../images/Emo103.gif בשבילי הכאב והפרידה, אני בדרך הביתה.
- אביתר בקיבוץ גבעת ברנר, 18.3.2010. לפעמים אני מתלבט על-פי מה הופעה נשפטת. הופעות רבות שהיו מסעירות ומכוננות בשבילי הוכתרו אחר ביעוס כמשעממות על ידי הפרטנרים שלי להופעה, והופעות אחרות שהיו מיותרות מאוד עבורי היו אטרקטיביות במיוחד עבור אחרים. אז... על פי מה הופעה נשפטת? האם על פי קריטריונים קרים כמו איכות הסאונד, הביצועים הווקאליים, ייצוג הוגן של כל הרפרטואר בסטליסט, עיבודי הופעה "שווים" ומעניינים מספיק לעומת עיבודי האולפן, או שמא על פי קריטריונים סובייקטיביים מאוד, כמו ייצוג הוגן של השירים האהובים עליי בסטליסט, קהל שאני מעדיף, מקום שאני מחבב, המצברוח שאיתו אני מגיע או השיר היחיד ההוא שהתאים לי בדיוק בנקודת הזמן והמקום שבו אני נמצא, והשבירה הקטנה בקול שפתחה לי את הממטרות? התחבטתי בשאלות האלו אחרי ההופעה של אביתר בגבעת ברנר ביום חמישי האחרון. אם זו הייתה ההופעה הראשונה שלי, או השנייה או השלישית, סביר להניח שהייתי יוצא ממנה בלב גדוש משמחה. אביתר והלהקה נשמעו מצויין כרגיל, בחלק מהשירים התווספו קטעי מעבר ג'אזיים משוגעים לגמרי, והם שרו הרבה שירים יפים ואהובים וגם קאבר אחד מפתיע. אבל אולי מכיוון שזו לא הייתה ההופעה הראשונה או השנייה או השלישית שלי, קצת התאכזבתי. חשבתי על זה שזה קצת לא הוגן, שזה כמו ללכת להצגה בפעם השמינית ואז להתלונן שהעלילה לא משתנה. אבל בכל זאת, ציפיתי ליותר. אולי באמת הגעתי לסוג של רוויה מסיבוב ההופעות הזה, אבל גם עיון פשוט בסטליסט יוכיח שזו הייתה, איך לומר, הופעת להיטים, ולא ברור לי למה. ציפיתי ל"חלון", או לאיזו הפתעה בדמות "יש לנו את כל הזמן", "פקק תנועה" או "אנעים זמירות", או אפילו "מיתר" או "משיב הרוח" שנכחו בהופעות הקודמות בסיבוב ונפקדו הפעם, שלא לדבר על "כשזה עמוק". אבל למרות הכל, אביתר זה אביתר, והוא היה מקסים כרגיל, פטפט המון ("מתקרב אלינו לילה שהוא יום. ליל הסדר. הרבה גפילטע פיש ובלגן... שיהיה אביב שמח!"), נתן קרדיטים לכל מיני אנשים מוזרים על כתיבת השירים שלו עצמו ("באחד מסרטי אינדיאנה ג'ונס יש קטע שבו האריסון עומד על מצוק, ותהום פעורה לרגליו, והוא מחליט פשוט ללכת - ואז, קורה נס, והוא באוויר, ו-ווושששששט, כמו באגס באני... הוא מצליח לעבור. את השיר הבא כתב האריסון פורד" לפני "אב הרחמן", או "את השיר הזה כתב המן" לפני "מחיאות כפיים"
), סיפר בדיחה מבני ברק ("השדכנית מגיעה להורי הבת, ומספרת להם שיש לה בשביל הבת שלהם בחור מקסים, אברך צדיק, בעל מידות, כליל המעלות, אבל יש בעיה אחת, הוא שני שליש ספרדי. הם שואלים אותה, איך זה יכול להיות? חצי ספרדי אנחנו מבינים, תקלה באחד ההורים, או רבע, שאיזו סבתא... אבל מה זה שני שליש ספרדי? עונה להם השדכנית, אומרים ששלושה שותפים לו לאדם, אביו, אימו והקדוש ברוך הוא. האבא והאמא ספרדיים, הקדוש ברוך הוא אשכנזי". - כעבור כמה שניות, מוסיף בשביעות רצון - "שמעתם? הקדוש ברוך הוא אשכנזי"
), ושפע וידויים נוגעים ללב ("יש לי הפרעת קשב והקשבה. אהה, קשב והַקשֶב. נו, איך אומרים את זה", או "הלוואי שהיה לי מה להגיד עכשיו, אבל אין לי" וגם "בשירים האחרונים אני מרשה לעצמי לקבל עוד נזיפה מהוודקה"). ואז הגיע השיר הזה, שחיכיתי לו מתחילת הערב, זה שחדר את מצגת השירים הלעוסים והיה פשוט וטוב, כמו בפעמים הראשונות, וזה היה "מתנות" שהפתיע אותי בעצמת הרגש שהוא הדליק בתוכי, ומצאתי את עצמי מתנדנד בכיסא כמו מתפלל וממלמל "בין לילה ליום, הפחד הוא שער" כמו אחוז כישוף (עבד, עבד). והשיחה בסוף, והחיבוק, והברכה הקצרה ליומולדת 18 שהולכת איתי עד עצם היום הזה, היו שווים את הכל. אני חושב שההפסקה הזו שיש עכשיו, עד אחרי שבועות, תעשה רק טוב, כי גם אם הסטליסט לא יפתיע עם איזה חידוש מהפכני, הגעגוע יקל על ההתמודדות עם הקהל המשולהב והשירים, ובכן, השירים, גם אלו "הרגילים", יעשו את שלהם. ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- כמובטח - הרי לכם הביצוע ל(חלק מ)"אל תלכי מכאן" של מאיר. בחירת שיר תמוהה משהו, אבל תודו שהוא נשמע כאן כמו מאיר לפרקים. הפורמט המוזר שבו הפלאפון שלי בוחר להקליט שירים ניתן לשמיעה ע"י התוכנה
Quicktime.
http://upload-il.com/he/EC4D067BBB
