוט מפחדות לעבוד בזוג מול גבר - פחד שלא קיים מול אשה. במיוחד בטאי-צ´י, שהרבה מגיעים/ות ללמוד אותו מסיבות בריאותיות, רואים הרבה אנשים בגיל יחסית מבוגר, ואז הגורם הזה חזק הרבה יותר: תארו לכם שמגיעה לשיעור שלי אשה בת 40, עם לחץ-דם ובעיות גב, ויוצא לה לעבוד מול בחור שאתמול השתחרר מסיירת גולני.... גם ההפך נכון: תארו לעצמכם שמגיע אלי גבר בן 40, עם לחץ-דם ובעיות גב, שיוצא לו לעבוד עם "ילדונת" בת 20... זה לא לענין בשני המקרים, זה מבריח בדיוק את האנשים שטאי-צ´י יכול מאוד לעזור להם, וזה מיותר. ועוד לגבי הגנה עצמית: קורסים להגנה עצמית לנשים, הרבה מהם במימון של העיריה ו/או נעמת וכדומה, מומלצים בחום - והם קצרים, תכליתיים ולא מבזבזים זמן על יציבה, נשימה, זרימה, פילוסופיה... ואין שום סיבה לא לשלב בינם לבין טאי-צ´י. עוד מומלץ: רוטוויילר. אבל כמובן שכל הנ"ל זה רק דעתי...

 

[ערן גילה]

גברים ונשים - דעה שונה במקצת

שלום דוד, וראשית כל תסלח לי (כמו שיסלחו לי כל שאר חברי הפורום) אם תגובותי מתעכבות. החיים, אה, ... אתה יודע. אני מסכים עם מה כל מה שאתה אומר לגבי האימון הנפרד לבנים ובנות, *כשגרה*. אבל מדי פעם, יש בכך ערך מוסף. כפי שאמרת, בנים הם בד"כ יותר חזקים ואגרסיביים, בנות יותר גמישות וזריזות. מההתנסות שלי, המפגש הזה יכול להיות מאוד מפתיע לתת הרבה מאוד חומר למחשבה (ולהרגשה), שאני מעיז לומר, שעשוי לקדם את המתרגל אם לא מדרגה שלמה אז חצי... אומרים שאין תחליף למגעו של המורה (באמנויות הרכות לפחות); אני אומר שאין תחליף למגע של המין (=היסוד - יין\יאנג) השני. בשנה הראשונה שהתאמנתי בטאי-צ´י, נהגתי להפגש עם אחת מעוזרות המדריך לאימוני שישי-בצהריים משותפים (התחלנו כרביעיה - עם עוד תלמיד ועוד עוזרת מדריכה, אבל הם מיעטו להגיע). העניין היה להתאמן יחד בכיף. לא עשינו הרבה עבודת זוגות, ואני מעיד שהמעט שעינו לווה לפעמים באי-נוחות מבחינתי, אבל היא היתה מבוגרת יותר ממני (מכל הבחינות) והנחתי שאם המגע בסדר מבחינתה אז אין סיבה שהוא יפריע לי. כמובן שזה לא תרם לשחרור שלי. אבל העניין החשוב הוא, שבתרגול אפליקציות שעשינו, היא הופתעה מהקושי שלה לשלוט במפרקים שלי. היא היתה רגילה למפרקים עם איכות אחרת. אני לעומת זאת, הופתעתי מכך שהבחורה הצנומה שעומדת מולי, נמוכה וקלה ממני, משגרת לעברי דחיפות כ"כ שקטות ורכות, אבל כ"כ חזקות ומפתיעות שבד"כ לא היה לי סיכוי מולן. אני חושב שזו אחת ההתנסויות שחיזקו את האמון והאמונה שלי בטאי-צ´י. כמובן שיש סיטואציות רגישות ופסולות יותר (בעיני) : לפני שהתאמנתי בטאי-צ´י התאמנתי בקנפו-ג´יטסו, בקבוצה מעורבת. אני לא יכול לומר שהיה נחמד שהתלמידות הותיקות יחסית פוצצו אותי במכות (אבל בחן רב, אני חייב לומר), אבל זה היה איכשהו בסדר. לעומת זאת, בעבודת ג´ודו - ובעיקר בג´ודו-קרקע מצאתי את עצמי בסיטואציות די מביכות פעם אחר פעם. אין ספק שהן היו מיותרות, לא מועילות לא לאימון ולא ליחסים הבין-אישיים (טוב, חוץ מלכיוונים מאוד ספציפיים...), ואני מניח שאם מישהו מאיתנו היה רוצה להאשים בכך מישהו, הרי האשמה חייבת היתה ליפול מן הסתם על המורה שיצר ואפשר את המצבים האלה.

 

[liron_fine]

מצבים מביכים באימונים

ושוב, אגיב מנקודת המבט של ההיאבקות, בה המגע קרוב ופוטנציאלית מביך יותר מכל צורת לחימה אחרת. היי - אנחנו אפילו לא מתחבאים מאחורי בגדי הג´ודו, אלא סתם בטרנינג וטי-שירט (זה אם הבנות לא מחליטות לבוא בבגדי אימון אירובי מהזן היותר קטן). המבוכה קיימת רק אצל אנשים להם יש מה להחביא. להם יש מה להתבייש. היא, בעצם, מצב בו משהו אותו רצית מאוד - אבל חשבת שאסור - מתבצע לפתע. ואכן, כל אחד שמתנסה לראשונה בהיאבקות נתקל בכל הסייגים של עצמו, בכל המיניות החבויה של עצמו, בכל המסכות שהעולם המודרני הלביש אותו. האם זה לא בסדר להיות אנושי? האם מגע הוא דבר אסור? מסתבר שלא. ומסתבר גם, שאחרי שניות של קרב, כל המבוכה נעלמת, ונשארת רק תנועה, הרמוניה, סערה חיצונית ופנימית, שקט, ואדרנליניות מסויימת. ואחרי שכל דבר נוגע בכל דבר אחר, ואחרי שכל הדברים ה´מביכים´ התבצעו - מסתבר שהמבוכה היתה מיותרת. ובפעם הבאה, היא לא קיימת. רק שני אנשים בהרמוניה, שאין להם מה להחביא מעצמם או זה מזה. והפתעה: גם לא מאיימים מינית זה על זה.

 

[RnRn]

לא רק מיניות...

נכון שעניין המיניות קיים בעבודה של גברים ונשים באימון, אבל האמת היא שיותר הטריד אותי העניין של הבדלי הכח. לצורך העניין, גם עבודה של בני זוג בדרגות שונות, כשאחד יותר מתקדם מהשני יכולה להיות בעייתית. למשל, אצלנו בדוג´ו מתאמנים חגורות לבנות, חומות ושחורות, ויוצא לפעמים לחגורה לבנה להתאמן עם שחורה. בתור חגורה לבנה, אני יכולה לומר שאני מרגישה שאני מעכבת את בן הזוג שלי... יש כאלו שבאמת מתאמצים ומסבירים, ואז אפשר ללמוד המון, ואחרים שנותנים הרגשה לא נוחה של "למה אני צריך להתאמן איתך בכלל?!". אז אני מניחה שזה תלוי בעיקר באדם שמתאמנים איתו, אבל האם נראה לכם שטוב להתאמן בקבוצה כל כך הטרוגנית מבחינת רמות?

 

[אריאל (המקורי)]

בקטע הזה יש גם חשיבות

לרוע המזל אני מהמתקדמים יותר בקבוצה שבה אנחנו מתאמנים, לאור מספר מתחילים שהצטרפו (בזולא, אין לי בעיה עם זה) אבל כאשר יש מתחילים והם עובדים מול מתקדמים, המתקדמים מבלים את רוב האימון בהסבר למתחילים ולכאורה לא מתקדמים במיוחד. אני דווקא נהנה מלעבוד עם מתחילים. דבר ראשון ההתקפות שלהם פחות צפויות ומדוייקות מאשר התקפות של מתקדמים, אז יש לי אתגר... להגיב להתקפה שבמקום להיות מכוונת לראש שלי, מכוונת 20 ס"מ ימינה..

גם ההסברים שאני מסביר למתחילים, מול השאלות שלהם, מחדדות את הידע שלי. שנאמר : "מכל מלמדי השכלתי" "כן יהי רצון" "אמן סלה" "בן פורת יוסף!"

אריאל.. שלא בטוח שזה קשר לבנים\בנות.

 

[liron_fine]

חגורה שחורה שמסרב להתאמן איתך

אינו ראוי לחגורה שלו. אינו ראוי לידע שרכש, ואותו הוא מתקשה להנחיל לאחרים. ובנימה הרבה יותר כללית לחיים: מי שחושב אך ורק על ההתקדמות האישית שלו ימצא את עצמו כל כך מעבר לקבוצה, כך שהוא יהיה בעצם לבד.

 

[Talia E]

לימוד אמנות לחימה ולימוד בכלל

הי, כתלמידת קונג פו אני יכולה לומר בלב שקט שחלק ניכר ביותר מהלימוד שלי היה מתלמידים אחרים, יתכן שבמידה שווה או אף אפילו יותר מאשר מהמורה. הרי כל קרב נוסף שאנו מקיימים, הינו כמו "שיעור" נפרד, שבו אנו לומדים ומלמדים את עצמנו וכך מתקדמים. כל קרב עם כל אדם נפרד ובכל מצב שונה שבו אנו עצמנו נמצאים, הינו שיעור שונה. האם לא טוב יותר שיהיו לנו כמה שיותר מורים, וכמה שיותר אופקים?? מניסיוני, מקבוצות הטרוגניות (בהן יש אנשים שונים זה מזה, כולל מבחינת וותק והתקדמות), ניתן ללמוד הרבה יותר מאשר בקבוצות הומוגניות. תחומי עניין שונים, מבני גוף שונים, דרכי עבודה שונות ורעיונות שונים; כולם שיעורים ומכולם יש מה ללמוד ואיך להתפתח, גם בלחימה, וגם באופן אישי. אני לא חושבת שאני מגלה לכם את אמריקה בכך שגם לגברים יש מה ללמוד מנשים!האם הנכם סבורים שעל אמן קונג פו או כל תחום אחר להיות מוגבל לעבודה עם סוג אחד בלבד של אנשים, אילו הדומים לו, או שאמן לחימה מתקדם יישאר באותה רמה מהזמן שבו התחיל ללמוד, זאת אומרת שהנשים יישארו רק זריזות ולא חזקות, והגברים יישארו נוקשים ובלתי גמישים?? קשיי האגו המוכרים לנו מחיי היומיום אמנם קיימים, אולם תפקיד המורה הינו לדאוג לפתור את העניין הזה, אם על-ידי זה שהוא יעז להראות את עצמו כבלתי-מושלם או בדרכים אחרות. אחרת הוא שם את הנוחיות לפני התלמידים, כי פתרון עניין האגו והיכולת לעבוד בצורה טהורה יבוא רק לטובתם, בקרב, במהירות הלימוד וכאנשים. בקבוצה בה אני לומדת אין שום בעייה בעבודה של נשים עם גברים, אלא להיפך; אם תרצו אין זו אגדה!

אשמח לשמוע את תגובותיכם, יום נעים

 

[אריאל (המקורי)]

לא מסכים

אני לא חושב שעבודה מול נשים\גברים הכרחית ללימוד, ואפילו לא מומלצת. לא מומלצת בגלל קשיי ריכוז, אגו והפרשי יכולת. אין ספק שעבודה בקבוצה הומוגנית מבחינה זו מאד עוזרת ליכולת לשים את האגו בצד. (מנסיון בשני האפשרויות). וכן, לפעמים קשה קצת להתרכז

וגם לי יש טכניקות שקשה לי להפעיל מול יריב גדול או חזק במיוחד, ועבודה מול יריב ברמה שלי משפרת אותי יותר מאשר כשלונות חוזרים ונשנים מול יריב קשה במיוחד. גם פסיכולוגית. בנוסף, אני לא חושב שהחשיבות באימון מול גברים לנשים ולהפך מצדיק את המצב שכיום יש כל כך מעט קבוצות נפרדות. יכול להיות שהרבה בנות\בנים היו מעדיפים להיות בקבוצה נפרדת ולא יכולים? כשלמדתי אייקידו בקבוצה מעורבת, עשיתי את זה *למרות* העירוב, *בניגוד* לאמונה שלי, בגלל המשיכה המדהימה לשיטה. אני מעריץ את החברה שלי על היכולת שלה לוותר (אחרי שכבר הגיעה להתקדמות בשיטה שלה) בשביל העקרונות שלה, על משהו שהופך לחלק מאורח החיים שלך.

 

[aiki-freak]

נשים וגברים באייקידו...

או סנסאיי היה בין המורים היפנים המסןרתיים שאפשרו גם לנשים להתאמן בדוג´ו יחד עם הגברים. עקב טיבה של אומנות האייקידו יש לנשים אפשרות רבה להתקדם ולהתפתח, ואכן יש נשים רבות בעולם בדרגות גבוהות באייקידו. אני אישית מעולם לא הרגשתי בעיה באימון מעורב. קשה להתרכז אתה אומר? ומה אם יש רעש מסביב? מטוסים בשמיים? צופים מהצד? מכוניות חולפות? טלפונים מצלצלים? רעידות אדמה? באייקידו אנו לא מנסים להתחמק מהמציאות הסובבת אותנו אלא להתמזג עימה. ואם נשים הן חלק מהמציאות הזו, אזי לא "נברח" מהן אלא נלמד מהן. אי אפשר לבטל את נוכחותן. עלינו ללמוד להתרכז בכל תנאי. אני חושב שאייקידו מאפשר לנשים וגברים להתאמן בחברותא בקלות. האומנות פשוט נוצרה בצורה כזו שכל אחד יוכל להתאמן עם כל אחד. אין תחרויות ואין קרבות. יש רק למידה משותפת. באימון אייקידו ניתן לראות דאן שלוש מתאמן עם מתחיל שלומד שבועיים ושניהם לומדים אחד מהשני. גם כמתחיל מעולם לא נתקלתי בסירוב של דרגה גבוהה להתאמן עימי או בתחושה שהוא "עושה לי טובה". אני חושב שדווקא כן חשוב להכשל שוב ושוב מול בן זוג חזק או מיומן ממך. זה עוזר לך לשמור על "ראש של מתחיל". זה גורם לך להתמודד מול כשלון ותסכול. אתה לא מקבל הכל על מגש של כסף. זה גם לא גורם לך לקבל את האשלייה שנפוצה כל כך שאתה איזה סופרמן כל יכול. אולי זה רק אצלינו בדוג´ו ככה, אבל מעולם לא הרגשתי שעליי "לעשות רושם" מול תלמידות או שאני צריך "לסבול" וךהשתעמם בעבודה איתן. מתחינתי לפחות אין הבדל לעבוד וללמוד עם בחורה, אדם מבוגר, אדם בעל מוגבלות פיסית או נפשית, כלב עם שמונה רגליים או טוסטר אובן.

 

[liron_fine]

אכן, אייקי,

יש הרבה מה ללמוד ממך. אני, אגב, עוסק גם בסייף - וגם שם יש מתחילים שמצטרפים כל הזמן. ואין כמו עבודה עם תלמיד מתחיל על מנת לחדד את החושים. הם כל כך לא צפויים, הבאסטרדס!!!! אגב - יש לך מקום מומלץ לאייקידו בתל אביב?

 

[aiki-freak]

אייקידו..

אני מתאמן באייקידו אז כמובן שאמליץ על כך, יחד עם זאת, המורה, הסגנון וכמובן המקום הם שיקולים שלך ושלך בלבד... צרפתי אתר של עמותת אייקידו ישראל. יש שם רשימה נרחבת של דוג´ואים (כנס לעמוד more dojo´s) בצירוף טלפונים וכתובות. אם אתה באמת מעוניין אני מציע שתעשה סיבוב קטן ותראה במו עיניך מה מתאים לך. אציין רק שיש סגנון נוסף של אייקידו שנקרא "קורינדו אייקידו" והוא לא צאצא של מוריהיי אואשיבה אלא של מייסד אחר. לפרטים על סגנון זה שאל בפורום את amir-aikido שמתאמן בסגנון זה. בברכה.

 

[liron_fine]

תודה

קד קידו.